איוון סידורנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איוון סידורנקו
Sidorenko Ivan Mikhaylovich.png
לידה 12 בספטמבר 1919
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 1994 (בגיל 74)
קיזליאר, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חיל רגלים עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה מייג'ור עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות וקרבות
עיטורים
  • עיטור לנין
  • גיבור ברית המועצות
  • עיטור מלחמת המולדת דרגה ראשונה
  • מסדר הכוכב האדום
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • מדליה להנצחת "40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945"
  • מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
  • מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איוון מיכאילוביץ' סידורנקורוסית Ива́н Миха́йлович Сидоре́нко, ‏ 12 בספטמבר 1919 - 19 בפברואר 1994) היה קצין בצבא האדום וגיבור ברית המועצות שלחם נגד גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה. היה מהצלפים המוצלחים ביותר של ברית המועצות בזמן המלחמה, הצליח לצלוף ב-500 חיילים וקצינים גרמנים[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד למשפחת איכרים בסמולנסק שברוסיה. למד לימודי חובה עד הגעתו לכיתה העשירית, ולאחר מכן החל בלימודי אומנות בפנזה דרומית-מזרחית למוסקבה. בשנת 1939 נשר מהלימודים וגויס לשורות הצבא האדום. נשלח לטירונות ואימונים בחצי האי קרים.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 השתתף בקרב על מוסקבה כקצין זוטר ופיקד על לוחמי מרגמה. בעת הלחימה התאמן רבות בצליפה. המארבים שערך לחיילי האויב היו מוצלחים, ובעקבותיהם הממונים עליו אישרו שיאמן את חייליו להיות צלפים. החיילים נבחרו בקפידה לפי איכות הראייה שלהם, התמצאות בכלי נשק וכושר עמידות. בהתחלה הוא הכשיר את חייליו תאורטית ובהדרגה לקח אותם למשימות קרב יחד עימו. בתוך זמן קצר, הגרמנים החלו לאמן צלפים משלהם בשטח הפעילות של סידורנקו, בתור תגובה לאיום של נוכחתו ושל נוכחות חייליו.

הוא נשלח לחזית הבלטית הראשונה. אם כי נהג בעיקר לאמן חיילים, הוא לעיתים לקח חלק במארבי צלפים אליהם התלוו חייליו. באחד מאירועים אלה, הוא הצליח להשמיד טנק ושלושה טרקטורים באמצעות קליעים נפיצים. מנגד, היו פעמים בהם הוא נפצע, פציעתו הקשה ביותר הייתה באסטוניה בשנת 1944 ובעקבותיה הוא לא לחם למעשה עד לתום המלחמה. בעודו מחלים מפציעותיו, הוענק לו עיטור גיבור ברית המועצות ב-4 ביוני 1944. נאסר עליו להשתתף בקרבות על ידי ממוניו, שכן הוא נחשב לצלף ומאמן צליפה בכיר ביותר.

עם סיומה של המלחמה, נזקפו לזכותו 500 צליפות בחיילי אויב, וכן אימון בזמן המלחמה של 250 חיילים לצלפים. הגיע לדרגת רב-סרן ונחשב לצלף המוצלח ביותר של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. את רוב הצליפות ביצע ברובה מוסין נגאן ועליו כוונת טלסקופית[2][3].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה, סידורנקו פרש משורות הצבא האדום ועבר לצ'ליאבינסק, באזור הרי אורל, שם נהיה מנהל עבודה במכרה פחם. בשנת 1974 עבר לדגסטן, לשטח הקווקז, שם חיי עד מותו ב-19 בפברואר 1994.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]