ואסיל קווצ'נטירדזה
 | |
| לידה |
4 בינואר 1907 Konchkati, Ozurgeti Municipality, גאורגיה  |
|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1950 (בגיל 43) Konchkati, Ozurgeti Municipality, גאורגיה |
| מקום קבורה |
Konchkati, Ozurgeti Municipality |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השתייכות |
הצבא האדום |
| דרגה |
סטרשינה |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
וסילי שלבוביץ' קווצ'נטירדזה (בגאורגית: ვასილ შალვას ძე კვაჭანტირაძე וְאָסִיל שָׁלֵּוַוס-דְּזֶה קְוַוצָּ'נְטִירַדזָה, ברוסית: Василий Шалвович Квачантирадзе, 4 בינואר 1907 - 9 בפברואר 1950) היה הצלף היעיל ביותר של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. הוא הצטרף לשורות הצבא האדום בשנת 1941, והרג 215 קצינים וחיילים גרמניים בעת המערכה במדינות הבלטיות. במהלך מבצע בגרטיון בקיץ 1944 חיסל קווצ'נטירדזה עוד כ-300 חיילי אויב נוספים, וסך הכל נזקפו לזכותו 534 הריגות ודאיות במהלך המלחמה[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קווצ'נטירדזה נולד בכפר קוֹנְצְ'קָאתִי (גאו') בנפת אוזורגתי שבגאורגיה, בן למשפחת איכרים. עבד בחוות המשפחה וסייע לפרנסה עד שהצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, דרכה יכל לרכוש השכלה בתחום החקלאות. עם זאת, תוכניתו לנסוע למוסקבה ולפתח קריירה נגדעה עם פרוץ המלחמה.
בשנת 1941 התגייס קווצ'נטירדזה לצבא האדום. בתוך זמן קצר הוא הוכיח את עצמו והראה שיש לו פוטנציאל להיות צלף. הוא פעל בשיתוף פעולה עם צלף סובייטי בכיר נוסף בשם פיודור אוחלופקוב, ועד לתום המלחמה הגיע מניין החיסולים הכולל של שניהם ל-644 הרוגים. משנת 1941 ועד סיום המלחמה בשנת 1945, נזקפו לזכותו 534 צליפות מאושרות, 215 מהן הושגו במערכה במדינות הבלטיות. הוא התמקד בעיקר בהריגת קציני אויב, אך הרג גם חיילים רבים וצלפים אחרים. במהלך קרב אחד בבלארוס, כותרה יחידתו על ידי חיילים גרמנים, אך הוא הצליח לצלוף ולהרוג לבדו 60 חיילי אויב באמצעות ירי ממקומות מחבוא מוסווים. הודות לפעולותיו, לא הצליחו הגרמנים לכבוש את הכפר, שהיה בעל חשיבות צבאית רבה, ויחידת תגבורת סובייטית שהגיעה לזירה, הצליחה להדוף אותם ולהכריע את הקרב.
הודות להישגיו במלחמה זכה קווצ'נטירדזה לעיטור גיבור ברית המועצות, עיטור לנין, עיטור הדגל האדום (פעמיים), עיטור המלחמה הפטריוטית (פעמיים) ועיטור הכוכב האדום.
קווצ'נטירדזה פרש משירות בצבא האדום עם תום הלחימה, ולאחריה קיבל משרה של יו"ר קולחוז. הוא מת ב-9 בפברואר 1950 בגיל 43[2][3].
