אידה הנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אידה הנדל
Ida Haendel
Ida Haendel, CBE.jpg
לידה 15 בדצמבר 1928
חלם, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 ביוני 2020 (בגיל 91)
מיאמי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פרדריק שופן למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות פולין, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כנרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דקה, דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית (1991)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מקגיל (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אידה הֶנדֶלאנגלית: Ida Haendel;‏ 15 בדצמבר 192830 ביוני 2020)[1] הייתה כנרת בריטית-יהודייה ילידת-פולין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדל נולדה בדצמבר 1928 בעיירה חלם שבפולין. החלה בהיכרות עם הכינור כבר בגיל שלוש, ובגיל שבע החלה ללמוד אצל מייצ'סלב מיכאלוביץ', תלמידו של ליאופולד אאואר, באקדמיה למוזיקה ע"ש פרדריק שופן בוורשה. בין השנים 19351939 למדה הנדל אצל קרל פלש בלונדון, ובהמשך למדה אצל ג'ורג'ה אנסקו. ב-1937 ניגנה לראשונה בבריטניה, בהיכל המלכה (Queen's Hall) תחת שרביטו של הנרי ווד. במהלך מלחמת העולם השנייה ניגנה במפעלים ובעבור חיילים בריטיים ואמריקאיים. בשנת 1946 ניגנה לראשונה בארצות הברית, ובין השנים 19481949 הקליטה עם תזמורת פילהרמוניה בניצוחו של רפאל קובליק את הקונצ'רטי לכינור מאת לודוויג ואן בטהובן ומקס ברוך.

בשנת 1952 עברה הנדל למונטריאול. ב-1970 הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה שלה, Woman with Violin ("אישה עם כינור"). בשנת 1979 עברה למיאמי, שם נפטרה ב-30 ביוני 2020.

בשנת 1991 הוענק לה תואר "מפקדת" של מסדר האימפריה הבריטית (CBE), וב-1993 העניק לה הנסיך צ'ארלס תואר דוקטור לשם כבוד מטעם הקולג' המלכותי למוזיקה.

הנדל ניגנה על כינור תוצרת אנטוניו סטרדיווארי משנת 1696, וכן על כינור משל ג'וזפה גוארנרי.

ביקרה והופיעה בישראל עשרות פעמים, החל משנות ה-50.

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ida Haendel, Woman with Violin: an autobiography, London: Gollancz, 1970, ISBN 0-575-00473-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bayerischer Rundfunk, Zum Tod von Ida Haendel: Warmherzig und würdevoll | BR-Klassik, BR Klassik, ‏1 ביולי 2020 (בגרמנית)