יצחק נבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק נבון
Yitzhak Navon 1.jpg
תאריך לידה 9 באפריל 1921
תאריך פטירה 6 בנובמבר 2015 (בגיל 94)
ממשלות 21, 22, 23
כנסות 6 - 9, 11 - 12
סיעה רפ"י, העבודה, המערך (השני)
תפקידים בולטים

יצחק רחמים נבון (9 באפריל 1921 - 6 בנובמבר 2015) היה פוליטיקאי, סופר, מחזאי ואיש חינוך ישראלי, שכיהן כנשיאה החמישי של מדינת ישראל בשנים 1978–1983. נבון שירת גם כחבר הכנסת, סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכה בדף הראשי של עיתון דואר היום לאביו של יצחק נבון לרגל הולדתו

נבון נולד בירושלים למרים (בן עטר) ויוסף נבון. אמו ממשפחה ספרדית יוצאת מרוקו שעלתה לארץ ישראל בשנת 1884. אביו היה נצר למשפחה ירושלמית ספרדית שחיו קודם לכן בטורקיה.[1] מצאצאי המשפחה היהודית הוותיקה ביותר בירושלים (מ-1620), משפחת ברוך מזרחי[1]. מצד אמו צאצא של המקובל רבי חיים אבן עטר. אביו של נבון ניהל בית תמחוי שפעל בירושלים, במימונו של הנדבן נתן שטראוס, וסיפק ארוחות ליהודים נזקקים בני כל העדות‏[2]. אולם בשנות ה-30, משפסק תקצוב בית התמחוי, עבר האב לעבוד בעיריית ירושלים ושם ועסק בבדיקת תוכניות בנייה[2].

בנעוריו למד נבון במחזור הראשון של התיכון שליד האוניברסיטה. הוא הצטרף לאצ"ל, אך כעבור זמן קצר עבר לשורות ההגנה. שם, כדובר ערבית רהוטה, היה אחראי על איסוף מודיעין. בשנים 19461949 עמד בראש המחלקה הערבית של ההגנה בירושלים.

נבון היה בעל תואר ראשון בספרות ערבית ומוסמך בתרבות האסלאם וחינוך מהאוניברסיטה העברית.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחצו כדי להקטין חזרה
דוד בן-גוריון משה פרלמן יצחק נבון אדוארד מורוMurrow israel.jpeg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מימין לשמאל: דוד בן-גוריון, משה פרלמן, יצחק נבון ואדוארד מורו, בעת ביקורו של מורו בשדה בוקר, 1956

בשנים 1949–1951 כיהן כדיפלומט באורוגוואי ובארגנטינה. עם שובו לישראל התמנה למזכירו הפוליטי של שר החוץ משה שרת, ובשנת 1952 הזמינו ראש הממשלה דוד בן-גוריון להצטרף ללשכתו. בשנים 1952–1963‎ שימש מנהל לשכת ראשי הממשלה דוד בן-גוריון ומשה שרת. הוא פרש מניהול הלשכה עם התפטרות בן-גוריון מראשות הממשלה ב-1963.

בשנים 1963–1965‎ שימש ראש האגף לתרבות במשרד החינוך והתרבות, ובתפקיד זה יזם והוציא לפועל את המבצע לביעור הבערות – מבצע רחב-היקף ללימוד עברית למבוגרים. בשנת 1964 היה בין מייסדי מפלגת רפ"י בראשות בן-גוריון, ובשנת 1965 נבחר לכנסת השישית מטעמה. לאחר האיחוד בין מפא"י, אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י ב-1968, הפך להיות חבר הכנסת מטעם המפלגה המאוחדת, מפלגת העבודה.

בין השנים 19721978 כיהן כיושב ראש הוועד הפועל הציוני. בנוסף לכך כיהן כיושב ראש זמני של הכנסת השביעית (מיום פטירת היושב ראש, ח"כ ראובן ברקת, ועד מינויו של ח"כ ישראל ישעיהו-שרעבי כיושב ראש קבוע), כסגן יושב ראש הכנסת (בכנסות ה-6 וה-7) וכיושב ראש ועדת החוץ והביטחון בכנסת השמינית. כמו כן כיהן כחבר הכנסת התשיעית, עד לבחירתו לנשיא המדינה ב-19 באפריל 1978.

נשיא מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית פתוח" בבית הנשיא בחול המועד סוכות, 1979

בכ"ב באייר ה'תשל"ח, 29 במאי 1978, החל נבון לכהן כנשיאה החמישי של מדינת ישראל, לאחר שנבחר לתפקיד בהיותו המועמד היחיד בבחירות 1978 לנשיאות ישראל. הוא כיהן כנשיא המדינה קדנציה אחת בשנים 1978–1983. בעת כהונתו בלטה לצדו רעייתו אופירה נבון בפעילויות למען הילד. נבון הוא הנשיא היחיד שכיהן בהיותו אב לילדים קטנים. באוקטובר 1980 הגיע לביקור ממלכתי בן חמישה ימים במצרים. את נאומו המרכזי שם נשא במשך 40 דקות בערבית. בשנת 1982, לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה שבלבנון, איים להתפטר אם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירועים, ובכך תרם להקמת ועדת כהן לחקירת הטבח.

שר בממשלות האחדות וסוף דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השר נבון מבקר בגן ילדים ובו עולים מאתיופיה, 1985

עם תום תקופת כהונתו הראשונה כנשיא מדינת ישראל, פרש ונמנע מהתמודדות לתקופת כהונה שנייה, כדי להתמודד על מנהיגות מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה, אבל בסופו של דבר ויתר על ההתמודדות ותמך בשמעון פרס. בכך היה נבון לנשיא הישראלי היחיד שחזר לחיים הפוליטיים בישראל לאחר תום כהונתו. ב-1984 נבחר לכנסת האחת עשרה, ולאחר הבחירות מונה, במסגרת ממשלת האחדות הלאומית בראשות שמעון פרס, לסגן ראש ממשלת ישראל ולשר החינוך והתרבות, והחזיק בתפקיד זה בשלוש ממשלות רצופות (23-21) עד לנפילת ממשלת ישראל העשרים ושלוש בראשות יצחק שמיר בעקבות התרגיל המסריח בשנת 1990. במהלך כהונתו כשר החינוך הנהיג את חובת הוראת השפה הערבית לתלמידים היהודים בבתי הספר הממלכתיים, יזם את מפעלות "סל תרבות" להקניית תרבות ואומנות לתלמידי ישראל, הכניס את לימודי מורשת יהדות המזרח, וכן פעל להדגשת הדו-קיום היהודי-ערבי בבתי הספר‏[3].

נבון לא הציג את מועמדותו לרשימת מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992, והחליט לפרוש מהחיים הפוליטיים הפעילים ולהתרכז בפעילות ציבורית, תרבותית וחינוכית.

ב-1996 עמד בראש הוועדה לחקירת פרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה. מאז פרישתו מן החיים הפוליטיים כיהן כיו"ר של גופים ציבוריים שונים: חברת "נאות קדומים", שמוּרה המשחזרת את הצמחייה המוזכרת בתנ"ך ובתלמוד, האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ועד שנת 2015 גם כיו"ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו. כיהן כנשיא הכבוד של "קרן אברהם", שמטרתה לעודד את ההבנה והדו-קיום היהודי-ערבי בישראל.

יצחק נבון הדליק משואה ביום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל (2007) על תרומתו לעיר ירושלים, במסגרת ציון חגיגות 40 שנה לאיחוד ירושלים במלחמת ששת הימים. עוד קודם לכן, הוא הדליק משואה ביום העצמאות ה-24, בשנת 1972. בבחירות לכנסת ה-18, ה-19 וה-20 הוצב, באופן סמלי, במקום ה-120 והאחרון ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.

נבון נפטר ב-6 בנובמבר 2015 בגיל 94. ב-8 בנובמבר הוצב ארונו במשכן הנשיא בירושלים ולציבור ניתן לעבור על פניו. הוא נקבר בהלוויה ממלכתית לצד אשתו אופירה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים.

קריירה מחזאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בוסתן ספרדי

יצחק נבון כתב יצירות העוסקות בתרבות יהודי ספרד בירושלים: תחילה את "הרומנסרו הספרדי", מופע של שירי קודש וחול, שהוצג בשנת 1968, ושנה לאחר מכן, את המחזה "בוסתן ספרדי". המחזה הועלה לראשונה בשנת 1969 בתיאטרון "בימות", בהפקתו של יעקב אגמון ובבימויו של יוסף מילוא. ההצגה עלתה בהפקה חדשה בתיאטרון "הבימה" בשנת 1998, בבימויו של צדי צרפתי, ומאז ועד היום, ההצגה במתכונת ההפקה הזאת נכללת מדי שנה בתוכנית ההצגות של "הבימה". בקיץ 2013 כלל התיאטרון ברפרטואר שלו 40 הופעות של ההצגה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבריהם של יצחק ואופירה נבון

בשנת 1963 נשא נבון לאשה את אופירה ארז. הם אימצו בת, נעמה, ובהמשך, נולד להם בן משותף, ארז. אופירה נבון נפטרה בשנת 1993 מסיבוך של מחלת הסרטן.

בשנת 2008 נישא נבון בשנית, לאשת יחסי הציבור מירי שפיר, לאחר שהשניים חיו כידועים בציבור במשך כ-12 שנות זוגיות‏[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק נבון, כל הדרך - אוטוביוגרפיה, הוצאת כתר, 2015
  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (6), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 289 - 318

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פטירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתוכנית "היו ימים" בערוץ הכנסת, משנשאל נבון על הקשר של משפחת אביו למשפחת ברוך מזרחי, אמר שידוע לו כי יש סברה כזו, אולם לא ידועים לו נתונים להוכחת נכונותה ("היו ימים" עם תום שגב, ערוץ הכנסת, 12 במאי 2014)
  2. ^ 2.0 2.1 לפי דבריו של נבון בראיון עמו בתוכנית "היו ימים" עם תום שגב, ערוץ הכנסת, 12 במאי 2014
  3. ^ יצחק נבון באתר נשיא מדינת ישראל
  4. ^ עידן יוסף, יצחק נבון התחתן, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 22 באפריל 2008


Flag of Israel President.svg נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן יצחק בן-צבי זלמן שזר אפרים קציר יצחק נבון
1949 - 1952 1952 - 1963 1963 - 1973 1973 - 1978 1978 - 1983
חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב שמעון פרס ראובן ריבלין
1983 - 1993 1993 - 2000 2000 - 2007 2007 - 2014 2014 - מכהן

זלמן שזרדוד רמזדוד בן-גוריוןבן-ציון דינורזלמן ארןאבא אבןזלמן ארןיגאל אלוןאהרן ידליןזבולון המריצחק נבוןיצחק שמירזבולון המרשולמית אלונייצחק רביןאמנון רובינשטייןזבולון המריצחק לוייוסי שרידאהוד ברקלימור לבנתמאיר שטריתיולי תמירגדעון סערשי פירוןבנימין נתניהונפתלי בנט

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר-לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמןזאב אלקיןיריב לויןצחי הנגבי