הסכמה שבשתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכמה שבשתיקה היא טענה שאדם או גוף הסכימו לאמירה או פעולה מסוימת שנאמרה או נעשתה על ידי אחר, בכך שידעו עליה ולא מחו נגדה. הטענה עולה במקומות בהם נטען שהאדם או הגוף השותק אחראים לפעולה של אחר, או במקום שבו נטען שהם הסכימו לה ועתה אינם יכולים לחזור בהם.

הסכמה שבשתיקה עולה פעמים רבות ביחסים בין מדינות, כאשר בגלל אילוצים שונים מבית ומחוץ מדינה אינה יכולה להצהיר על הסכמה למעשה מסוים, אך היא נמנעת מלפעול נגדו.

ויתור על זכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט המקובל, כאשר צד אחד פועל או מצהיר על זכות מסוימת והצד השני נמנע מלתקוף זכות זאת תוך זמן מסוים, הצד השני מאבד מזכותו מכיוון שרואים אותו כמי שוויתר על הזכות והוא מנוע אחר כך מלהעלות טענה נגדית. "הסכמה שבשתיקה" שונה מ"שיהוי" בכך שהסכמה שבשתיקה נחשבת לוויתור מדעת, בעוד השיהוי יכול לנבוע ממחדל של אי עשייה.

מקרה מפורסם של הפעלת עקרון ההסכמה שבשתיקה נפסק בשנת 1990 כאשר בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שמדינת ג'ורג'יה ויתרה לדרום קרוליינה על אי בנהר סוואנה, שנקבע שישתייך אליה בחוזה משנת 1789, מאחר שהיא עמדה מנגד כאשר דרום קרוליינה ספחה את האי לשטחה וגבתה מתושביו מס רכוש. בית המשפט קבע ששתיקתה של ג'ורג'יה הייתה הסכמה שבשתיקה שהיא אינה יכולה לחזור בה ממנה[1].

בישראל, מכירים בתי המשפט בזכות של מסיג גבול להשתמש במקרקעין, הנובעת משתיקה מתמשכת של בעל המקרקעין. הזכות אינה מקנה למסיג הגבול זכות להמשיך להחזיק בנכס ובעל המקרקעין רשאי לדרוש את פינויו, אולם בתי המשפט הקנו למסיג הגבול ארכה לפנות את הנכס וכן פיצוי על השקעה במקרקעין[2].

גם במשפט העברי יש מקרים בהם מתקבלת הטענה שאדם שהביע הסכמה בשתיקה שוב אינו יכול למחות נגד אותה פעולה. הנימוק הוא שהאדם הסביר לא היה שותק על מעשה כזה אילולא הסכים לו.

מקרה פרטי של הסכמה שבשתיקה הוא על פי הכלל שתיקה כהודאה הקובע שמי שאינו מצהיר מפורשות על התנגדות להאשמות נגדו בכתב תביעה, מסכים לאמיתות הטענות.

יש חברות השולחות ללקוחות דו"חות תוך ציון שאם לא יתקבל מחאה על הדו"ח ייחשב הדבר להודאה בנכונותו.

אשרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים נקבע הליך אישור של הסכם באופן שבו הסכמה שבשתיקה נחשבת להסכמה. למשל, באירלנד ובהולנד הליך אשרור אמנות בינלאומיות קובע שהממשלה מניחה את האמנה בפני הפרלמנט להליך אישרור ואם הפרלמנט לא מתנגד לאמנה באופן אקטיבי, האמנה מאושררת[3].

בהלכה, אישה יכולה להסכים בשתיקה לקידושין והקידושין חלים.

אחריות בנזיקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, בחוק הישראלי, אין לראות בהסכמה שבשתיקה משום הרשאה או אשרור לביצוע עוולה נזיקית. עם זאת, היו מקרים שבהם בית המשפט ראה בהסכמה שבשתיקה משום היתר לביצוע עוולה וזאת בהתקיים נסיבות מיוחדות שהצדיקו הטלת אחריות מוגברת על המזמין[4].


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]