איוואן רומנובסקי
 | |
| איוואן רומנובסקי | |
| לידה |
28 באפריל 1877 לוהנסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
17 באפריל 1920 (בגיל 42) קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית  |
| מדינה |
האימפריה הרוסית  |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית.png){kind=small} הצבא הלבן |
| תקופת הפעילות | 1897–1920 (כ־23 שנים) |
| דרגה |
 גנרל לוטננט |
| תפקידים בשירות | |
| ראש מנהל המטה הכללי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית | |
| עיטורים | |
| |
  | |
איוואן פבלוביץ' רומנובסקי (ברוסית: Иван Павлович Романовский; 28 באפריל 1877 – 17 באפריל 1920) היה לוטננט גנרל רוסי. שימש כראש המטה הכללי הרוסי לתקופה קצרה לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה היה אחד המפקדים הבכירים של הצבא הלבן במהלך מלחמת האזרחים הרוסית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומנובסקי נולד בלוהנסק ב-28 באפריל 1877. הוא למד בבית הספר לתותחנים קונסטנטינובסקי וב-1897 התגייס לצבא האימפריה הרוסית. לאחר מכן למד באקדמיית המטה הכללי "ניקולייב". הוא שרת במשמשר הקיסרי ולחם במלחמת רוסיה-יפן. הוא שרת במטה הקורפוס ה-18 עד 1906, אז הועבר למחוז הצבאי טורקסטן. ב-1909 החל לשרת במטה הכללי הרוסי.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, רומנובסקי מונה לראש מטה הדיוויזיה ה-25. על חלקו במהלך הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית, הוענק לו צלב מסדר גאורגיוס הקדוש. באוגוסט 1915 הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-206. מיוני עד אוקטובר 1916 שירת כראש מטה הקורפוס ה-13. במרץ 1917 הוא מונה לראש מטה הארמייה השמינית. מפקד הארמייה באותה תקופה היה לאוור קורנילוב. ביולי 1917 מונה קורנילוב לראש הסטאבקה (הפיקוד העליון הרוסי), והוא מינה את רומנובסקי לראש המטה הכללי.
באוגוסט 1917 ניסו קורנילוב ורמנובסקי ליזום הפיכה צבאית נגד ממשלת המעבר הרוסית וסובייט פטרוגראד. הניסיון נכשל, ושניהם הודחו מתפקידיהם ונכלאו בביחוב. לאחר מהפכת אוקטובר, נמלטו שניהם מהכלא והגיעו לרוסטוב על הדון. שניהם הצטרפו לצבא המתנדבים שעד אז היה תחת פיקוד מיכאיל אלכסייב. קורנילוב הפך למפקד החדש של צבא המתנדבים, ורומנובסקי הפך לראש המטה הכללי שלו. הוא השתתף בצעדת הקרח, שבמהלכה צעדו חיילי צבא המתנדבים מרוסטוב עד קובאן. באפריל 1918 מת קורנילוב בקרב, ואנטון דניקין הפך למפקד העליון החדש.
אנשי צבא המתנדבים כבשו את כל אזור קובאן והכריזו על הקמת "דרום רוסיה". הוכרז על גיוס כללי באזור, ועל הקמת "הכוחות המזוינים של דרום רוסיה". דניקין שלט על המדינה כדיקטטור, ושימש גם כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, רומנובסקי המשיך לשמש כרמטכ"ל שלו.
רומנובסקי היה אחד האנשים הקרובים ביותר לדניקין, והיועץ הבכיר שלו. עם זאת, הוא היה שנוא על מרבית שדרת הפיקוד של הצבא הדרום-רוסי. בקיץ 1919, כוחותיו תקפו צפונה לעומק השטח שבשליטת הצבא האדום, ובשלב מסוים אף איימו על מוסקבה. עם זאת, בשל תבוסה בקרב ליד אוריול, הם נאלצו לסגת ולנטוש את השטחים שכבשו. הצבא האדום עבר ממגננה למתקפה, והחל לנגוס בהדרגתיות בשטחי דרום רוסיה. במרץ 1920 נאלצו הלבנים לנטוש את דרום-רוסיה ולהתפנות לחצי האי קרים. דניקין התפטר מתפקידו כמפקד העליון והעביר אותו לפיוטר וראנגל. בעקבות כך, גם רומנובסקי התפטר ונמלט לאיסטנבול על גבי ספינה בריטית.
ב-17 באפריל 1920 הוא נרצח בחדר הביליארד של השגרירות הרוסית באיסטנבול בידי מסטיסלב חרוזין - קצין לשעבר בצבא המתנדבים שהאשים את רומנובסקי בתבוסות הצבא.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איוואן רומנובסקי באנציקלופדיה הרוסית הגדולה
- איוואן רומנובסקי באתר המוקדש לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה
- איוואן רומנובסקי באתר כרונוס, העוסק בהיסטוריה צבאית רוסית