דייוויד לינץ'

דייוויד לינץ'
David Lynch

לינץ', 2009
תאריך לידה	20 בינואר 1946 (בן 71)
מקום לידה	מיזולה
עיסוק	במאי קולנוע, שחקן, תסריטאי, מלחין, מדבב, מוזיקאי, אנימטור, צייר, עורך סרטים, שחקן טלוויזיה, ליריקן, פזמונאי, שחקן קולנוע
סוגה מועדפת	סוריאליזם, סרט אימה, ריאליזם קסום
www.davidlynch.com
פרופיל ב-IMDb

דייוויד לינץ' (באנגלית: David Lynch; נולד ב-20 בינואר 1946) הוא במאי קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, זוכה 2 פרסי סזאר ופרס אריה הזהב למפעל חיים.

ביוגרפיה

לינץ' נולד במונטנה שבארצות הברית. הוא החל את קריירת הבימוי בפילדלפיה שם למד באקדמיה לאמנות, והחל לביים סרטי סטודנטים קצרים בנושא האהוב עליו: חקירת הצד האפל בנפש האדם. לינץ' פרץ לתודעה העולמית כאשר סרט קצר שיצר כסטודנט הוקרן בלופ במוזיאון וזכה בפרס כספי. את הפרס הכספי השכיל לינץ' להשקיע, בין היתר, בסרטו "איש הפיל" אשר הכניס אותו רשמית לעולם הקולנוע. סרט הפולחן "קטיפה כחולה" הקנה לו את שמו כבמאי מוערך.

קריירה כבמאי

ב-1978 ביים את סרטו הראשון, "ראש מחק", שזכה להצלחה מפתיעה בקופות. ב-1980 ביים את סרטו ה-2, "איש הפיל" שבו שיחקו ג'ון הארט ואנתוני הופקינס. ב-1984, ביים את סרטו ה-3, "חולית". ב-1986, ביים את סרטו ה-4, "קטיפה כחולה" והיה אחראי גם לתסריט שלו. בסרט שיחקו קייל מקלכלן, דניס הופר, איזבלה רוסליני ולורה דרן ודיוויד לינץ' היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר. ב-1990, ביים את סרטו ה-5, "לב פראי" שבו שיחקו ניקולס קייג', לורה דרן ו-ווילם דפו. על "לב פראי" זכה ב-3 פרסים; פרס דקל הזהב, פרס אינדפנדנט ספיריט לצילום הטוב ביותר ו-פרס ה-NME לסרט השנה.

בטלוויזיה ביים לינץ' את סדרת טווין פיקס (1991-1990) שהפכה לסדרת פולחן. לאחר מכן, ב-1992, ביים את סרטו ה-6 והריימיק הראשון שעשה על פי הסדרה שאותה כתב; טווין פיקס: אש הולכת איתי, שנכשל בקופות. ב-1997, ביים את סרטו ה-7, "כביש אבוד" שנכשל אף הוא בקופות. ב-1999, ביים את סרטו ה-8, "סיפור פשוט" שנחשב לאחד הסרטים הכי אישיים בקריירה שלו. ב-2001, ביים את סרטו ה-9, "מלהולנד דרייב" והיה אחראי גם לתסריט שלו, בסמוך לצאת הסרט, הוא הפך לאחד המותחנים הטובים בכל הזמנים ובזכותו היה מועמד לינץ בפעם ה-2 לפרס האוסקר בקטגוריית "הבמאי הטוב ביותר". ב-2006, ביים את סרטו ה-10, "אינלנד אמפייר" לצד לורה דרן.

מאז "אינלנד אמפייר", החליט דיוויד לינץ, לא לביים יותר סרטים ובעצמם מרגע שהפסיק להוציא סרטים, הוא ביודעין החליט על פרישתו מהתעשייה. למרות זאת ב-2017 הוא שב לביים את עונתה החדשה של הסדרה טווין פיקס, אותה גם כתב לצד מארק פרוסט. עונתה החדשה של טווין פיקס מסמלת את שיתוף הפעולה הרביעי בין השחקן קייל מקלכלן ללינץ'.

פרסונה

לינץ' ידוע בסגנונו הייחודי, המכיל אלמנטים סוריאליסטיים ובנטייתו לקחת את גיבורי סרטיו למצבים ביזאריים ועוכרי שלווה. ברוב סרטיו, הסקס משחק תפקיד מרכזי, הנשים שמשחקות בסרטיו, יפות מאוד, אך גם מדוכאות ומוחלשות. בדומה לטים ברטון, גם לינץ מושפע מגותיקה, אך אצלו הגותיקה אינה פלסטית ומחובאות ^{[דרושה הבהרה]} במסרים של העצמה נשית וחוזקן של הדמויות הנשיות לצד חולשתן הגדולה. הוא זוכה להערכה רבה בצרפת שם זכה בשני פרסי הסזאר (האוסקר הצרפתי) לסרט הזר הטוב ביותר, ואף בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן על סרטו השערורייתי "לב פראי". הוא אף זכה להצלחה טלוויזיונית בבימוי סדרת הקאלט "טווין פיקס".

בסרטיו, התגלו שורה של כוכבים מבטיחים, ביניהם, קייל מקלכלן (ששיחק ב-2 מסרטיו של לינץ; "חולית" ו-"קטיפה כחולה"). לורה דרן, נחשבת לשיאנית אצל לינץ, עם 3 הופעות בסרטיו; קטיפה כחולה, לב פראי ו-אינלנד אמפייר.

בשנת 2006 יצא לאור ספרו "Catching the Big Fish", העוסק בחוויותיו כמי שעוסק במדיטציה טרנסצנדנטלית, תרגום לעברית של הספר, בשם "לתפוס את הדג הגדול", יצא לאור ב-2015.

בשנת 2007 ביקר בישראל. הביקור תועד בסרט "מדיטציה, יצירתיות, שלום".

היה בקשר רומנטי עם השחקנית איזבלה רוסליני (אותה ליהק לסרט "קטיפה כחולה"), והוא אב לבמאית ג'ניפר לינץ'.

מסרטיו

• ראש מחק (1978)
• איש הפיל (1980)
• חולית (1984)
• קטיפה כחולה (1986)
• טווין פיקס (1991-1990) - סדרת טלוויזיה
• לב פראי (1990)
• טווין פיקס: אש הולכת איתי (1992)
• כביש אבוד (1997)
• סיפור פשוט (1999)
• מלהולנד דרייב (2001)
• אינלנד אמפייר (2006)

לקריאה נוספת

• דוד גורביץ', ‏הבלש כגיבור תרבות : ספרות, קולנוע, טלוויזיה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2013, פרק י - פשע, קדושה וקיטש בעולמו של דייוויד לינץ', עמ' 249–269.

קישורים חיצוניים

• דייוויד לינץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אורי קליין, תחילה באה התשוקה, באתר הארץ, 18/10/2007
• דיוויד לינץ' במסד הנתונים של האוזן השלישית
• איתמר הנדלמן סמית, ועכשיו דממה: ביקור במועדון הכי סודי בעולם, באתר עכבר העיר, 3 בנובמבר 2011
• עידו רוזן, דיוויד לינץ': מעולם לא הייתי צופה קולנוע נלהב, באתר ynet, 21 בינואר 2014