אויב (סרט, 2013)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אויב
Enemy
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על האדם המשוכפל
בימוי דני וילנוב עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ניב פיכמן, מיגל אנחל פאורה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ז'וזה סאראמאגו, חבייר גויון עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ייק ג'ילנהול
מלאני לורן
איזבלה רוסליני
שרה גדון
Stephen R. Hart עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Nicolas Bolduc עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 11 ביוני 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 90 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט בלשי, סרט מותחן עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 3.4 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו enemy
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אויבאנגלית: Enemy) הוא סרט מותחן פסיכולוגי קנדי-ספרדי משנת 2013, שביים דני וילנב וכתב חבייר גויון. הסרט מבוסס באופן רופף על הרומן "האדם המשוכפל", פרי עטו של ז'וזה סאראמאגו, אשר ראה אור בשנת 2002.[1] ג'ייק ג'ילנהול מככב בסרט בתפקיד כפול בתור שני גברים זהים פיזית אך שונים באישיות. מלאני לורן, שרה גאדון, ואיזבלה רוסליני משחקות בתפקידי המשנה.

צילומי הסרט החלו ב-22 במאי 2012 בטורונטו.[2]

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-8 בספטמבר 2013,[3] הופץ ב-14 במרץ 2014, הרוויח 3.4 מיליון דולר בקופות וקיבל ביקורות חיוביות. הסרט זכה בחמישה פרסי מסך קנדי, ביניהם הבמאי הטוב ביותר עבור וילנב,[4] שחקנית המשנה עבור גאדון והסרט הטוב ביותר. בנוסף זכה "אויב" בתואר "הסרט הקנדי הטוב ביותר של השנה" בטקס פרסי איגוד מבקרי הקולנוע של טורונטו לשנת 2014.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן אדם נוכח במועדון סודי בו גבר ואישה מציגים מופע אירוטי. המופע מגיע לשיאו כאשר האישה עירומה ונמצאת על סף מחיצת טרנטולה חיה מתחת לעקב נעלה.

אדם בל, מרצה להיסטוריה בקולג', חי חיים שקטים ומונוטוניים. עמיתו לעבודה ממליץ לו על הסרט "היכן שיש רצון ישנה דרך", ואדם שוכר אותו. בסרט אדם רואה שחקן - שנראה בדיוק כמוהו - המופיע לזמן קצר בתור עובד במלון. לאחר חיפוש באינטרנט אדם מזהה את השחקן כדניאל סיינט קלייר, שם הבמה של אנתוני קלייר. אדם שוכר את שני הסרטים האחרים שבהם אנתוני מופיע ומפתח אובססיה כלפי הכפיל שלו. מיד לאחר מכן אדם עובר על כמה קופסאות בביתו ומוצא תמונה של מישהו שנראה כמוהו עם יד של אישה על כתפו, אך מאחר שהתמונה קרועה לא ניתן לראות את האישה.

אדם עוקב אחר אנתוני, מבקר את סוכנותו ומגלה היכן הוא מתגורר. אדם נוסע לדירתו של אנתוני, ומתקשר לביתו מטלפון ציבורי. אשתו של אנתוני, הלן, עונה לטלפון, חושבת שהדובר הוא אנתוני ומנסה להתבדח איתו. אדם מתעקש שהוא אינו אנתוני ולאחר שהשיחה מפחידה את הלן אדם מסיים אותה בפתאומיות. מאוחר יותר הלן מתעמתת עם אנתוני לגבי שיחת הטלפון ועל קיומו של אדם, אך אנתוני מתעקש שהוא לא יודע דבר על אדם. הלן לא משתכנעת וחוקרת על אדם, מוצאת את המכללה שבה הוא מלמד ומחפשת אותו שם. הלן רואה את אדם יושב על ספסל מחוץ לכיתתו, והיא המומה מהדמיון המדהים שלו לבעלה. אדם לא מבין שזאת האישה שאיתה דיבר בטלפון, אך מתנהג בנימוס עד שהוא חוזר לכיתה.

בסופו של דבר אנתוני מתקשר אל אדם בחזרה וקובע איתו פגישה בחדר במלון, שם הם מגלים כי הם זהים לחלוטין, ושאפילו יש להם את אותה צלקת. אדם נדהם מהאישיות הישירה של אנתוני ומהעובדה שהם זהים לחלוטין במראה; ובו זמנית מרגיש לא נוח, לכן אומר לאנתוני שהם לא היו צריכים להיפגש ועוזב את חדר המלון במהירות. למחרת אנתוני עוקב אחרי אדם ורואה את חברתו מרי, אנתוני חושב שמרי אטרקטיבית. אנתוני נוסע על האופנוע שלו בעודו חובש קסדה כהה כך שמרי לא יכולה לראות את פניו, ועוקב אחריה כשהיא בדרכה לעבודה.

אנתוני מאשים את אדם בכך שהוא מקיים יחסי מין עם אשתו, מביך אותו ומתמרן אותו, עד שאדם מסכים לוותר על החופשה שלו עם מרי בסוף ונותן לאנתוני את הסכמתו להחליף אותו בחופשה. אנתוני דורש מאדם שייתן לו את בגדיו ואת מפתחות מכוניתו, ומבטיח לו שיעלם מחייו לעד לאחר החופשה. אדם מסכים ואנתוני לוקח את מרי למלון אחרי העבודה.

באותו זמן אדם הולך לדירתו של אנתוני כדי לנקום בו, שוער הבניין מזהה את אדם כאנתוני ומאפשר לו להיכנס ללא מפתחות. השוער שואל את "אנתוני" נואשות אם הוא יכול לקחת אותו למועדון הסקס הסודי שוב. בתוך הדירה אדם רואה על מדף תמונה ממוסגרת שנראית כמו זו שמצא קודם לכן בביתו, אך התמונה הזו אינה קרועה והאישה מתגלה כהלן. אדם מנסה להתנהג כמו אנתוני אך הלן לא מאמינה לו, היא מסתירה את החשדות שלה ומבקשת ממנו להצטרף אליה למיטה בעודה מעמידה פנים שלא הבחינה בחילוף. הלן מחבקת את אדם ומפתיעה אותו בשאלה "היה לך יום טוב בקולג'?", אדם מעמיד פנים שהוא לא יודע על מה היא מדברת והיא זונחת את הנושא. מאוחר יותר באותו לילה הלן מתעוררת וניגשת לסלון, שם היא רואה את אדם בוכה, וכשהוא רואה אותה הוא מתנצל בפניה; הלן אומרת לו שהיא רוצה שיישאר, והם מקיימים יחסי מין.

במלון מרי נבהלת במהלך יחסי המין כשהיא מבחינה בסימן שהותירה טבעת נישואין על אצבעו של אנתוני ושואלת אותו מי הוא באמת. אנתוני טוען שהסימן היה שם תמיד. מרי מאלצת אותו להסיע אותה הביתה; הם מתווכחים במכונית והוויכוח מוביל לתאונת דרכים, הרכב נהרס לחלוטין ונראה כי שני הנוסעים נהרגו.

למחרת אדם מתלבש בבגדיו של אנתוני ופותח את המכתב הסודי שקיבל מוקדם יותר מהסוכנות, ומוצא מפתח למועדון הסודי שניתן רק לאנשים מסוימים. הלן יוצאת מהמקלחת, אומרת לו להתקשר לאמו ונכנסת לחדר השינה. אדם שואל את הלן אם היא עושה משהו באותו לילה ואומר לה שהוא יוצא, אך היא לא מגיבה. אדם נכנס לחדר השינה ובמקום לראות את הלן הוא רואה טרנטולה בגודל של כל החדר נרתעת אל הקיר שמאחוריה. אדם נאנח כשעל פניו מבט של השלמה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמאן (אמא), פסל של לואיז בורז'ואה בגלריה הלאומית באוטווה. היוטיובר ומבקר הקולנוע כריס סטאקמן מפרש את מוטיב העכביש בסרט כייצוג ההשקפה של הדמות הראשית על נשים.[5]

סקירה באתר "Indiewire" השוותה את "אויב" לסרט "ממנטו" של כריסטופר נולאן, וקראה לו "מותחן פסיכולוגי מרתק, קפקאי ופרובוקטיבי" ש"אינו חושף את עצמו בקלות".[6] במאי הסרט וילנב וכן השחקן הראשי ג'ילנהול סיפרו על רצונם להפוך את הסרט לחקר מאתגר של התת-מודע.[7][8][9] עבור וילנב הסרט "אויב" עוסק בסופו של דבר בחזרה: השאלה של איך אפשר לחיות וללמוד מבלי לחזור על אותן טעויות.[7]

לגבי שתי הדמויות הזהות מהבחינה הפיזית אמר וילנב: "אתם לא יודעים אם הן שתיים במציאות, או שאולי מנקודת מבט תת-מודעת יש רק אחת." "אלה יכולים להיות שני צדדים של אותו אדם... או אירוע פנטסטי שבו אתה רואה עוד [עצמי]."[7] ג'ילנהול אומר כי "אויב" הוא "על גבר נשוי, אשתו בהריון, ויש לו רומן. הוא צריך להבין את עצמו לפני שהוא יכול להתחייב לחיים כמבוגר."[8]

פורסט וויקמן מסלייט מציין כי שורת הפתיחה של הסרט, "כאוס הוא סדר שעדיין לא פוענח", לקוחה מהרומן של ז'וזה סאראמאגו שעליו מבוסס הסרט - "האדם המשוכפל". וויקמן מפרש את "אויב" כ"משל על איך זה לחיות תחת משטר טוטאליטרי מבלי לדעת זאת," ומוסיף כי האירוניה המרכזית היא שאף על פי שהדמות הראשית היא מומחית בנושא הממשלים הטוטאליטריים, היא אינה רואה את הרשת שהשתלטה על העיר עד שכבר מאוחר מידי, והיא עצמה כבר תקועה בה. עבור וויקמן "אויב" מרמז שהנטייה ליצור משטרים טוטאליטריים היא חלק מהטבע האנושי, ושהיא נובעת מתוכנו; הוא מצטט את דבריו של וילנב: "לפעמים יש לך התנהגויות כפייתיות שאי אפשר לשלוט בהן, הן מגיעות מתת המודע... הן הדיקטטור שבתוכנו".

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אויב" קיבל ביקורות חיוביות ממבקרים לרוב, כאשר רבים מהם השוו באופן חיובי את אווירת הסרט ואת סגנונו לעבודותיו של דייוויד לינץ' . דירוג הסרט ב-Rotten Tomatoes הוא 71% בהתבסס על 115 ביקורות, והממוצע שלו עומד על 6.54 מתוך 10. ישנה הסכמה באתר הקובעת: "הודות לביצועים חזקים של ג'ייק ג'ילנהול והבימוי החכם של דניס וילנב "אויב" מסתמן כסרט מותח והרפתקני באופן יוצא מהכלל."[10] הסרט קיבל ציון 61 מתוך 100 על בסיס 26 ביקורות באתר Metacritic, בנוסף הציון מעיד על "ביקורות אוהדות בדרך כלל."[11] מבקר הקולנוע של הניו יורק טיימס איי. או. סקוט, כתב: "בכל מקרה, חלק גדול מהכיף ב-"אויב", שנבנה היטב וצולם במומחיות, טמון בהופעותיו המשעשעות והמעודנות של מר ג'ילנהול... סגנונו מפתה ומוחשי, מחקר בצבעים דהויים וגוונים צהבהבים, עם מנות קטנות וחזקות של חרדה שסופקו על ידי מוזיקה רועשת ומפחידה".[12] גם דוד ארליך מאתר Film.com שיבח את "אויב" על כך שיש לו את "הסוף המפחיד ביותר שקיים בהיסטוריית הקולנוע."[13]

"אויב" הוקרן בבית קולנוע יחיד בצפון אמריקה וגרף $16,161 אלף דולר, לאחר מכן התרחבה ההפצה והסרט הוקרן ב-120 בתי קולנוע. בסופו של דבר הרוויח הסרט $1,008,726 בארצות הברית ו-$2,388,721 ברחבי העולם, בסכום כולל של $3,397,447.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אויב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Melanie Laurent, Sarah Gadon, Isabella Rossellini join Jake Gyllenhaal on An Enemy". Screendaily.com. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018. 
  2. ^ "Melanie Laurent, Sarah Gadon, Isabella Rossellini join Jake Gyllenhaal on An Enemy". Screen International. 14 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018. 
  3. ^ "Enemy". Toronto International Film Festival. אורכב מ-המקור ב-5 November 2013. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2013. 
  4. ^ "Enemy - Review". Canadian Film Review. אורכב מ-המקור ב-14 March 2014. בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2014. 
  5. ^ כריס סטוקמן, "Enemy explained", יוטיוב, 24 באפריל 2014. גישה 25 פברואר 2017
  6. ^ סקירה: דניס Villeneuve של אימה מרשימה "האויב" בכיכובו של ג'ייק Gyllenhaal, רודריגו פרז, את רשימת השמעה, Indiewire, ‏ 13 במרץ 2014
  7. ^ 1 2 3 Hilary Lewis (13 במרץ 2014). "'Enemy' Director on Jake Gyllenhaal's Identical Characters: 'It's Maybe Two Sides of the Same Persona'". The Hollywood Reporter. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018. 
  8. ^ 1 2 Jamie Graham (2 בינואר 2015). "Jake Gyllenhaal interview: The Enemy star on why he is so committed to complicated characters". The Independent. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018. 
  9. ^ ראיון: ג'ייק ג'ילנהול מדבר על הדואליות של "אויב" ומדוע הוא רוצה שתהיו מבולבלים, אלכס Suskind, את רשימת השמעה, Indiewire,‏ 11 במרץ 2014
  10. ^ "Enemy (2014)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018. 
  11. ^ "Enemy Reviews - Metacritic". Metacritic.com. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018. 
  12. ^ "When Your Twin Is Far More Interesting". New York Times. 13 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018. 
  13. ^ David Ehrlich (13 בספטמבר 2013). "TIFF Review: 'Enemy'". בדיקה אחרונה ב-24 במאי 2018.