סיגט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיגט
Sighetu Marmaţiei

ROU MM Sighetu Marmatiei CoA.png

Zentrum Sighet 1.jpg
מרכז העיר
מדינה רומניהFlag of Romania.svg  רומניה
מחוז מרמורש
חבל ארץ טרנסילבניה
ראש העיר Eugenia Godja
גובה 274±1 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

44,185‏  (נכון ל-2002)
קואורדינטות 47°55′43″N 23°53′33″E / 47.9286111111111°N 23.8925°E / 47.9286111111111; 23.8925קואורדינטות: 47°55′43″N 23°53′33″E / 47.9286111111111°N 23.8925°E / 47.9286111111111; 23.8925
אזור זמן UTC +2
http://www.primaria-sighet.ro
Sighetu Marmatiei jud Maramures.png

סיגטרומנית: Sighetu Marmaţiei; בהונגרית: Máramarossziget; משמעותה המקורית של המילה "סיגט": "אי") היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. העיר שוכנת במחוז מרמורש, בטרנסילבניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם הראשונה הייתה סיגט בשליטה אוסטרו-הונגרית, ועברה לשליטת רומניה. בשנת 1940 שוב הועברה לשליטת הונגריה, ולאחר מלחמת העולם השנייה חזרה בשנית לשליטת רומניה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות היהודים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר יהודי סיגט שנספו בשואה, בבית קברות בחולון

יהודים התיישבו בסיגט במאה ה-18, בעיקר לאחר חלוקת פולין וסיפוח גליציה לממלכת הבסבורג. הקהילה הייתה אדוקה ושמרנית, באופן טיפוסי ליהדות אונטרלנד. ב-1807, כשנבנה בית-הכנסת הראשון, מנו 11% מהאוכלוסייה וב-1930 היוו 38%.

ב-1759 מונה הרב הראשון, צבי פיש, לעדה הקטנה שמנתה פחות ממאה נפשות. באותם ימים היה האזור מעוז שבתאי, וילידי סיגט הצטרפו ליעקב פרנק. לאחר מות פיש נותרה משרתו ללא דורש עד 1801, כשמונה יהודה כהנא הלר, ואחריו מנחם מנדל שטרן (מחבר הספר "דרך אמונה") ב-1819. ב-1834 נבחר אלעזר ניסן טייטלבוים ומאז כיהנו בני משפחתו כמעט ללא הרף: הרבנים יקותיאל יהודה טייטלבוים, חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, רבי חיים צבי טייטלבוים ויקותיאל יהודה השלישי שנרצח באושוויץ. בני טייטלבוים היו ברובם אדמו"רי חסידות סיגט במקביל לנשיאה במשרתם. במקביל ליקותיאל השלישי כיהן כרב הרשמי וכחבר מועצת העירייה בנימין דנציג, שנספה גם הוא בשואה, שעמד בראש קהילת הסטטוס קוו המקומית. אף לאחר המלחמה נתמנה רבי משה טייטלבוים. הוא עזב ב-1947, והוחלף לזמן קצר על ידי הרב יחיאל יהודה אייזיקסון, שהיה האחרון ועזב לישראל. עם רבנים אחרים ששהו בעיר נמנו רבי שלמה יהודה טבק שכיהן כראב"ד, וכן אדמו"רים מחסידויות ספינקא, ויז'ניץ וקרעטשניף.

בתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בסיגט כ-10,000 יהודים, ובשנת 1941 נשלחו כאלף מהם, שלא היו בעלי אזרחות הונגרית, לאזור קמיניץ פודולסק שבפולין, ושם נרצחו. בחודש אפריל 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם בסיגט גטו שחוסל עם העברת תושביו למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים, שבוצעו בין 16 ל-22 במאי 1944.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלי ויזל, בין השמשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
  • העיר שבלב, סיגט היהודית, הוצאת ארגון יוצאי סיגט בישראל, תל אביב, 2003
  • מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט - אורתודוקסיה קיצונית ותרבות יהודית-חילונית למרגלות הרי הקרפטים, ירושלים, תשע"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]