קנצלר גרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקנצלר הפדרלי של גרמניה
Bundeskanzler der Deutschland
איוש נוכחי אוֹלָף שוֹלְץ
תאריך כניסה לתפקיד 8 בדצמבר 2021
דרכי מינוי מינוי הנשיא באישור הבונדסטאג
תחום שיפוט גרמניהגרמניה גרמניה
מעון בניין הקאנצלריה הפדרלית
מושב המשרה ברלין
משך כהונה קצוב 4 שנים
ייסוד המשרה 1871
איוש ראשון אוטו פון ביסמרק
www.bundeskanzler.de/bk-de/

ראש הממשלה בגרמניה נקרא באופן מסורתי קַנְצְלֶר. בין השנים 1871 ל-1945 המשרה נקראה רייכסקנצלרגרמנית: Reichskanzler; משמע: קנצלר של הרייך), אך אחרי מלחמת העולם השנייה גרמניה הפכה לרפובליקה פדרלית, ועל כן שונה שם המשרה, ומאז ועד היום שמה הוא בונדסקנצלרגרמנית: Bundeskanzler; משמע: קנצלר פדרלי). הקאנצלר הוא המנהל והמוביל של הקבינט של גרמניה.

מקורו של המונח, המתועד לראשונה בימי הביניים, הוא במילה הלטינית cancellarius.

קנצלר גרמניה הנוכחי הוא אולף שולץ, והוא מכהן בתפקיד החל מ-8 בדצמבר 2021.

רייכסקנצלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם הראשונה נקראה משרת ראש ממשלת גרמניה בשם "רייכסקנצלר", שמשמעותו היא "קנצלר קיסרי" או "קנצלר של הרייך". באימפריה הגרמנית של 1871, הרייכסקנצלר לא נבחר על ידי הפרלמנטרייכסטאג), ולא נשא באחריות כלפיו. במקום זאת, הוא מונה על ידי הקיסר. בשל כך לא ניתן לקרוא לאימפריה הגרמנית דמוקרטיה, גם אם הרייכסטאג היה פרלמנט נבחר.

מצב עניינים זה השתנה רק ב-29 באוקטובר 1918 בתיקון שהוכנס לחוקת 1871. עם זאת, השינוי לא יכול היה למנוע את התפרצותה של מהפכה כמה ימים לאחר מכן.

על פי החוקה החדשה של רפובליקת ויימאר ב-1919, הרייכסקנצלר אמור להיבחר על ידי הנשיא, אך לפרלמנט הזכות לפטר את הקנצלר, או את כל אחד מן השרים שלו. למעשה, רוב הממשלות של רפובליקת ויימאר נשענו בצורה חזקה על שיתוף פעולה עם הנשיא, בשל חוסר היציבות שבפרלמנט. הרייכסקנצלר האחרון בסדרת הקנצלרים של רפובליקת ויימאר היה אדולף היטלר, שמונה ב-30 בינואר 1933.

המשותף לכל הרייכסקנצלרים שכיהנו עד נפילת הקיסרות הוא השתייכותם למעמד האצולה. דבר זה השתנה עם הקמת רפובליקת ויימאר, לקראת מעבר לשיטת משאר פרלמנטרית ודמוקרטית יותר.

הקיסרות הגרמנית (1871 - 1918)[עריכת קוד מקור | עריכה]


קנצלרי הקיסרות הגרמנית
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה קיסר

(תקופת שלטון)

התחלה סיום
1 הנסיך

אוטו פון ביסמרק

Otto von Bismarck

(1815-1898)

בלתי מפלגתי 21 במרץ 1871 20 במרץ 1890 וילהלם הראשון

Wilhelm I

(1871-1888)

פרידריך השלישי

Friedrich III

(1888)

וילהלם השני

Wilhelm II

(1888-1918)

2 הרוזן

לאו פון קפריבי

Leo von Caprivi

(1831-1899)

בלתי מפלגתי 20 במרץ 1890 26 באוקטובר 1894
3 הנסיך

כלודוויג, מהוהנלוהה-שילינגספירסט

Chlodwig zu Hohenlohe-Schillingsfürst

(1819-1901)

בלתי מפלגתי 29 באוקטובר 1894 17 באוקטובר 1900
4 הנסיך

ברנהרד פון בילוב

Bernhard von Bülow

(1849-1929)

בלתי מפלגתי 17 באוקטובר 1900 14 ביולי 1909
5 תאובלד פון בתמן-הולווג

Theobald von Bethmann-Hollweg

(1856-1921)

בלתי מפלגתי 14 ביולי 1909 13 ביולי 1917
6 גאורג מיכאליס

Georg Michaelis

(1857-1936)

בלתי מפלגתי 14 ביולי 1917 1 בנובמבר 1917
7 הרוזן

גאורג פון הרטלינג

Georg von Hertling

(1843-1919)

מפלגת המרכז 1 בנובמבר 1917 30 בספטמבר 1918
8 הנסיך

מקס פון באדן

Max von Baden

(1867-1929)

בלתי מפלגתי 3 באוקטובר 1918 9 בנובמבר 1918
9

פרידריך אברט

Friedrich Ebert

(1871-1925)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 9 בנובמבר 1918 13 בפברואר 1919 ללא

רפובליקת ויימאר (1919 - 1934)[עריכת קוד מקור | עריכה]


קנצלרי רפובליקת ויימאר
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה רייכסטאג

(שנת בחירות)

נשיא

(תקופת כהונה)

התחלה סיום
1 פיליפ שיידמן

Philipp Scheidemann

(1865-1939)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 13 בפברואר 1919 20 ביוני 1919 האספה הלאומית

(1919)

פרידריך אברט

Friedrich Ebert

(1919-1925)

2 גוסטב באואר

Gustav Bauer

(1870-1944)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 21 ביוני 1919 26 במרץ 1920
3 הרמן מילר

Hermann Müller

(1876-1931)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 27 במרץ 1920 21 ביוני 1920
4 קונסטנטין פרנבאך

Constantin Fehrenbach

(1852-1926)

מפלגת המרכז 25 ביוני 1920 4 במאי 1921 1

(1924)

5 יוזף וירט

Joseph Wirth

(1879-1956)

מפלגת המרכז 10 במאי 1921 14 בנובמבר 1922
6 וילהלם קונו

Wilhelm Cuno

(1876-1933)

עצמאי 22 בנובמבר 1922 12 באוגוסט 1923
7 גוסטב שטרזמן

Gustav Stresemann

(1878-1929)

מפלגת העם 13 באוגוסט 1923 30 בנובמבר 1923
8 וילהלם מרקס

Wilhelm Marx

(1863-1946)

מפלגת המרכז 30 בנובמבר 1923 15 בינואר 1925
2

(מאי 1924)

9 האנס לותר

Hans Luther

(1879-1962)

עצמאי 15 בינואר 1925 12 במאי 1926 3

(דצמבר 1924)

פאול פון הינדנבורג

Paul von Hindenburg

(1925-1934)

(8) וילהלם מרקס

Wilhelm Marx

(1863-1946)

מפלגת המרכז 17 במאי 1926 12 ביוני 1928
(3) הרמן מילר

Hermann Müller

(1876-1931)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 28 ביוני 1928 27 במרץ 1930 4

(1928)

10 היינריך ברינינג

Heinrich Brüning

(1885-1970)

מפלגת המרכז 30 במרץ 1930 30 במאי 1932 5

(1930)

11 פרנץ פון פאפן

Franz von Papen

(1879-1969)

עצמאי 1 ביוני 1932 17 בנובמבר 1932 6

(יולי 1932)

12 קורט פון שלייכר

Kurt von Schleicher

(1882-1934)

עצמאי 3 בדצמבר 1932 28 בינואר 1933 7

(נובמבר 1932)

13 אדולף היטלר

Adolf Hitler

(1889-1945)

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 30 בינואר 1933 2 באוגוסט 1934

גרמניה הנאצית (1934 - 1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]


קנצלרי הרייך השלישי
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה רייכסטאג

(שנת בחירות)

נשיא

(תקופת כהונה)

התחלה סיום
1 אדולף היטלר

Adolf Hitler

(1889-1945)

פיהרר ורייכסקנצלר

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 2 באוגוסט 1934 30 באפריל 1945 8

(מרץ 1933)

-
9

(נובמבר 1933)

10

(מרץ 1936)

11

(אפריל 1938)

2 יוזף גבלס

Joseph Goebbels

(1897-1945)

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 30 באפריל 1945 1 במאי 1945 - קרל דניץ

Karl Dönitz

(1945)

3 לוץ שוורין פון קרוזיק (ראש השרים)

Lutz Graf Schwerin von Krosigk

(1887-1977)

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 2 במאי 1945 23 במאי 1945

בונדסקנצלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גרמניה
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של גרמניה
הרשות המחוקקת
הרשות השופטת

החוקה המערב גרמנית של 1949, חוקת גרמניה (בגרמנית: Grundgesetz; מילולית: חוק בסיסי), מעניקה לקנצלר, שנקרא מעתה בונדסקנצלר, סמכויות ביצוע מרכזיות. מסיבה זו, יש המתייחסים למערכת הפוליטית הגרמנית כ"דמוקרטיית קנצלר". הממשלה הפדרלית של גרמניה (בגרמנית: Bundesregierung) מורכבת מהקנצלר ושרי הקבינט שלו או שלה. (מנהיג גרמניה המזרחית נשא בתואר "מזכיר המועצה המדינית של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית", ולא בתואר קנצלר).

סמכות הקנצלר נובעת מהחוקה ומהמעמד שלו כמנהיג המפלגה או קואליציית המפלגות שמחזיקה ברוב הכיסאות בבונדסטאג (בגרמנית: Bundestag). בעבר, עם הלמוט קוהל ולאחר מכן גרהרד שרדר, אנגלה מרקל וגם כיום עם אולף שולץ, שימש ומשמש הקנצלר גם כמנהיג מפלגתו שלו. הדבר לא היה נכון באשר להלמוט שמידט.

בכל ארבע שנים, לאחר בחירות ארציות ותחילת כהונתם של חברי הבונדסטאג החדשים, נבחר הקנצלר בעזרת רוב קולות חברי הבונדסטאג, לאחר שהוצע כקנצלר על ידי נשיא גרמניה (בגרמנית: Bundespräsident). הצבעה זו היא אחד המקרים היחידים שבו יש להשיג רוב קולות מתוך כל חברי הבונדסטאג, בניגוד לרוב יחסי של המצביעים. הצבעה זו נקראת "קנצלרמרהייט" (בגרמנית: Kanzlermehrheit), ובשלה אף אולצו להגיע לפרלמנט בעבר חברי פרלמנט חולים (או בהיריון) כאשר הרוב המפלגתי היה קטן מדי.

אם מועמד הנשיא לא נבחר, יכול הבונדסטאג לבחור מועמד משלו תוך 14 יום. אם איש לא נבחר במהלך תקופה זו, הבונדסטאג יכול להכריז על בחירות חדשות למשרת הקנצלר. אם לאדם שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר יש רוב, הנשיא מחויב למנותו. אם לאדם שקיבל את המספר הרב ביותר של הקולות אין רוב בבונדסטאג, יכול הנשיא למנות אותו או לקרוא לבחירות חדשות.

הקנצלר הוא החבר היחיד בממשלה שממונה על ידי הבונדסטאג. השרים נבחרים על ידי הקנצלר בעצמו (וממונים רשמית על ידי הנשיא).

שלא כמו בפרלמנטים אחרים, הבונדסטאג לא יכול להפיל את הקנצלר בהצבעת אי אמון פשוטה, מאחר שברפובליקת ויימאר נוצלה אפשרות זו לרעה על ידי שני הקצוות הפוליטיים, במטרה לחתור תחת הקנצלר ותחת ההליך הדמוקרטי. במקום זאת, החלפתו המוקדמת של הקנצלר יכולה להעשות רק אם מוסכם על יורש. כדי לצבור תמיכה מהבונדסטאג, יכול הקנצלר לקרוא להצבעת אמון, שניתן לשלבה בהצעת חוק כלשהי. אם הוא לא מצליח להגיע לרוב בהצבעה מסוג זה, יכול הנשיא לפזר את הבונדסטאג.

סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 65 של החוקה מגדיר כיצד על הרשות המבצעת לתפקד ואת סמכויות בקאנצלר באמצעות, "עקרון הקנצלר": הקובע כי:[1]

  • להציע לנשיא את המועמדים לתפקיד שר, כלומר חברי הקבינט הפדרלי . ניתן לפטר שרים לפי אותו הליך.
  • עומד בראש הקבינט הפדרלי ומנהל את ישיבות הקבינט.
  • מנהל את כל הממשל הפדרלי בהתאם לכללי הנוהל שאומצו על ידי הקבינט הפדרלי ואושרו על ידי הנשיא הפדרלי.
  • אחראי בפני הבונדסטאג בכל הנוגע לפעולת הממשלה .
  • בעתות חירום, מקבל לידיו את הסמכות הפיקוד על הכוחות המזוינים ומשמש כמפקד העליון (סעיף 115ב לחוק היסוד).
  • רשאי להעלות הצבעת האמון כדי לוודא שהבונדסטאג תומך במדיניות ממשלתו. אם ההצעה לא נתמכת על ידי רוב חברי הבונדסטאג, הנשיא הפדרלי, על פי הצעת הקנצלר הפדרלי, רשאי לפזר את הפרלמנט (סעיף 68 לחוק היסוד).

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1949 - היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]


קנצלרי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

סיעה תקופת כהונה בונדסטאג

(שנת בחירות)

נשיא

(תקופת כהונה)

התחלה סיום
1 קונראד אדנאואר

Konrad Adenauer

(1876-1967)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 15 בספטמבר 1949 20 באוקטובר 1953 1

(1949)

תיאודור הויס

Theodor Heuss

(1949-1959)

20 באוקטובר 1953 29 באוקטובר 1957 2

(1953)

29 באוקטובר 1957 14 בנובמבר 1961 3

(1957)

היינריך ליבקה

Heinrich Lübke

(1959-1969)

14 בנובמבר 1961 13 בדצמבר 1962 4

(1961)

13 בדצמבר 1962 15 באוקטובר 1963
2 לודוויג ארהארד

Ludwig Erhard

(1897-1977)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 16 באוקטובר 1963 26 באוקטובר 1965
26 באוקטובר 1965 30 בנובמבר 1966 5

(1965)

3 קורט גאורג קיזינגר

Kurt Georg Kiesinger

(1904-1988)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 1 בדצמבר 1966 21 באוקטובר 1969
גוסטב היינמן

Gustav Heinemann

(1969-1974)

4 וילי ברנדט

Willy Brandt

(1913-1992)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 22 באוקטובר 1969 15 בדצמבר 1972 6

(1969)

15 בדצמבר 1972 7 במאי 1974 7

(1972)

- ולטר של

Walter Scheel

(1919-2016)

ממלא מקום

המפלגה הדמוקרטית החופשית 7 במאי 1974 16 במאי 1974
5 הלמוט שמידט

Helmut Schmidt

(1918-2015)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 16 במאי 1974 14 בדצמבר 1976
ולטר של

Walter Scheel

(1974-1979)

14 בדצמבר 1976 4 בנובמבר 1980 8

(1976)

קרל קרסטנס

Karl Carstens

(1979-1984)

6 בנובמבר 1980 1 באוקטובר 1982 9

(1980)

6 הלמוט קוהל

Helmut Kohl

(1930-2017)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 1 באוקטובר 1982 29 במרץ 1983
30 במרץ 1983 11 במרץ 1987 10

(1983)

ריכרד פון וייצזקר

Richard von Weizsäcker

(1984-1994)

11 במרץ 1987 18 בינואר 1991 11

(1987)

18 בינואר 1991 17 בנובמבר 1994 12

(1990)

רומן הרצוג

Roman Herzog

(1994-1999)

17 בנובמבר 1994 27 באוקטובר 1998 13

(1994)

7 גרהרד שרדר

Gerhard Schröder

(1944-)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 27 באוקטובר 1998 22 באוקטובר 2002 14

(1998)

יוהנס ראו

Johannes Rau

(1999-2004)

22 באוקטובר 2002 22 בנובמבר 2005 15

(2002)

הורסט קלר

Horst Köhler

(2004-2010)

8 אנגלה מרקל

Angela Merkel

(1954-)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 22 בנובמבר 2005 28 באוקטובר 2009 16

(2005)

28 באוקטובר 2009 17 בדצמבר 2013 17

(2009)

כריסטיאן וולף

Christian Wulff

(2010-2012)

יואכים גאוק

Joachim Gauck

(2012-2017)

17 בדצמבר 2013 14 במרץ 2018 18

(2013)

פרנק-ואלטר שטיינמאייר

Frank-Walter Steinmeier

(2017-)

14 במרץ 2018 8 בדצמבר 2021 19

(2017)

9 אולף שולץ

Olaf Scholz

(1958-)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 8 בדצמבר 2021 מכהן 20

(2021)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tasks of the Chancellor, The Federal Chancellor of the Federal Republic of Germany | Home page (באנגלית)