יעקב פינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב פינס
Jacob Pins.jpg
יעקב פינס (1979)
שם לידה יעקב אוטו פינס
תאריך לידה 17 בינואר 1917
מקום לידה הקסטר, גרמניה
תאריך פטירה 4 בדצמבר 2005
מקום פטירה ירושלים, ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, הדפס

יעקב פּ‏ינְס (Pins;‏ 17 בינואר 19174 בדצמבר 2005) צייר ואמן חיתוך עץ ישראלי יליד גרמניה. נוסף לאמנותו היה פינס אספן של אמנות יפנית. על יצירתו זכה בפרס ירושלים לאמנות בשנת 1962.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב פינס מצייר בביתו (1958)

יעקב אוטו פינס נולד בשנת 1917 בעיר הקסטר (Höxter) שבגרמניה. על אף שמשפחתו הייתה דתית, נשלח פינס לבית ספר חילוני. בנוסף, קיבל חינוך יהודי ממורה פרטי. בנעוריו החל פינס להתעניין באמנות ולצייר, אל אף התנגדות משפחתו.‏[1]

ב-1936, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל בגפו. הוריו, שלא הצליחו לקבל אישורי הגירה, נשלחו לגטו ריגה ונספו שם. בארץ ישראל הצטרף פינס ל"שיבולת", קבוצת חלוצים יוצאי גרמניה שפעלה בין השנים 1941-1938. בשנת 1939 חלה בפוליו. לאחר פירוק הקבוצה התגורר פינס בשדה ורבורג.

בשנת 1941 החל ללמוד בבית הספר הפרטי של יעקב שטיינהרט בירושלים בעזרת מלגה שקיבל מן המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית. בירושלים התקרב פינס אל קבוצה של אמנים יוצאי גרמניה, שהיוו את המרכז האמנותי באותה עת בירושלים.‏[2]

בשנת 1942 יצר לראשונה הדפסים בטכניקה של חיתוך לינולאום. יצירתו המוקדמת מאופיינת בהשפעת יצירתו של שטיינהרט. בנוסף, ניכרת גם השפעתו של וינסנט ואן גוך.‏[3] במחצית שנות הארבעים החל פינס לפתח סגנון עצמאי, שהתבטא בשימוש בלוחות בדפוס גדולים, בנטייה לשימוש בקומפוזיציות אקספריסיביות ובשילוב שבין חיתוך עץ ותחריט עץ.‏[4]

ב-1945 החל להתעניין באמנות יפנית ובמיוחד בהדפסים יפניים ואף החל לאסוף הדפסים אלו. במהלך שנות החמישים הלכה והתחזקה השפעת אמנות זו על יצירתו. הדבר התבטא בניסיון לשילוב צבע בהדפסיו, בתמצות של המוטיב המרכזי ובשימוש בחללים ריקים בקומפוזיציה.‏[5]

במהלך שנות החמישים זכה פינס להצלחה בינלאומית. תערוכה מיצירותיו הוצגה בשנת 1954 בסמית'סוניאן שבארצות הברית והדפסיו נרכשו לאוספי מוזיאונים כגון המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.‏[6] בשנת 1956 החל ללמד ב"בצלאל החדש" בירושלים, לאחר שלימד במכון אבני.

מרבית הדפסיו של פינס נוצרו במספר מצומצם יחסית של העתקים. בראיון משנת 1971 הסביר פינס כי הדבר נבע ממחסור בנייר יפני ובעובדה כי הוא הדפיס את העותקים ללא מכבש דפוס.‏[7] בנוסף להדפסיו יצר איורים לספרו של היינריך פון קלייסט - "מיכאל קולהאס" (1953) ולספרו של עמוס עוז "עד מוות" (1971). החל מסוף שנות השבעים הרבה ליצור ציורים בצבעי שמן, המאופיינים בשימוש במשטחי צבע גדולים.

פינס נפטר בשנת 2005 בירושלים נקבר במעלה החמישה. בעיר הולדתו הקסטר שבגרמניה הוקם מוזיאון לזכרו, אליו הועבר עיזבונו האמנותי. פינס תרם למוזיאון ישראל את האוסף העשיר של אמנות מזרח אסיה, אותו בנה משנות הארבעים. המוזיאון מחלק מדי שנתיים לזכרו את פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי לאמן הממשיך את מורשתו.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1945-1941 לימודים בסטודיו של יעקב שטיינהרט, ירושלים

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראשית שנות החמישים, מכון אבני, תל אביב-יפו
  • 1977-1956 רישום והדפס, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1957 פרס על שם אוהרה, הביאנלה להדפסים, טוקיו, יפן
  • 1962 פרס ירושלים לאמנות, ירושלים
  • 1963 חבר כבוד, האקדמיה לאמנות הרישום, פירנצה, איטליה‏[8]
  • 1998 עמית כבוד, מוזיאון ישראל, ירושלים

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1945 גלריה בן ברוך, תל אביב
  • 1946 גלריה בן ברוך, תל אביב
  • 1949 גלריה בן ברוך, תל אביב-יפו
  • 1953 הספרייה הציבורית של בוסטון, בוסטון, ארצות הברית
  • 1953 בית האמנים, ירושלים
  • 1954 האוסף הלאומי, הסמיתסוניאן, וושינגטון די.סי., ארצות הברית
  • 1954 מוזיאון חיפה לאמנות מודרנית, חיפה
  • 1955 גלריה בן-אורי, לונדון, אנגליה
  • 1956 גלריה בן ברוך, תל אביב-יפו
  • 1956 בית האמנים, ירושלים
  • 1958 גלריה חצרוני, חיפה
  • 1959 גלריה טריביון לאמנות, ניו יורק, ארצות הברית
  • 1959 בית צבי, רמת-גן
  • 1959 גלריה לובלי, ציריך, שווייץ
  • 1960 בית הנכות הלאומי "בצלאל", ירושלים
  • 1962 המוזיאון הלאומי, בוגוטה, קולומביה
  • 1962 יד לבנים, חולון
  • 1963 גלריה בן-אורי, מלבורן, אוסטרליה
  • 1964 גלריה רודי קומון, סידני, אוסטרליה
  • 1965 הגלריה לאמנות, גילונג, אוסטרליה
  • 1965 גלריה מרקורי, לונדון, אנגליה
  • 1967 מוזיאון הנזה, הקסטר, גרמניה
  • 1968 המוזיאון הלאומי, סן חוזה, קוסטה ריקה
  • 1968 גלריה פאקר-ספראי, בוסטון, ארצות הברית
  • 1969 בית העירייה, נויקלן, ברלין, גרמניה
  • 1969 גלריה ישראל, אמסטרדם, הולנד
  • 1970 מוזיאון הנזה, הקסטר, גרמניה
  • 1970 תיאטרון החאן, ירושלים
  • 1972 גלריה יפו העתיקה, תל אביב-יפו
  • 1973 גלריה "ארטא", ירושלים
  • 1974 מוזיאון י"ל מגנס, ברקלי, ארצות הברית
  • 1974 גלריה "ארטא", ירושלים
  • 1974 גלריה פלס-לוסדן, ברלין
  • 1975 גלריה 865, מנלו פארק, קליפורניה, ארצות הברית
  • 1976 מרכז קהילתי ע"ש הורוביץ, שיקגו, ארצות הברית
  • 1976 אוניברסיטת חיפה, חיפה
  • 1977 האקדמיה הקתולית, טריר, גרמניה
  • 1978 גלריה סאבוק, קלן, גרמניה
  • 1978 גלריה כפר ורדים, פתח תקוה
  • 1979 גלריה בן-אורי, לונדון, אנגליה
  • 1982 גלריה לאמל, מונסטרייפל, גרמניה
  • 1985 גלריה דבל, ירושלים
  • 1985 מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1987 גלריה ויצמן, באר שבע
  • 1989 גלריה עירונית, ירושלים (עם מירון סימה)
  • 1989 רטרוספקטיבה, מוזיאון הקסטר-קורווי, הקסטר, גרמניה
  • 1990 רטרוספקטיבה, ארמון גראפנג, קרמס, גרמניה
  • 1991 מוזיאון למגו, גרמניה
  • 1991 מוזיאון הדפוס, צפת
  • 1993 "ירושלים בחיתוכי-עת וציורים", משכן הכנסת, ירושלים
  • 1993 מוזיאון הרצליה, הרצליה
  • 1994 מוזיאון חולון, חולון
  • 1994 עיריית הקסטר, הקסטר, גרמניה
  • 1994 מוזיאון אשדוד, אשדוד
  • 1995 גלריה ספראי, תל אביב-יפו
  • 1997 גלריה למל, גרמניה
  • 1998 גלריה נורה, ירושלים
  • 1998 מוזיאון בר-דוד לאמנות יהודית, קיבוץ ברעם
  • 2000 "רישומים וציורי שמן, 2000-1942", בית האמנים, ירושלים
  • 2000 "פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2006 "קלאסיקה ירושלמית - תערוכה לזכר יעקב פינס", גלריה נורה, ירושלים

אלבומי הדפסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יערי, יהודה, שלומיאל מצא צל, הוצאת תרשיש, ירושלים, 1948 (סדרה בת 12 הדפסים, אחד לא נכלל בספר)
  • פון קלייסט, היינריך, מיכאל קולהאס, הוצאת תרשיש, ירושלים, 1953 (12 הדפסים; מהדורה של 25 עותקים, מהדורת ספר בת 1200 עותקים)
  • נופים: חיתוכי עץ, הוצאת דביר, תל אביב, 1954
  • סדרת הדפסים בהזמנת חברת "דגון", חיפה, 1968 (מהדורת אלבום של 50 עותקים, 100 הדפסים בודדים)
  • עוז, עמוס, עד מוות, עם עובד, תל אביב, 1971 (סדרה בת 9 הדפסים, מהדורה של 40 עותקים)
  • 10 חתוכי עץ, ליאון המדפיס, תל אביב, 1972
* Jacob Pins, Landscapes (woodcuts), Dvir, Tel Aviv

תערוכות מאוספיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמנות המזרח הרחוק באוסף יעקב פינס; [הקטלוג נערך על ידי יעקב פינס], ירושלים: בית הנכות הלאומי בצלאל, 1964.
  • The Pins collection: Chinese and Japanese paintings and prints; text: Jacob Pins, Jerusalem: Israel Museum,‎ 1980.‎
    • The Pins collection: Chinese and Japanese paintings and prints: the Israel Museum, Jerusalem, January 1980, the Tel Aviv Museum, November 1983, 2 ed, Tel Aviv: Tel Aviv Museum,‎ 1983.‎
  • Hashira-e: From the Jacob Pins collection and the Museum collection; [curator of the exhibition: P. Rosenberg], Haifa: Haifa Municipality, Tikotin Museum of Japanese Art,‎ 1987.‎
  • The Jacob Pins collection of Japanese prints, paintings, and sculptures, Jerusalem: Israel Museum,‎ 1994.‎

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דגון, יואב (אוצר), יעקב פינס, חיתוכי-עץ, מוזיאון הרצליה לאמנות, הרצליה, 1992-3
  • פרי-להמן, מאירה (אוצרת), חיתוכי עץ 1942–1985, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1985
  • פרי-להמן, מאירה (אוצרת), חיתוכי עץ 1942–2000, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000
  • שורק, רונית (אוצרת), רישומים וציורי שמן: 1942–2000, בית האמנים ירושלים, ירושלים, 2000
  • Jacob Pins‎, The Japanese pillar print Hashira-E, London: R. G. Sawers,‎ 1982‎

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: שורק, רונית (אוצרת), פינס: רישומים וציורי-שמן, 2000-1952, בית האמנים, ירושלים, 2000, עמ' 4.
  2. ^ ראו: תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 103, 121-122.
  3. ^ ראו: פרי-להמן, מאירה (אוצרת), פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, עמ' 5.
  4. ^ ראו: פרי-להמן, מאירה (אוצרת), פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, עמ' 5. וגם תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 114.
  5. ^ ראו: פרי-להמן, מאירה (אוצרת), פינס: חיתוכי-עץ, 2000-1942, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, עמ' 5, 13.
  6. ^ ראו: ירמיהו הלפרןיעקב פינס במוזיאום, חרות, 24 בספטמבר 1954
  7. ^ ראו: צבי לביאבבית היוצר: יעקב פינס: צץ רעיון ורצים אחר העץ, מעריב, 14 בינואר 1971
  8. ^ ראו: צבי לביאבבית היוצר: יעקב פינס: צץ רעיון ורצים אחר העץ, מעריב, 14 בינואר 1971