דייוויד לינץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייוויד לינץ'
David Lynch
לינץ', 2009
לינץ', 2009
לידה 20 בינואר 1946 (בן 75)
ארצות הבריתארצות הברית מיזולה, מונטנה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה David Keith Lynch עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת ריאליזם קסום, Independent Cinema USA עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1966–הווה (כ־55 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, פזמונאי, ליריקן, שחקן טלוויזיה, שחקן קולנוע, צלם, מפיק קולנוע, אמן הקלטה, עורך סרטים, אנימטור, תסריטאי, שחקן, צייר, מלחין, מוזיקאי, מדבב, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג מארי סוויני (2006–2006)
פגי ריבי (1967–1974)
Mary Fisk
Emily Stofle עריכת הנתון בוויקינתונים
איזבלה רוסליני עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'ניפר לינץ', Lula Boginia Lynch, Austin Jack Lynch, Riley Sweeney Lynch עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין בלגיון הכבוד (2007)
  • פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (2001)
  • פרס סזאר לסרט הזר (1982)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הזר (1999)
  • פרס אריה הזהב (2006)
  • פרס דקל הזהב (1990)
  • פרס סאטורן (1993)
  • אביר בלגיון הכבוד (2002)
  • פרס אוסקר
  • טבעת הקיסר של גוסלאר
  • Eagle Scout עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.davidlynch.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דייוויד קית' לינץ' (באנגלית: David Keith Lynch; נולד ב-20 בינואר 1946) הוא במאי קולנוע, טלוויזיה ותסריטאי אמריקאי, זוכה פרס אוסקר לשם כבוד, 2 פרסי סזאר ופרס אריה הזהב למפעל חיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינץ' נולד במיזולה, מונטנה שבארצות הברית. הוא החל את קריירת הבימוי בפילדלפיה שם למד באקדמיה לאמנות, והחל לביים סרטי סטודנטים קצרים בנושא האהוב עליו: חקירת הצד האפל בנפש האדם. לינץ' פרץ לתודעה העולמית כאשר סרט קצר שיצר כסטודנט הוקרן בלופ במוזיאון וזכה בפרס כספי. את הפרס הכספי השכיל לינץ' להשקיע, בין היתר, בסרטו "איש הפיל" אשר הכניס אותו רשמית לעולם הקולנוע. סרט הפולחן "קטיפה כחולה" הקנה לו את שמו כבמאי מוערך.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 ביים את סרטו הראשון, "ראש מחק", שזכה להצלחה מפתיעה בקופות. ב-1980 ביים את סרטו ה-2, "איש הפיל" שבו שיחקו ג'ון הארט ואנתוני הופקינס, הסרט גם הוא זכה להצלחה מפתיעה בקופות, ויצר באז סביב לינץ' כבמאי, הסרט קיבל 8 מועמדויות לפרס האוסקר, ביניהם הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר. אם זאת הסרט לא זכה באף פרס, וזהו סרטו היחיד של לינץ' שהיה מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. ב-1984, ביים את סרטו ה-3, "חולית". ב-1986, ביים את סרטו ה-4, "קטיפה כחולה" והיה אחראי גם לתסריט שלו. בסרט שיחקו קייל מקלכלן, דניס הופר, איזבלה רוסליני ולורה דרן ודייוויד לינץ' היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, שזוהי המועמדות היחידה של הסרט. ב-1990, ביים את סרטו ה-5, "לב פראי" שבו שיחקו ניקולס קייג', לורה דרן ו-ווילם דפו. על "לב פראי" זכה ב-3 פרסים; פרס דקל הזהב, פרס אינדפנדנט ספיריט לצילום הטוב ביותר ופרס ה-NME לסרט השנה.

בטלוויזיה ביים לינץ' את סדרת טווין פיקס (1991-1990) שהפכה לסדרת פולחן, ואף שיחק בסדרה בתפקיד גורדון קול, ראש ה-FBI. לאחר מכן, ב-1992, ביים את סרטו ה-6 והריימיק הראשון שעשה על פי הסדרה שאותה כתב; טווין פיקס: אש הולכת איתי, שנכשל בקופות. ב-1997, ביים את סרטו ה-7, "כביש אבוד" שנכשל אף הוא בקופות. ב-1999, ביים את סרטו ה-8, "סיפור פשוט" שנחשב לאחד הסרטים הכי אישיים בקריירה שלו. ב-2001, ביים את סרטו ה-9, "מלהולנד דרייב" והיה אחראי גם לתסריט שלו, בסמוך לצאת הסרט, הוא הפך לאחד המותחנים הטובים בכל הזמנים ובזכותו היה מועמד לינץ בפעם ה-3 לפרס האוסקר בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר. בדומה לקטיפה כחולה, זו גם הייתה המועמדות היחידה של הסרט הזה. ב-2006, ביים את סרטו ה-10, "אינלנד אמפייר" לצד לורה דרן. בשנת 2009 היה שותף בהפקת הסרט "בני, בני, מה עשית?" שביים ורנר הרצוג.

מאז "אינלנד אמפייר", החליט דייוויד לינץ', לא לביים יותר סרטים ובעצם מרגע שהפסיק להוציא סרטים, הוא ביודעין החליט על פרישתו מהתעשייה. למרות זאת ב-2017 הוא שב לביים את עונתה החדשה של הסדרה טווין פיקס, אותה גם כתב לצד מארק פרוסט, וחזר לשחק את דמותו של גורדון קול. עונתה החדשה של טווין פיקס מסמלת את שיתוף הפעולה הרביעי בין השחקן קייל מקלכלן ללינץ'.

ב-2019 הוענק לו פרס אוסקר לשם כבוד.

סגנון אמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינץ' ידוע בסגנונו הייחודי, המכיל אלמנטים סוריאליסטיים ובנטייתו לקחת את גיבורי סרטיו למצבים ביזאריים ועוכרי שלווה. ברוב סרטיו, הסקס משחק תפקיד מרכזי, הנשים שמשחקות בסרטיו, יפות מאוד, אך גם מדוכאות ומוחלשות. בדומה לטים ברטון, גם לינץ מושפע מגותיקה, אך אצלו הגותיקה אינה פלסטית וברורה לצופה ישר, אלא מוחבאת [דרושה הבהרה] במסרים של העצמה נשית וחוזקן של הדמויות הנשיות לצד חולשתן הגדולה. הוא זוכה להערכה רבה בצרפת שם זכה בשני פרסי הסזאר (האוסקר הצרפתי) לסרט הזר הטוב ביותר, ואף בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן על סרטו השערורייתי "לב פראי". הוא אף זכה להצלחה טלוויזיונית בבימוי סדרת הקאלט "טווין פיקס".

בסרטיו, התגלו שורה של כוכבים מבטיחים, ביניהם, קייל מקלכלן (ששיחק ב-3 מסרטיו של לינץ; "חולית","קטיפה כחולה" ו-"טווין פיקס: אש הולכת איתי"). לורה דרן, נחשבת לשיאנית אצל לינץ, עם 3 הופעות בסרטיו; קטיפה כחולה, לב פראי ואינלנד אמפייר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 ביקר בישראל. הביקור תועד בסרט "מדיטציה, יצירתיות, שלום".

היה בקשר רומנטי עם השחקנית איזבלה רוסליני (אותה ליהק לסרט "קטיפה כחולה"), והוא אב לבמאית ג'ניפר לינץ'.

בשנת 2006 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "Catching the Big Fish", העוסק בחוויותיו כמי שעוסק במדיטציה טרנסצנדנטלית. תרגום לעברית של הספר, בשם "לתפוס את הדג הגדול", יצא לאור ב-2015.[1]

מסרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דייוויד לינץ'
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דייוויד לינץ'

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרור בורשטיין, זהירות, דיוויד לינץ' יוצר ציפיות שווא שעלולות להזיק, באתר הארץ, 4 באפריל 2015


פרס אוסקר לשם כבוד
1928–1950 האחים וורנר / צ'ארלי צ'פלין (1928)  •  וולט דיסני (1932)  •  שירלי טמפל (1934)  •  ד. וו. גריפית' (1935)  •  סדרת הסרטים March of Time / הווארד גרין והרולד רוסון (1936)  •  אדגר ברגן / הווארד גרין / המוזיאון לאמנות מודרנית / מאק סנט (1937)  •  ארתור בול / וולט דיסני / דינה דורבין ומיקי רוני / גורדון ג'נינגס, יאן דומלה, דברו ג'נינגס, אירמין רוברטס, ארט סמית', פרסיוט אדוארט, לויאל גריגס, לורן ריידר, הארי מילס, לואיס מסנקופ, וולטר אוברסט / אוליבר מארש ואלן דייבי / הארי וורנר (1938)  •  דאגלס פיירבנקס / ג'ודי גרלנד / ויליאם קמרון מנזיס / הקרן לקולנוע וטלוויזיה (ז'אן הרשולט, ראלף מורגן, ראלף בלוק, קונרד נגל)/ חברת טכניקולור (1939)  •  בוב הופ / ניית'ן לוינסון (1940)  •  וולט דיסני, וויליאם גארטי, ג'ון נ. א. הוקינס וחברת RCA / לאופולד סטוקובסקי ושותפיו / ריי סקוט / משרד המודיעין הבריטי (1941)  •  שארל בואייה / נואל קאוורד / מטרו גולדווין מאייר (1942)  •  ג'ורג' פאל (1943)  •  בוב הופ / מרגרט אובראיין (1944)  •  אולפני רפבליק ודניאל בלומברג / וולטר וגנר / הבית בו אני גר / פגי אן גארנר (1945)  •  הרולד ראסל / לורנס אוליבייה / ארנסט לוביטש / קלוד ג'רמן ג'וניור (1946)  •  ג'יימס באסקט / תומאס ארמט / ויליאם ניקולס זליג / אלברט סמית' / ג'ורג' קירק ספור / מצחצחי הנעליים (1947)  •  וולטר וגנר / הסרט‏ Monsieur Vincent / סיד גראומן / אדולף צוקור (1948)  •  ז'אן הרשולט / פרד אסטר / ססיל ב. דה-מיל / גונבי האופניים (1949)  •  לואי ב. מאייר / ג'ורג' מרפי / הסרט‏ Le mura di Malapaga (1950)
1951–1975 ג'ין קלי / רשומון (1951)  •  מריאן קופר / בוב הופ / הרולד לויד / ג'ורג' מיצ'ל / ג'וזף שנק (1952)  •  אולפני המאה ה-20 / חברת Bell & Howell / ג'וזף ברין / פיט סמית' (1953)  •  חברת Bausch & Lomb / דני קיי / קמפ ניבר / גרטה גרבו / ג'ון וייטלי / וינסנט וינטר / הסרט Jigokumon ‏(1954)  •  הסרט Miyamoto Musashi‏ (1955)  •  אדי קנטור (1956)  •  איגוד מהנדסי הקולנוע והטלוויזיה / ברונקו בילי אנדרסון / צ'ארלס בראקט / בי. בי. קהן (1957)  •  מוריס שבלייה (1958)  •  באסטר קיטון / לי דה פורסט (1959)  •  גרי קופר / סטן לורל / היילי מילס (1960)  •  ויליאם הנדריקס / פרד מטזלר / ג'רום רובינס (1961)  •  ויליאם טאטל (1964)  •  בוב הופ (1965)  •  יאקימה קאנוט / פרנק פרימן (1966)  •  ארתור פריד (1967)  •  ג'ון צ'יימברס / אונה וייט (1968)  •  קרי גרנט (1969)  •  ליליאן גיש / אורסון ולס (1970)  •  צ'ארלי צ'פלין (1971)  •  צ'ארלס בורן / אדוארד ג'י רובינסון (1972)  •  הנרי לנגוליס / גראוצ'ו מרקס (1973)  •  הווארד הוקס / ז'אן רנואר (1974)  •  מרי פיקפורד (1975)
1976–2000 מרגרט בות' (1977)  •  וולטר לאנץ / לורנס אוליבייה / קינג וידור / המוזיאון לאמנות מודרנית (1978)  •  האל אליאס / אלק גינס (1979)  •  הנרי פונדה (1980)  •  ברברה סטנוויק (1981)  •  מיקי רוני (1982)  •  האל רוץ' (1983)צ •  ג'יימס סטיוארט / הקרן הלאומית לאמנויות (1984)  •  פול ניומן / אלכס נורת' (1985)  •  ראלף בלאמי (1986)  •  חברת קודאק / הועד הלאומי לסרטים בקנדה (1988)  •  אקירה קורוסאווה (1989)  •  סופיה לורן / מירנה לוי (1990)  •  סטיאג'יט ריי (1991)  •  פדריקו פליני (1992)  •  דברה קר (1993)  •  מיכלאנג'לו אנטוניוני (1994)  •  קירק דאגלס / צ'אק ג'ונס (1995)  •  מייקל קיד (1996)  •  סטנלי דונן (1997)  •  איליה קאזאן (1998)  •  אנדז'יי ויידה (1999)  •  ג'ק קארדיף / ארנסט להמן (2000)
2001–הווה סידני פואטייה / רוברט רדפורד (2001)  •  פיטר או'טול (2002)  •  בלייק אדוארדס (2003)  •  סידני לומט (2004)  •  רוברט אלטמן (2005)  •  אניו מוריקונה (2006)  •  רוברט בויל (2007)  •  לורן באקול / רוג'ר קורמן / גורדון וויליס (2009)  •  קווין בראונלו / ז'אן-לוק גודאר / אלי וולך (2010)  •  ג'יימס ארל ג'ונס / דיק סמית' (2011)  •  ד. א. פניבייקר / האל נידהם / ג'ורג' סטיבנס ג'וניור (2012)  •  אנג'לה לאנסברי / סטיב מרטין / פיירו טוסי (2013)  •  ז'אן-קלוד קרייר / הייאו מיאזאקי / מורין או'הרה (2014)  •  ספייק לי / ג'ינה רולנדס (2015)  •  ג'קי צ'אן / לין סטלמאסטר / אן וי. קואטס / פרדריק ווייזמן (2016)  •  צ'ארלס ברנט / אוון רויזמן / דונלד סאת'רלנד / אנייס ורדה (2017)  •  מרווין לוי / לאלו שיפרין / סיסלי טייסון (2018)  •  דייוויד לינץ' / וס סטודי / לינה ורטמילר (2019)  •  סמואל ל. ג'קסון / איליין מאי / ליב אולמן (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דייוויד_לינץ%27&oldid=32108097"