צ'ליאבינסק (מחוז)
| |||
![]() | |||
מדינה |
![]() | ||
---|---|---|---|
מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של אורל | ||
מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של אורל | ||
מושל | אלכסיי טקסלר | ||
בירת האובלסט | צ'ליאבינסק | ||
שפה רשמית | רוסית | ||
תאריך ייסוד | 17 בינואר 1934 | ||
שטח | 88,529 קמ"ר (דירוג: 36) | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ באובלסט | 3,442,810 (נכון ל־1 בינואר 2021) (דירוג: 9) | ||
‑ צפיפות | 38.9 נפש לקמ"ר (2021) | ||
קואורדינטות | 55°10′N 61°24′E / 55.16°N 61.4°E | ||
אזור זמן | UTC +5 | ||
www.gubernator74.ru | |||
![]() ![]() |
מחוז צ'ליאבינסק (ברוסית: Челябинская область; תעתיק: צ'ליאבינסקיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית, במחוז הפדרלי אורל. המחוז הוקם ב-17 בינואר 1934.
מבחינה אדמיניסטרטיבית מחולק המחוז ל-27 אזורים מוניציפליים.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחוז נמצא בדרום הרי אורל, בגבול בין אירופה לאסיה. חלק מערי המחוז באירופה, וחלקן באסיה. העיר מגניטוגורסק שבאזור הגבול שוכנת בשתי היבשות. בשטח המחוז נמצאים מרבצי ברזל, נחושת וניקל.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרוסים מהווים כ-83.8% מאוכלוסיית המחוז. בנוסף לכך, במחוז מתגוררים כ-181 אלף (5.4%) טטרים, 162 אלף (4.8%) בשקירים, כ-50 אלף (1.4%) אוקראינים, כ-35 אלף קזחים וכ-19 אלף (0.7%) גרמנים. הערים הגדולות הם צ'ליאבינסק - מעל מיליון תושבים, מגניטוגורסק - כ-410 אלף תושבים וצ'ברקול - כ-43 אלף תושבים.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחוז קיימת תעשיית מתכת ובניית מכונות מפותחת מאוד. ממוקמים שם מפעלי ענק לייצור פלדה, נחושת, אבץ וניקל. בזמן מלחמת העולם השנייה הוקם בעיר צ'ליאבינסק מפעל מהגדולים בעולם לייצור טנקים.
בשטח המחוז ממוקמים מספר "ערי גרעין" מהתקופה הסובייטית - צ'ליאבינסק-70, צ'ליאבינסק-65 וזלטואוסט-35.
בעיות אקולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1957 התרחש באזור זיהום בחומרים רדיואקטיביים. אירוע זה הוא החמור ביותר בהיסטוריה של תעשיית הגרעין לאחר אסון צ'רנוביל. האירוע לא טופל על ידי השלטונות הסובייטים, ועד עתה סובלים תושבי האזור מרמת זיהום גבוהה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צ'ליאבינסק (ברוסית)
- צ'ליאבינסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
צ'ליאבינסק, ביישום טלגרם
צ'ליאבינסק, ברשת החברתית VK