אופק הבתים השרופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה המציגה את היקף תופעת הבית השרוף בדרום מזרח אירופה, המבוססת על טרינגהם.[1]

בארכאולוגיה של אירופה הנאוליתית, אופק הבתים השרופים הוא ההיקף הגאוגרפי של תופעה של התנחלויות שככל הנראה נשרפו בכוונה.

זו הייתה מסורת רחבה וארוכת טווח באזור דרום מזרח אירופה ומזרח אירופה, שנמשכה משנת 6500 לפנה"ס (תחילת התקופה הנאולית באזור זה) ועד לשנת 2000 לפנה"ס (סוף התקופה הכלקוליתית בתחילת תקופת הברונזה). נציגה בולטת של מסורת זו היא התרבות הקוקוטנית-טריפיליאנית, שהתרכזה באופק הבתים השרוף הן מבחינה גאוגרפית והן מבחינה זמנית.

עדיין יש דיון במחקר של אירופה הנאוליתית והאנאוליתית אם רוב הבתים השרופים הוצתו בכוונה או לא.[1]

למרות שעדיין יש ויכוחים לגבי הסיבה לשריפת הבית, נראה שהראיות מצביעות על כך שסביר מאוד שזה היה מקרי. יש גם ויכוח מדוע זה היה נעשה באופן מכוון ובאופן קבוע, שכן שריפות אלו עלולות להרוס התיישבויות שלמות. עם זאת, בשנים האחרונות החלה הקונצנזוס להתגבש סביב תאוריית ה"Domicide" (הרס מכוון של בית במטרה לגרום סבל לתושביו) הנתמכת על ידי טרינגהם, סטבנוביץ' ואחרים.[2] מחקרים אחרונים בפליאוגנטיקה מאתרי קבורה המונית עתיקים של קורבנות אפשריים של מגפה, ללא סימנים של טראומה, הניבו DNA של Yersinia pestis (מגפה).[3] ייתכן שניצולי המגפה אשר חזרו גילו את הטכניקה של השמדת בתים מהירה בעזרת אש והשתמשו בה בשביל לעצור את התפשטות המגפה על ידי הריגת החיידקים ונשאי המגפה. דבר זה יחזק את תאוריית ה"Domicide" של טרינגהם, סטבנוביץ' ואחרים.

התיישבויות קוקוטני-טריפיליאנים נשרפו כל 75–80 שנה, והותירו אחריהן שכבות עוקבות המורכבות בעיקר מכמויות גדולות של הריסות מהקירות שנפלו והגגות שהתמוטטו. ההריסות הללו היו ברובן חומר קרמי שנוצר כשהחימר הגולמי ששימש בחיפוי הקירות הומס מהחום העז שהיה הופך אותו לצבע כתום בוהק במהלך השריפה שהרסה את המבנים, בדיוק באותה הצורה שחימר הופך למוצרי קרמיקה במהלך תהליך השריפה בכבשן.[4]בנוסף, הכמות העצומה של הריסות חרס שרופות שנמצאו בכל בית בהתיישבות מעידה על שריפה בעוצמה עצומה שהייתה משתוללת בכל ההתיישבות כדי ליצור את נפח החומר שנמצא.

הוכחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהיו כמה ניסיונות לנסות לשחזר את התוצאות של שריפת התיישבויות עתיקות אלו, אף ניסוי מודרני לא הצליח לשחזר בהצלחה את התנאים שישאירו מאחוריו את סוג העדויות שנמצאו באתרים הנאוליתיים השרופים הללו, אילו נשרפו המבנים בתנאים רגילים.[1]

היה גם ויכוח בין חוקרים אם התיישבויות אלו נשרפו בטעות או בכוונה.

האם הבתים הוצתו בצורה פולחנית כולם ביחד לפני נטישת ההתיישבות, או שכל בית נהרס בסוף ימיו (למשל לפני בניית בית חדש) זה עדיין עניין של ויכוח.[5]

התיאוריה הראשונה, שגורסת כי שריפת ההתנחלויות נבעה מסיבות שנבעו מתאונה או לוחמה, מקורה בשנות הארבעים של המאה העשרים, והתייחסה רק לחלק מהאתרים הקוקוטני-טריפיליאנים הנמצאים במולדובה ובאוקראינה[6][7]. התיאוריה השנייה גורסת שההתנחלויות נשרפו בכוונה היא עדכנית יותר, ומרחיבה את המיקוד כך שתכלול את כל אזור התרבות, ואף מעבר לכך. למרות שתופעת שריפת הבתים נפוצה לאורך כל קיומה של התרבות הקוקוטנית-טריפיליאנית, זו לא הייתה החברה הנאוליתית היחידה בדרום מזרח אירופה שחוותה תופעה כזאת.[1] הארכאולוגית הבריטית-אמריקאית רות טרינגהם טבעה את המונח "Burned House Horizon"כדי לתאר את היקף האזור הגאוגרפי המעיד על תופעה חוזרת של שריפת בתים בדרום מזרח אירופה. היא, יחד עם הארכאולוגית הסרבית מיריאנה סטבנוביץ', מיפתה תופעה זו מאתרים ארכאולוגיים ברחבי האזור כולו, והגיעה למסקנה כי:

למרות שהתייחסתי לנוכחותם של הריסות מבנים שרופים ההתיישבויות הנאוליתיות בדרום מזרח אירופה כאל אופק הבתים השרופים, ברור מהניתוחים של סטבנוביץ' ושלי, ש"אופק הבתים השרופים" אינו תופעה הומוגנית מבחינה כרונולוגית או אזורית. למשל בבתים הנאוליתיים המוקדמים יש יותר חפצים שהופקדו בהם, ובשלבים הנאוליתיים המוקדמים הללו יש סבירות גבוהה שיהיו שרידי אדם שרופים. שרידי אדם מתרחשים שוב בסוף התקופה הכלקוליתית. נוכחותם או היעדרותם של שרידי אדם בהריסות בתים שרופים הם בעלי משמעות רבה.

טבלת תקופתיות של תרבויות נאוליתיות שתרגלו שריפת בתים
שם התרבות מיקום התרבות משך התרגול
תרבות קריץ בולגריה, מולדובה, סרביה, ולאכיה 5900 עד 4750 לפני הספירה
תרבות סטארצ'בו צפון מערב בולגריה, מזרח קרואטיה, סרביה, עמק דרינה במזרח בוסניה והרצגובינה, דרום וויבודינה 5750 עד 5250 לפני הספירה
תרבות דודסטי דרום מזרח מונטניה 5500 עד 5250 לפני הספירה
תרבות וינצ'ה סרביה, טרנסילבניה 5500 עד 4000 לפני הספירה
קבוצת Szakálhát דרום הונגריה, וויבודינה, צפון טרנסילבניה 5260 עד 4880 לפני הספירה
תרבות בויאנית צפון בולגריה, מונטניה, דרום מזרח טרנסילבניה 5250 עד 4400 לפני הספירה
תרבות תיסה הונגריה, מולדביה, סלובקיה, טרנסילבניה, מערב אוקראינה, וויבודינה 4880 עד 4400 לפני הספירה
תרבות גומלניסטה-קרנובו מזרח וולאכיה, צפון דוברוג'ה 4400 עד 3800 לפני הספירה
קבוצת Bubanj-Sălcuța-Krivodol צפון מערב בולגריה, אולטניה, דרום סרביה 4300 עד 3800 לפני הספירה.
תרבות קוקוטני-טריפיליאנית מולדביה, טרנסילבניה, מערב אוקראינה עד נהר הדנייפר 4800 עד 3200 לפני הספירה.
הערה: נתונים מבוססים על Ruth Tringham, 2005,[1] וליז מליש וניק גרין.[8] כל המיקומים והתאריכים הם משוערים.

למרות שתופעת שריפת בתים התרחשה בקרב קומץ תרבויות נאוליתיות שונות בדרום מזרח אירופה, היא ידועע יותר בקרב התרבות הקוקוטנית-טריפילית ממספר סיבות:

  • לתרבות הקוקוטני-טריפיליאנית היה את ההתיישבויות הגדולות בהיסטוריה עד זמנם.[9]
  • ישנן עדויות לכך שכל התיישבות בתרבות זו ככל הנראה נהגה בשריפת בתים.[4]
  • תרבות זו נהגה בשריפת בתים במשך תקופה ארוכה יותר (1600 שנה), ולתאריך מאוחר יותר (עד 3200 שנים לפני הספירה), מכל התרבויות האחרות.[1] ( עמ' 102 )
  • התרבות הקוקוטני-טריפיליאנית נחשבה על ידי כמה חוקרים לגדולה והמשפיעה ביותר מבין התרבויות הנאוליתיות של מזרח אירופה במהלך המעבר לתקופה האנוליתית.[10]( עמ' 196 )

האם השרפות היו מכוונות או תאונות?[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעון שריפות כתאונות:בחלק מהאתרים השרופים נמצאו כמויות גדולות של מזון מאוחסן שנהרס חלקית בשריפות ששרפו את הבתים. בנוסף, היה סיכון גבוה לשריפה עקב השימוש בתנורים הפרימיטיביים בבתים אלה. שתי עובדות אלו תומכות בתיאוריה שהבניינים נשרפו בטעות או עקב התקפת אויב, שכן ניתן לטעון שאף אחד לא ישרוף בכוונה את אספקת המזון שלו יחד עם ביתו.[11]

טיעון שריפות מכוונות:כמה היסטוריונים טוענים כי ההתיישבויות נשרפו בכוונה במחזור חוזר של בנייה והרס.[12] הארכאולוגית הסרבית מיריאנה סטבנוביץ' כותבת: "לא סביר שהבתים נשרפו כתוצאה מסדרה של תאונות או מסיבות מבניות וטכנולוגיות כלשהן, אלא שהם נהרסו על ידי שריפה מכוונת וככל הנראה מסיבות בעלות אופי סמלי".[4]

חלק מהניסויים המודרניים של שריפת בתים כוללים את אלה שנעשו על ידי ארתור באנקוף ופרדריק וינטר ב-1977,[13] גארי שאפר ב-1993,[14] וסטבנוביץ' ב-1997[2][4] בניסוי שלהם, בנקוף ווינטר בנו דגם של בית נאוליתי רעוע חלקית, ואז הציתו אותו בצורה שתשחזר איך שריפה מקרית הייתה אולי מתחילה משריפה לא מטופחת של אח בישול. לאחר מכן הם אפשרו לאש לבעור ללא מעצורים במשך למעלה משלושים שעות. למרות שהאש התפשטה במהירות לגג הסכך והרסה אותו תוך כדי, בסופו של דבר נשרף פחות מאחוז אחד של החימר בקירות (הפך לחומר קרמי), מה שמנוגד לכמות הגדולה של קירות חרס שרופים שנמצאו בהריסות של ההתנחלויות קוקוטני-טריפיליאנית. בנוסף, השריפה בניסוי הותירה את הקירות כמעט ללא פגע. היה יחסית קל היה לתקן את הגג במהירות, לנקות את האפר, ולגור בבית מחדש.[13] תוצאות אלו אופייניות לכל הניסויים המודרניים שנעשו כדי לנסות לשחזר את שריפת הבתים העתיקים הללו.[2] סטבנוביץ', קרמיקאי ארכאולוג מומחה,[15] מתאר כיצד על מנת להפיק את הכמות הגדולה של הריסות חרס שרופות שנמצאו בהריסות, היה צורך להציב כמויות אדירות של דלק ליד הקירות כדי ליצור מספיק חום כדי להמיס את החימר.[4]

הדמיה של בית קוקוטני-טריפיליאן בוער; שימו לב לכמות הדלק הנוספת (קש ועץ) שנוספה לחלק החיצוני של קירות החימר כדי להגביר את הטמפרטורה הדרושה לזיגוג קרמי.

תיאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח של האפשרויות מדוע התיישבויות קוקוטני-טריפיליאן נשרפו באופן שיטתי מייצר את התיאוריות הבאות:[1]

1.באופן מקרי: לפי התאוריה הזו, הבתים נשרפו משריפה בשוגג. בשביל להוכיח את התיאוריה הזו, התנאים הבאים צריכים להופיע באתרי הארכאולוגיה:

  1. קרבה בין הבתים התאפשר התפשטות אש.
  2. דגנים וחומרים דליקים אחרים אשר מאוחסנים בתוך הבית
  3. אחסון דגנים בצורה לא נכונה אשר תגדיל את הסיכוי לבעירה ספונטנית

למרות שהתאוריה הזאת אולי מסבירה איך חלק מהמבנים יכלו להישרף, היא לא מסבירה באופן טוב את כל המבנים שנשרפו. כמו שנאמר למעלה, ניסויים הביאו הוכחות טובות שמקשות על התמיכה בתאוריה שהמבנים נשרפו באופן מקרי במחזוריות.

2.חיזוק מבנה הבית: ב-1940, האריכאולוג הרוסי יבגני יוראצ'יב קריצ'בסקי הציע את התאוריה שבתי קוקטני-טריפיליאנית נשרפו בשביל לחזק את מבנה הקירות. ולבודד את הרצפה מעובש וטחב. קריצ'בסקי הציע שהאש תקשה את החימר בקירות והרצפות ותהפוך אותם למשטח קרמי. למרות זאת, טענות כנגד לתואריה זו מראות הוכחות אריכאולוגיות הריסות מהמבנים שנוצרו כתוצאה מהרס קירות והרצפה. בנוסף, חפצים יקרי ערך גם נמצאו מתחת להריסות. שככל הנראה לא היו שם עם הדיירים לחזק את מבנה הבית דרך אש. סביר להניח שחפצים יקרי ערך היו מוצאים מהבית לפני תחילת התהליך.

3. התקפות: תאוריה זה מציעה שההתיישבויות נשרפו כתוצאה ממתקפה. למרות זאת, כמו תאוריית האופן מקרי, תאוריה זו לא יכולה להסביר באופן טוב את כל המבנים אשר נשרפו. לדוגמה, לא נמצאו שרידי אדם בתוך אף אחד מן הבתים, וגם לא נמצאו שרידי אדם עם טראומה גופנית כתוצאה מהקרבות ההיפותטיות. דבר זה מצביע על זה שלמרות שהתקפות הן דבר אפשרי. הן לא היו נפוצות. ללא ספק זה מצביע על זה שמלחמות לא היו דבר גדול בחיים של האנשים הללו. אז, בגלל המחסור בהוכחות, קשה לתמוך בתאוריה זו שהתקפות היו הסיבה לשריפה המחזורית של התיישבויות האלו.

4. מחזור של חומרי בניה: ב-1993, גרי שפר השתמש בתיארוך ארכיאומגנטי וניסויים בשביל לבדוק את התאוריה שבתים ישנים נשרפו במטרה למחזר את החימר לבניית בתים חדשים. סוג הבניה של הבתים גורם לבתים להדרדר לאורך זמן. דבר זה יגרום לבתים להיות לא בטוחים לדיירים שלהם. במצב כזה פתרון אפשרי לבעיה יהיה לשרוף את המבנים בהתיישבות בשביל להשיג חימר ליצירת מבנים חדשים. שפר גילה שחלק מהקירות בהתיישבויות נבנו מחימר מהריסות קודמות.

5.חיטוי באמצעות עשן: תאוריה נוספת טוענות שהאש שומשה לחיטוי מבנים ממחלות, טפילים, חרקים או אפילו "מכשפות". למרות זאת, הראיות לא תומכות בתאוריה זאת. כל המבנים בהתיישבויות הללו נשרפו עד היסוד ובגלל שהנזק מהשריפות היה כמעט לכל ההתיישבות לא הגיוני שחיטוי היה מטרת האש.

6.הרס בשביל פינוי מקום: היפותזה זו טוענת שהתושבים של האתרים הארכיאולגים האלו שרפו את המבנים בשביל לפנות מקום בהתיישבות. למרות זאת, התיעוד הארכאולוגי מצביע על כך שהבתים נבנו על אדמת בתים קודמים שנהרסו. יהיה הגיוני לחשוב שהדיירים של בתים שנהרסו יגורו בבתים שנבנו הישר מעל הבתים הקודמים שלהם, דבר זה יעיד על כך ששום מרחב בניה חדש לא נוצר משריפת הבתים הקודמים.

7.סוף סימובלי לבית: חלק מהחוקרים פיתחו תאוריה שמבנים נשרפו באופן פולחני ומחזורי בשביל לסמל את סיום ה"חיים" של הבית. המונח "Domicide" הוטבע בשביל התופעה הזאת. התאוריה מציעה שחברי התרבות הקוקוטני-טריפיליאן אולי היו אנימיסטים. מאמינים שלדברים דוממים (כולל בתים) יש נשמות. זה גם מצביע שאנשים התרבות האמינו בגלגול נשמות ושה"נשמה" של הבית הקודם השרוף "תיוולד מחדש" למבנה החדש (אפשר להשוות את זה לקונספט הבודהיסטי של סמסרה). לפי התאוריה הזו, חפצים השייכים לבית (כגון אוכל, מיכלים וחפצים פולחניים) יכלו להראות כבעלי אותו נשמה של הבית, בלהרוס את הבית יהיה הגיוני גם להרוס את החפצים הנראים כחלק מהבית. דבר זה יסביר למה נמצאו חפצים אלה בהריסות בתים. הפעולה הפיזית של להרוס התיישבות שלמה ולשרוף אותה עד האדמה צריך השתתפות של כל הקהילה, לשים מספיק דלק על קירות הבית ולשרוף את כל ההתיישבות. דבר שיטתי כזה ישאיר מאחוריו את הראיות שנמצאות באתרים הארכאולוגים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Tringham, Ruth (2005), "Weaving house life and death into places: a blueprint for a hypermedia narrative" (PDF), in Bailey, Douglass W.; Whittle, Alasdair W.R.; Cummings, Vicki (eds.), (Un)settling the neolithic, Oxford: Oxbow, ISBN 978-1-84217-179-0, OCLC 62472378, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-07-19. Lichter, C. (2016), "Burning Down the House - Fakt oder Fiktion." In: K. Bacvarov; R. Gleser (eds.): Southeast Europe and Anatolia in Prehistory. Bonn: Habelt מסת"ב 978-3-7749-4066-6 p.305-316.
  2. ^ 1 2 3 Patel, Nisha K. (2004), House construction and destruction patterns of the Early Copper Age on the Great Hungarian Plain (PDF), The Körös Regional Archaeological Project, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2008-05-16A senior honors thesis, presented in partial fulfillment of the requirements for graduation with distinction in anthropology in the undergraduate colleges of the Ohio State University, and published online by The Körös Regional Archaeological Project{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  3. ^ [23] Zimmer C (2015-10-22). "In Ancient DNA, Evidence of Plague Much Earlier Than Previously Known". The New York Times. ISSN 0362-4331.
  4. ^ 1 2 3 4 5 Stevanović, Mirjana (בדצמבר 1997). "The Age of Clay: the social dynamics of house destruction". Journal of Anthropological Archaeology. Orlando, FL: Academic Press. 16 (4): 334–395. doi:10.1006/jaar.1997.0310. ISSN 0278-4165. OCLC 7810050. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Menotti, Francesco (2007), "The Tripolye house, a sacred and profane coexistence!", 6th World Archaeological Congress (WAC6), Dublin, OCLC 368044032
  6. ^ Кричевский (Krichevski), Евгений Юрьевич (Evgeniye Yurivich). "Трипольские площадки ; по раскопкам последних лет (Triploskiye ploshchadki : po raskopkam poslednič let)" [Trypillian ploshchadki : on the excavations of recent years]. Советская археология (Sovyetskaya Arkheologiya Soviet Archeology) (ברוסית). Moscow: институтом археологии АН СССР (Archeological Institute A.N. USSR). 6: 20–45. ISSN 0869-6063. OCLC 26671888. This journal later changed its title to Российская археология (Russian archeology).
  7. ^ Passek, Tatiana Sergeyevna (1949), Periodizatsiia tripolʹskikh poseleniĭ, iii-ii tysiacheletie do n. ė., Materialy i issledovaniia po arkheologii SSSR (ברוסית), vol. 10, Moscow: Izd-vo Akademii nauk SSSR, OCLC 27000780, OL 22401126M
  8. ^ "South East Europe history - pre-history maps". www.eliznik.org.uk. אורכב מ-המקור ב-4 באוגוסט 2010. נבדק ב-12 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Khol, Philip L. (2002). "Archeological transformations: crossing the pastoral/agricultural bridge". Iranica Antiqua. Leiden: E.J. Brill. 37: 151–190. OCLC 60616426. נבדק ב-21 בנובמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Mallory, James P (1989). In search of the Indo-Europeans: language, archaeology and myth. London: Thames and Hudson. ISBN 978-0-500-05052-1. OCLC 246601873.
  11. ^ Cucoș, Ștefan (1999). "Faza Cucuteni B în zona subcarpatică a Moldovei" [Cucuteni B period in the lower Carpathian region of Moldova]. Bibliotheca Memoriae Antiquitatis (BMA) (Memorial Library Antiquities) (ברומנית). Piatra Neamț, Romania: Muzeul de Istorie Piatra Neamț (Historical Museum Piatra Neamț). 6. OCLC 223302267. אורכב מ-המקור ב-2010-10-09. נבדק ב-2010-01-14.
  12. ^ Маркевич (Markevič), Всеволод Иванович (Vsevolod Ivanovič); Массон (Masson), Вадим Михайлович (Vadim Michailovič) (1981), Позднетрипольские племена Северной Молдавии Pozdnetripolskie plemena Severnoi Moldavii, Штиинца (Shtiintsa), OCLC 251415547
  13. ^ 1 2 Bankoff, H. Arthur; Winter, Frederick A. (בספטמבר 1979). "A house-burning in Serbia: what do burned remains tell an archaeologist?" (PDF). Archaeology. New York: Archaeological Institute of America. 32: 8–14. ISSN 0003-8113. OCLC 1481828. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 ביוני 2011. נבדק ב-6 בדצמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Shaffer, Gary M. (1993). "An archaeomagnetic study of a wattle and daub building collapse". Journal of Field Archaeology. Boston: Boston University: Association for Field Archaeology. 20: 59–75. doi:10.1179/009346993791974334. ISSN 0093-4690. OCLC 470139946. אורכב מ-המקור ב-24 בינואר 2008. נבדק ב-6 בדצמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ "Remixing Çatalhöyük". ©Çatalhöyük Research Project. אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2009. נבדק ב-28 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אופק_הבתים_השרופים&oldid=37669827"