סיגט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סִיגֶט
Sighetu Marmaţiei
ROU MM Sighetu Marmatiei CoA.png
סמל סיגט
Zentrum Sighet 1.jpg
מרכז העיר
מדינה רומניהרומניה  רומניה
מחוז מרמורש
חבל ארץ טרנסילבניה
ראש העיר Eugenia Godja
בירת העיר סיגט עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 111±0.01 קילומטר רבוע
גובה 274±1 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 37,640 (נכון ל־31 באוקטובר 2011)
קואורדינטות 47°55′43″N 23°53′33″E / 47.9286111111111°N 23.8925°E / 47.9286111111111; 23.8925קואורדינטות: 47°55′43″N 23°53′33″E / 47.9286111111111°N 23.8925°E / 47.9286111111111; 23.8925
אזור זמן UTC +2
http://www.primaria-sighet.ro
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סִיגֶטרומנית: Sighetu Marmaţiei; בהונגרית: Máramarossziget; מילולית: "אי") היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. העיר שוכנת במחוז מרמורש, בטרנסילבניה.

היסטוריה

עד מלחמת העולם הראשונה הייתה סיגט בשליטה אוסטרו-הונגרית, ועברה לשליטת רומניה. בשנת 1940 שוב הועברה לשליטת הונגריה, ולאחר מלחמת העולם השנייה חזרה בשנית לשליטת רומניה.

ערים תאומות

תולדות היהודים בעיר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קהילת יהודי סיגט
אנדרטה לזכר יהודי סיגט שנספו בשואה, בבית קברות בחולון

יהודים התיישבו בסיגט במאה ה-18, בעיקר לאחר חלוקת פולין וסיפוח גליציה לממלכת הבסבורג. הקהילה הייתה אדוקה ושמרנית, באופן טיפוסי ליהדות אונטרלנד. ב-1807, כשנבנה בית-הכנסת הראשון, מנו 11% מהאוכלוסייה וב-1930 היוו 38%.

ב-1759 מונה הרב הראשון, צבי פיש, לעדה הקטנה שמנתה פחות ממאה נפשות. באותם ימים היה האזור מעוז שבתאי, וילידי סיגט הצטרפו ליעקב פרנק. לאחר מות פיש נותרה משרתו ללא דורש עד 1801, כשמונה יהודה כהנא הלר, ואחריו מנחם מנדל שטרן (מחבר הספר "דרך אמונה") ב-1819. ב-1834 נבחר אלעזר ניסן טייטלבוים ומאז כיהנו בני משפחתו כמעט ללא הרף: הרבנים יקותיאל יהודה טייטלבוים, חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, רבי חיים צבי טייטלבוים ויקותיאל יהודה השלישי שנרצח באושוויץ. בני טייטלבוים היו ברובם אדמו"רי חסידות סיגט במקביל לנשיאה במשרתם. במקביל ליקותיאל השלישי כיהן כרב הרשמי וכחבר מועצת העירייה בנימין דנציג, שנספה גם הוא בשואה, שעמד בראש קהילת הסטטוס קוו המקומית. אף לאחר המלחמה נתמנה רבי משה טייטלבוים. הוא עזב ב-1947, והוחלף לזמן קצר על ידי הרב יחיאל יהודה אייזיקסון, שהיה רבה האחרון של סיגט, עד שעזב לישראל. עם רבנים אחרים ששהו בעיר נמנו רבי שלמה יהודה טבק שכיהן כראב"ד, וכן אדמו"רים מחסידויות ספינקא, ויז'ניץ וקרעטשניף.

בתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בסיגט כ-10,000 יהודים, ובשנת 1941 נשלחו כאלף מהם, שלא היו בעלי אזרחות הונגרית, לאזור קמיניץ פודולסק שבפולין, ושם נרצחו. בחודש אפריל 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם בסיגט גטו שחוסל עם העברת תושביו למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים, שבוצעו בין 16 ל-22 במאי 1944.

לקריאה נוספת

  • אלי ויזלבין השמשות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
  • י' אלפסי, א' סלאי וא' נצר (עורכים), העיר שבלב: סיגט היהודית, תל אביב: הוצאת ארגון יוצאי סיגט בישראל, 2003
  • מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט - אורתודוקסיה קיצונית ותרבות יהודית-חילונית למרגלות הרי הקרפטים, ירושלים: הוצאת מפעל דב סדן, תשע"ד

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיגט בוויקישיתוף

הערות שוליים