אורי פדני

אורי פדני
	אין תמונה חופשית
לידה	23 ביוני 1920; אודסה, הרפובליקה העממית של אוקראינה
פטירה	2 במאי 2012 (בגיל 91)
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1949
ידוע בשל	הקמת רשת תכשיטי "פדני"
מקצוע	תכשיטן

אורי (הנרי) פדני (23 ביוני 1920 - 2 במאי 2012) היה מראשוני ענף התכשיטנות בישראל, ומיסד רשת חנויות התכשיטים "פדני".^[1]

בשנת 2008 קבל פדני תעודת הוקרה ואת אות יקיר תעשיית התכשיטים ממשרד המסחר והתעשייה.^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו וראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי פדני נולד באודסה ב-1920 בשם גניה פיידמן. מלחמת האזרחים, הפרעות ביהודים, הבצורת והרעב, הביאו את הוריו טניה ובן ציון פיידמן להחלטה לעזוב את אודסה.^[3] מכיוון שלא יכלו לקבל רישיון יציאה מהשלטונות הסובייטים, הם גנבו את הגבול באישון לילה כשהתינוק על גבם. לאחר חצי שנה בדרכים הגיעו לאנטוורפן.

באנטוורפן התיידדה המשפחה עם קהילת המהגרים היהודים, ובעצת חבריהם שינו את שמו של גניה להנרי. בן ציון, שהיה מהנדס רכבות במקצועו, החל לעבוד בליטוש יהלומים, מקצוע שבו עסקו רוב יהודי בלגיה,^[4] אולם הוא לא האריך ימים. מקצוע ליטוש היהלומים הזיק לריאותיו שנפגעו מהרעלת גז במלחמת העולם הראשונה, והוא נפטר כשהנרי היה בן 12. הנרי נשלח לבית יתומים.

בגיל 15 החל ללמוד תכשיטנות בבית הספר "ליאופולד" בבלגיה.^[5] בגמר הלימודים, לאחר שלוש שנים, יצא להשתלם במפעל גדול לתכשיטי יוקרה – "בונווין" שהיה ידוע כמפעל הטוב ביותר בבלגיה.^[5] הוא סיים את ההתמחות בהצלחה וקיבל מכתב המלצה מבעל המפעל. בגיל 18 הנרי חזר לביתו, התחיל לעבוד במפעל לשיבוץ יהלומים וכעבור מספר חודשים הפך לשותף במפעל.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל שבת, 28 באוגוסט 1942, נעצרו וגורשו רוב יהודי אנטוורפן.^[4] במהלך המעצר הצליח הנרי להבריח את אמו, את אחיו בן ה-13, את שכנתם ואת בתה. בהנהגתו הצליחו להגיע לכפר שרוּ בארדנים שבו הייתה לשכנה בקתה.

הנרי גויס על ידי הרזיסטנס לזייף מסמכים. בהתקלות בחיילים גרמנים הוא נחקר, וכדי לא לסכן את משפחתו ואת חבריו הוא טען שהוא עריק שברח ממחנה עבודה. הוא נעצר ונשלח למחנה כפיה בליל שבצרפת. הנרי שוחרר מהמחנה עם שחרור ליל, בספטמבר 1944. חודשים ספורים לאחר תום המלחמה חזרה המשפחה לאנטוורפן.

באנטוורפן פתח הנרי עסק עצמאי של תכשיטים ועד מהרה הצליח מאד. בשנת 1947 התחתן עם מלוינה רייכר ונולד בנם הבכור בנימין. הנרי ומלוינה החליטו לעלות לישראל. בשנת 1949 נסע הנרי לישראל כדי לעבוד ולהכין את בואם של רעייתו ובנו, אחריו.

ראשית דרכו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיעו לארץ עבד הנרי בפרדס ולאחר מכן עבר לתל אביב ועבד כברמן במלון ירדן בבן יהודה 130 פינת קרן קיימת (היום בן-גוריון). המלון שימש כמקום מפגש לצמרת החברה. הוא הכיר את חיים קרסו, מבעלי חברת משה קרסו ובניו שעסק אז, בין היתר, במימון הלוואות ליהלומנים. הוא הפקיד בידי הנרי מטיל פלטינה ומספר יהלומים וביקש ממנו להכין צמיד לרעייתו אסתר. הצמיד עורר התפעלות בקרב נשות החברה הגבוהה והנרי קבל עוד ועוד הזמנות. שמו הפך למותג והוא היה לחלוץ בתחום תכשיטי היוקרה בישראל.^[6]

בשנת 1957, בעקבות קריאתם של בן-גוריון ויצחק בן-צבי, לעברת את השמות הלועזיים, משפחת פיידמן שינתה את שמה לפדני והנרי החליף את שמו לאורי.

רשת תכשיטי פדני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת תכשיטי פדני הוקמה בשנת 1950, והחנות ראשונה נפתחה בשנת 1958, ברשת מלונות שרתון בתל אביב. לאחר מלחמת ששת הימים פתח פדני חנות "תכשיטי פדני" נוספת בצמוד לשער יפו בירושלים. בהמשך נפתחו עוד חנויות בתל אביב, בחיפה, בבריטניה ועוד. בשנת 2008 היו לחנות 11 סניפים.^[6]

רשת פדני נבחרה לייצג מספר חברות של שעוני יוקרה, שביניהם "פיאז'ה" "קרטייה" ועוד.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983, בביקור אצל הנשיא רונלד רייגן, הביאו הנשיא יצחק נבון ורעייתו לננסי רייגן סיכה בעיצובו של הנרי פדני וקיבלו על כך מכתב תודה.
בשנת 2008 קיבל אורי פדני את אות "יקיר תעשיית התכשיטים" מטעם משרד המסחר והתעשייה.