אוסקר פון הינדנבורג
 | |
| לידה |
31 בינואר 1883 קניגסברג, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1960 (בגיל 77) באד הארצבורג, גרמניה המערבית  |
| מקום קבורה |
סקסוניה התחתונה |
| מדינה |
הרייך הגרמני, גרמניה |
| בן או בת זוג |
מרגרט פון הינדנבורג |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
1993 – 1934 1939 – 1945 |
| דרגה |
 גנרל לוטננט |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
צלב הברזל | |
  | |
אוסקר וילהלם רוברט פאול לודוויג הלמוט פון בנקנדורף אונד הינדנבורג (בגרמנית: Oskar Wilhelm Robert Paul Ludwig Hellmuth von Beneckendorff und von Hindenburg; 31 בינואר 1883 - 12 בפברואר 1960) היה גנרל-לויטננט גרמני. כבנו וכשלישו של גנרל-פלדמרשל ונשיא הרייך פאול פון הינדנבורג הייתה השפעה ניכרת על מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה בינואר 1933.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסקר פון הינדנבורג נולד בקניגסברג, פרוסיה המזרחית (כיום קלינינגרד, רוסיה), והיה בנם היחיד של פאול פון הינדנבורג (1847–1934) ושל אשתו גרטרוד וילהלמינה (1860–1921). היו לו שתי אחיות, אירמנגרד פאולינה (1880–1948) ואנמארי (1891–1978). ב-1921 הוא התחתן עם מרגרטה פון מרנהולץ (1897–1988); לבני הזוג היו ארבעה ילדים.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1903 הוא התגייס בעקבות אביו לצבא הפרוסי והצטרף לרגימנט המשמר ה-3, שם התיידד עם קורט פון שלייכר. בתחילה, הקריירה שלו לא שגשגה, שכן הממונים על הינדנבורג חשבו שהוא בעל אינטליגנציה נמוכה. עם זאת, לאחר שאביו הפך לגיבור גרמני במלחמת העולם הראשונה בקרב טננברג, הקריירה של אוסקר פון הינדנבורג החלה להתקדם הודות לשם משפחתו. הוא היה קצין מטכ"ל בפיקוד העליון של הצבא, ובמהלך המלחמה, קיבל דרגת האופטמן בדיוויזיה ה-20.
לאחר המלחמה, הוא המשיך את הקריירה שלו במסגרת הרייכסווהר הגרמני החדש שהוקם, שם הועלה לדרגת מיור ושימש כקצין הקישור של אביו. לאחר שאביו הפך לנשיא הרייך של רפובליקת ויימאר ב-1925, שימש מיור פון הינדנבורג כעוזר של אביו. כידידו ויועצו הקרוב ביותר של אביו, הוא הפעיל כוח ניכר מאחורי הקלעים כשהוא שלט במידה רבה בגישה לנשיא. במידה רבה בזכות ידידותו עם פון הינדנבורג הצעיר, פון שלייכר הפך לקנצלר ולאחד מיועציו הקרובים ביותר של פון הינדנבורג.
מינויו של היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפגישה עם ה"קמרילה" סביב פרנץ פון פאפן ומזכיר המדינה אוטו מייסנר ב-22 בינואר 1933, אוסקר פון הינדנבורג, שכמו אביו התנגד זה מכבר להפיכת היטלר לקנצלר, שוכנע לתמוך בתוכנית למנות את היטלר, אך שפון פאפן ישלוט בו מאחורי הקלעים כסגן-קנצלר. במקביל, אוסקר היה תקוע בשערוריית העזרה המזרחית הגדולה (Osthilfe), הנוגעת לתוכנית רפובליקת ויימאר לפיתוח הכלכלה החקלאית במזרח גרמניה. יתרה מכך, הוא היה נתון ללחץ בשל האחוזה שלו בנוידק, אשר ממשלת גרמניה עם תרומות גדולות של תעשיינים גרמנים ביוזמתו של אלארד פון אולדנבורג-יאנושאו נתנה לנשיא הינדנבורג לרגל יום הולדתו ה-80 ב-2 באוקטובר 1927. הנשיא רשם את האחוזה על שם בנו אוסקר, על פי יריביו הפוליטיים, לכאורה כדי להימנע מתשלום מיסי ירושה. זמן קצר לאחר מינויו של היטלר, הינדנבורג וצאצאיו נפטרו רשמית ממיסים על פי חוק.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסקר פון הינדנבורג שוחרר משירות צבאי פעיל בדרגת גנרל-מיור ב-1934, ופרש לאחוזת נוידק. במהלך מלחמת העולם השנייה, אוסקר פון הינדנבורג מונה שוב למפקד הכללי בפרוסיה המזרחית, שם פיקח על מספר מחנות שבויים. הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט בשנת 1942, ולבסוף ביקש רשות להתפטר משום שראה בתפקיד הורדה בדרגה בהשוואה לתפקידיו הצבאיים והממשלתיים הקודמים. הוא התגורר בנוידק עד שהתקדמות חיילי הצבא האדום בסוף המלחמה אילצה אותו לברוח אל גיסו במדינגן. בעבר הוא פיקח על פירוק אנדרטת טננברג לכבוד ניצחונו של אביו על הרוסים ב-1914. הוא גם העביר את שרידי הוריו מערבה. בשנות ה-50, השלטונות הפולניים הרסו את האתר, והותירו עקבות מעטים.
אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשפטי נירנברג, אוסקר פון הינדנבורג היה עד נגד פרנץ פון פאפן. ב-1956 הוא זכה בתביעה נגד מוציאים לאור בדרום גרמניה, שב-1954 פרסמו לאחר מותו את ספרו של הברון ארווין פון ארטין, "כתר ושרשראות", זיכרונות של אציל בווארי שטוען שב-1930 אוסקר פון הינדנבורג השיג מימון בלתי חוקי מתוכנית הסיוע המזרחי. אוסקר פון הינדנבורג התגורר במדינגן שבגרמניה המערבית לאחר המלחמה. לאחר שלקה בהתקף לב בתחילת 1960 הוא נסע לספא בבאד הרצבורג, שם נפטר ב-12 בפברואר 1960. הוא נקבר ב-Waldfriedhof Medingen.
הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטענות שהנשיא הינדנבורג מינה את היטלר לקנצלר בגלל לחץ של אוסקר מעולם לא הוכחו סופית. עם זאת, פרנץ פון פאפן, שכיהן כקנצלר עד שנדחק על ידי שלייכר בדצמבר 1932, ניהל משא ומתן מאחורי גבו של היטלר כדי להיות שוב קנצלר של ממשלה נשיאותית, שתשלוט בצו לפי סעיף 48 של חוקת ויימאר. כמעט בטוח שהוא היה מצליח ללא השפעתו של אוסקר על אביו. גורמים אחרים חשובים, אבל לדעתו של קלאוס פישר, ללא השפעתם מאחורי הקלעים של אוסקר ומזכיר המדינה מייסנר היה לפאפן קשה הרבה יותר לשכנע את הנשיא הינדנבורג להזמין את "הרב"ט הבוהמי ההוא" ואת המפלגה הנאצית להקים ממשלה בכלל. [1]
ויליאם שיירר, בספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", הצהיר כי אוסקר פון הינדנבורג הועלה לדרגת גנרל-מיור לאחר משאל העם המאחד את משרדי הנשיא וקנצלר הרייך וכי הוא נותר נאצי נאמן. הוא נמוג מההיסטוריה של הרייך השלישי לאחר משאל העם, אך שיירר טען כי המעשה האחרון בגיבוש השלטון של היטלר הוא חיוני, וללא השפעתו המוקדמת יותר של אוסקר פון הינדנבורג עם אביו להזמין את היטלר להרכיב ממשלה לאחר נפילת הקנצלר פון שלייכר ב-28 בינואר 1933, ייתכן שהיטלר כלל לא היה עולה לשלטון.
ההשפעה הברורה הנוספת לטובת היטלר הייתה הסבירות לממשלת קואליציה עם מפלגת העם הלאומית הגרמנית השמרנית (DNVP). זה כמעט התפרק גם ברגע האחרון מכיוון שהשותפים בקואליציה היו כל כך כוונים להתווכח על מינויים פוטנציאליים לקבינט (הנאצים היו בסופו של דבר במיעוט בקבינט 8–3), שהם השאירו את הנשיא הינדנבורג ממתין הרבה מעבר לזמן שנקבע לישיבה בשעה שהיטלר מונה לקנצלר. הנשיא כמעט ביטל את הפגישה ברוגז. מינויו של היטלר לקנצלר לא היה בטוח עד שהוכרז, ודווקא אוסקר פון הינדנבורג ועבודתו עם אביו הם שלדעת שיירר הביאו את האיזון לטובתו של היטלר. שיירר גם טען כי אוסקר קיבל 5,000 דונם נוספים לאחוזותיו בנוידק בנוסף להתקדמות מהירה בכוחות המזוינים הגרמניים.
לפי גינתר פון טשירשקי אונד בגנדורף, דיפלומט גרמני ומקורבו של הינדנבורג הזקן, שערק מאוחר יותר לבריטניה, צוואתו האחרונה של הנשיא פאול פון הינדנבורג מתחה ביקורת על הנאצים ותמכה בדמוקרטיה. נטען כי אוסקר פון הינדנבורג, כתומך נאצי, מסר את המסמך הזה לבקשתו של היטלר. העריק אמר ב-1947 כי "היטלר לעולם לא היה עולה לשלטון, ולא הייתה מלחמה, אם רצונותיו של הינדנבורג היו ידועים לעם הגרמני". [2]
לעומת זאת, וולפרם פיטה טוען כי השפעתו של אוסקר על אביו הודגשה יתר על המידה, כי בחירתו של היטלר לקנצלר לא הייתה עניין בו הנשיא היה מרשה לעצמו להיות מובל על ידי בנו, וכי אין ראיות לכך שאוסקר. מילא תפקיד כלשהו במינויו של היטלר. [3]
