אטאנאס פאנטב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אטאנאס אטאנאסוב פאנטב
Атанac Атанacoв Пантeв
Pantev.jpg
הקולונל אטאנאס פאנטב
לידה 16 בפברואר 1892
בלוגראדצ'יק, נסיכות בולגריה בולגריהבולגריה
פטירה 3 במאי 1943 (בגיל 51)
סופיה, ממלכת בולגריה בולגריהבולגריה
השתייכות בולגריהבולגריה משטרת וצבא ממלכת בולגריה.
דרגה קולונל
תפקידים צבאיים
מפקד המשטרה הבולגרית
ראש בית הדין הצבאי העליון בסופיה
הבית בסופיה אשר בכניסה אליו התנקשו בחייו של פאנטב

אטאנאס פאנטבבולגרית: Атанac Пантeв;‏ 16 בפברואר 1892, בלוגראדצ'יק, נסיכות בולגריה - 3 במאי 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה קולונל בולגרי, מפקד המשטרה הבולגרית בראשית מלחמת העולם השנייה ואחראי ליישום המסע לגירוש נתינים זרים, במסגרתו גורשו 4,022 מיהודי בולגריה.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאנטב התחנך באקדמיה הצבאית הבולגרית בסופיה, ולאחר סיום לימודיו הוצב לשירות צבאי בדרגת סגן. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה כמפקד פלוגה. לאחר המלחמה שוחרר משירות פעיל וסיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת סופיה ותואר שני באוניברסיטת וינה. החל מראשית שנות ה-30 הועסק כחוקר צבאי בבתי דין צבאיים. ב-30 בדצמבר 1938 מונה למפקד המשטרה הבולגרית וכיהן בתפקיד עד ה-18 בנובמבר 1940. הוא נודע כפאשיסט ותומך נלהב של הגנרל חריסטו לוקוב, מנהיג הארגון הפאשיסטי "איחוד הלגיונות הלאומיים הבולגרים", שתמך במדינות הציר[1].

רדיפת יהודי בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליל הבדולח הבולגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בספטמבר 1939 יזם הארגון האנטישמי "ראטניק" מצעד בחוצות סופיה. בהסכמה שבשתיקה מצד המשטרה הבולגרית והעומד בראשה, הסתיים המצעד בהתקפה על בתי עסק בבעלות יהודית, ניפוץ שמשות והצתות. למחרת הגיעו חברי הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה לפגישה עם פאנטב כדי למחות על אי התערבות המשטרה להרגעת המהומות. פאנטב טען ששר הפנים הורה לו שלא להתערב להרגעת הרוחות. חברי הקונסיסטוריון פנו לשר הפנים בתלונה, וב-22 בספטמבר פרסם פאנטב הודעה שבה נתבקשה אוכלוסיית סופיה לשמור על השקט וכי נגד מפירי הסדר יינקטו צעדים חריפים[2].

המסע לגירוש נתינים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בספטמבר 1939, בהנחיית ראש הממשלה הבולגרי גאורגי קְיוֹסֶאִיבָנוֹב, פרסם הקולונל פאנטב צו המורה ל-4,022 נתינים זרים לעזוב את גבולות הממלכה. נתינים זרים אלו היו פליטים יהודים. מטרתו של פאנטב הייתה לגרש בעלי נתינות זרה חזרה אל מדינותיהם ואת השאר להכווין להעפלה לארץ ישראל[3].

נתיני המדינות הזרות, בעיקר מיוון ומטורקיה, נתקבלו במדינותיהם, ומחוסרי הנתינות נעצרו בהוראתו של פאנטב. העצורים הוכו, רכושם נבזז, הם הועלו על משאיות והושארו בשטח המפורז בגבולות בולגריה, יוון וטורקיה. עדויות מפלובדיב מציינות כי על העצורים נאסר לקחת מטלטלין. בשטח ההפקר הותקפו היהודים בידי משמרות הגבול, נשים נאנסו ועשרות נהרגו[4]. נציגי הקונסיסטוריון של יהדות בולגריה נפגשו עם הקולונל פאנטב, מחו נמרצות על הפגיעה ביהודים בשטחים המפורזים וביקשו ממנו לפעול להפסקת הרדיפות. פאנטב השיב שהם אינם אזרחים בולגרים ולקונסיסטוריון אין כל זכות חוקית להגן עליהם[5].

בגבור מחאות הקונסיסטוריון ובהיעדר כל אפשרות לשלח אל מחוץ לגבולות הממלכה את מאות היהודים שהיו מצויים בשטח המפורז, הורה הקולונל פאנטב להעבירם לווארנה כדי להעלותם על ספינות מעפילים. המשפחות היהודיות הגיעו לווארנה במצב קשה, מוכות רעב, נרשמו פצועים וחולים רבים בטיפוס הבטן בשל היעדר כל תנאי תברואה בשטח המפורז. הקהילה היהודית בווארנה נרתמה לסייע להן במזון, בבגדים ובמחסה. חלק מהפליטים הועלו על ספינות מעפילים, חלקן ספינות פרטיות שהפעיל הד"ר ברוך קונפינו ובכללן ה"רודניצ'אר" וה"סלבדור"[6].

פאנטב הורה למנהל הנמל בווארנה להתיר את הפלגת "הסלבדור", בניגוד לחוות דעתו המקצועית שקבעה שהספינה אינה כשירה לשיט. הספינה טבעה בים השיש ו-238 מנוסעיה נספו. יש הרואים בפאנטב אחראי ישיר ויחיד לטביעת הספינה[7]. ועדת החקירה שהקים הקונסיסטוריון לאחר טביעת "הסלבדור" הטילה את האחריות לאירוע על הוועד הציבורי אשר בראשו עמדה קונפינו. לאור איומיו האישיים של פאנטב על ראשי הקונסיסטוריה שלא לפרסם את הדו"ח, לא נכללה בו כל התייחסות לגבי חלקה של הממשלה הבולגרית, הוא לא נחתם על ידי מי מחברי הוועדה מחשש לשלומם ומעולם לא פורסם רשמית[6][8].

מחנה המעצר איגנטייבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במרץ 1941 נכנס הצבא הגרמני ללא קרב לשטחי בולגריה וב-6 באפריל פלש לממלכת יוגוסלביה. 100 פליטים יהודים שאיבדו את נתינותם היוגוסלבית נעצרו על ידי המשטרה הבולגרית וביחד עם עוד 200 עצורים מווארנה, הובלו לכפר איגנטייבו ונכלאו בו. נשיא הקהילה היהודית בווארנה ז'אק טולידו פנה לפאנטב שכיהן כמפקד שירותי הביטחון במשטרת הביטחון הכללית בסופיה, בבקשה לשחרר את היהודים והוא הזמין את נציגי הקונסיסטוריון לפגישה במטה משטרת הביטחון. בפגישה דרש סטואיל דראגאנוב, סגנו של פאנטב, שוחד מנציגי הקונסיסטוריון כדי למנוע את גירושם של 300 העצורים אל מותם במחנות ריכוז מחוץ לגבולות בולגריה. ז'אק טולידו הצליח לגייס 80,000 לבות שהועברו למשטרה הבולגרית וכעבור מספר ימים שוחררו העצורים[9].

שלהי הקריירה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1941 התמנה פאנטב לסגן ראש בית הדין הצבאי העליון בסופיה. הוא נודע בקשיחותו הרבה כלפי חברי המחתרת הקומוניסטית, או החשודים באהדתה. ב-15 בנובמבר 1942 סיים את תפקידו. ב-13 בפברואר 1943 נרצח פטרונו של פאנטב, הגנרל חריסטו לוקוב, על ידי חברי הארגון הקומוניסטי "המלאכים השחורים". ב-3 במאי 1943 ארבו לפאנטב בסמיכות לביתו כמה מחברי "המלאכים השחורים" ובהם הפרטיזנית היהודייה ויולטה יעקבה וירו בו[7]. פאנטב נפצע ומאוחר יותר מת מפצעיו. הלווייתו נערכה למחרת היום בסופיה. במרץ 1945 הועמד פאנטב לדין בבית הדין המיוחד שהוקם לשפיטת חברי המשטר הפאשיסטי הבולגרי ומשתפי הפעולה עם הגרמנים. ב-29 באפריל 1945 הרשיע אותו בית הדין בפשעים נגד העם הבולגרי. הוא נידון למוות וכל רכושו הוחרם[10][11][12]. ב-1970 הופק בבולגריה סרט קולנוע בשם "המלאכים השחורים", שעסק בפעילות הארגון המחתרתי ואזכר במרומז את רציחתו של פאנטב[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארדיטי, סמי-שמואל, זכרונות מתקופת השואה 1940-1943, באתר mediatimesreview.com (בבולגרית).
  2. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ג'-תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, עמודים 20-21.
  3. ^ ז'קלין סופרמן, החקיקה האנטי-יהודית בבולגאריה, 1940-1942, והתגובות עליה, פעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמ' 143–168. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה, עמוד 147.
  4. ^ רומנו, אלברט.א, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 591-592.
  5. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, עמודים 27-28.
  6. ^ 6.0 6.1 קשלס, חיים, ספינות המעפילים סלבדור, דוריאן ונאדז'דה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 775-788.
  7. ^ 7.0 7.1 אלמוג, ישראל, השתתפות הנוער היהודי בתנועות מרי בבולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה, באתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה". ב-18 ביוני 1944 נהרגה ויולטה יעקבה בחילופי אש עם המשטרה הבולגית.
  8. ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939 - 1949, הוצאת עם עובד, 2004, עמוד 89.
  9. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, עמודים 35-39.
  10. ^ מנולובה, ליובה "הקטיפה השחורה" חיסלה אדם חף מפשע, באתר lubamanolova.info (בבולגרית).
  11. ^ מנולובה, ליובה "הקטיפה השחורה" חיסלה אדם חף מפשע-חלק ב', באתר lubamanolova.info (בבולגרית).
  12. ^ קרבנות רדיפות הקומוניסטים בבולגריה, באתר victimsofcommunism.bg (באנגלית).
  13. ^ "מלאכים שחורים", באתר imdb.com (באנגלית).