איחוד הכתרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
 חקיקה פרסונלית וחוקתית
אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת
אנגליהאנגליה ויילסויילס   חוק רודלאן (1284)
אנגליהאנגליה ויילסויילס   חוק חוקי ויילס (153542)
אנגליהאנגליה ממלכת אירלנדממלכת אירלנד   חוק הכתר של אירלנד (1542)
סקוטלנדסקוטלנד אנגליהאנגליה   איחוד הכתרים (1603)
אנגליהאנגליה סקוטלנדסקוטלנד   חוקי האיחוד של 1707
הממלכה המאוחדת 1606הממלכה המאוחדת 1606 ממלכת אירלנדממלכת אירלנד   חוק האיחוד של 1801
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת דרום אירלנדדרום אירלנד   חוק ממשלת אירלנד (1920)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת אירלנדאירלנד   האמנה האנגלו אירית (1921)

איחוד הכתריםאנגלית: Union of the Crowns) הוא הענותו של המלך ג'יימס השישי מלך סקוטלנד לכתר האנגלי בחודש מרץ 1603 ואיחודן ממלכות אנגליה וסקוטלנד תחת מונרך אחד. איחוד הכתרים התאפשר לאחר מותה של בת דודתו של ג'יימס, אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, המלכה האחרונה לבית טיודור אשר הייתה רווקה וחשוכת ילדים.

על אף היותו מקובל כיום, המונח עצמו מטעה; האיחוד עצמו היה בעיקרו איחוד אישי ושושלתי, הכתרים (הממלכות) נותרו ייחודיים ומפוצלים וזאת למרות נסיונותיו של ג'יימס ליצור כתר "אימפריאלי" חדש בשם "בריטניה הגדולה". אנגליה וסקוטלנד נותרו מדינות עצמאיות על אף העובדה כי חלקו מונרך אחד. מצב זה נותר עד חוקי האיחוד של 1707 במהלך שלטונה של המונרך האחרונה של בית סטוארט, המלכה אן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of the United Kingdom.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא הממלכה המאוחדת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.