אייכספלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת האזור אייספלד בסביבות שנת 1900 לפי ספר מונוגרפי של היינריך ליינֶוֵובֶּר

חבל אייכספלדגרמנית: Eichsfeld, בהיגוי מקומי: אייקספלד) הוא אזור היסטורי הנמצא בדרום-מזרחה של סקסוניה התחתונה, בצפון-מערבה של תורינגיה ובצפון-מזרח של הסן, בין הרי הארץ להנהר ורה והרי היער התורינגי (תורינגנוואלד). חבל אייכספלד מתחלק ל:

  1. אייכספלד התחתון (Untereichsfeld או Unteres Eichsfeld) - בדרום-מזרח סקסוניה, ושעירו העיקרית היא היילבאד הייליגנשטאדט.
  2. אייכספלד העליון (Obereichsfeld או Oberes Eichsfeld) - בצפון-מערבה של תורינגיה, שעירו החשובה ביותר היא דודרשטאדט, בדרומם של הרי הארץ.

נקרא כיום מחוז אייכספלד. בשנים 1022-1803 השתייך אייכספלד למשך כמעט שמונה מאות שנים לארכיבישופות מיינץ, ולכן הוא נשאר כמובלעת קתולית בצפון גרמניה שבה שולטת הנצרות הפרוסטסטנטית. עד ימינו "הגלגל של מיינץ" הוא חלק מסמל החבל. אחרי הרפורמציה כמעט כל התושבים הפכו ללותרנים. בלחץ הרפורמציה הנגדית החל משנת 1575 חזרו כולם לחיק הכנסייה הרומית-קתולית. בימי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית נשמרו חיי הדת באזור כמעט כפי שהיו. זה היה האזור הגדול ביותר בגרמניה מזרחית עם רוב תושבים קתולי. גם כיום מספר פוקדי הכנסיות במקום עולה על הממוצע הלאומי בגרמניה. הקדוש הפטרון של אייספלד הוא מרטין הקדוש מטור.

בעקבות חלוקת גרמניה בשנת 1945 הפך החלק המערבי של אייכספלד למחוז דודרשטאדט. בהתאם להסכם ונפריד נערכו בהמשך כמה חילופי שטחים קטנים בין אזור הכיבוש האמריקאי והסובייטי. ההמנון הבלתי רשמי של אייכספלד הוא "אייספלד-ליד".

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבל משתרע על שטח של כ-1540 קמ"ר. בסוף המאה ה-18 שטחו היה כ-1100 קמ"ר.[1].הוא נמצא בין עמקי הרומה בצפון-מזרח לנהר ורה בדרום מערב, האגן התורינגי בדרום-מזרח והיער קטינגן-נורטהיים בצפון-מערב. קו פרשת המים אלבה-ווזר בא מהרי הארץ וחוצה את האזור באמצע. שם נמצאים אזורי מקורות הנהרות אונשטרוט, ויפר (אונשטרוט) והלמה השייכים לאגן הניקוז של האלבה, ומקורות הנהרות רומה, ניסה, האהלה, ליינה (אלר) ופרידה (ורה), הנשפכים אל הנהרות ורה ווזר, בהתאמה.

חלוקה מנהלית עכשווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המחוז העכשווי אייכספלד בגרמניה

כיום רוב האזור אייכספלד העליון מהווה את מחוז אייכספלד. חלקים אחרים ממנו משתייכים למחוז אונשטרוט-הייניך. לעומת זאת, אייכספלד התחתון, שהפך למחוז דודרשטאדט, התמזג עם המחוז גטינגן. לינדאו הפכה לחלק מקטלנבורג והוא כיום חלק מהמחוז נורטהיים. הערים החשובות של אייכספלד הן דודרשטאדט, הייליגנשטאדט, ליינפלדה-וורביס ודינגלשטדט.

אזורי טבע ונופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת האגן התורינגי. בחלק הצפון-מערבי ניתן להבחין חבל אייכספלד על שני חלקיו:העליון והתחתון

חבל אייכספלד שוכן בגבול בין שלושה אזורי טבע:

  • הרמה השולית הצפונית-מערבית של האגן התורינגי (nordwestliche Randplatte des Thüringer Becken) -רכס הגבעות רינגגאו-הייניך-אובראייכספלד -דין ממקור טריאסי תיכוני (Ringgau-Hainich-Obereichsfeld-Dün-Hainleite)
  • הרי ורה התחתון (Unteres Werrabergland) שבהרי הסן המזרחיים (Osthessisches Bergland)
  • אייספלד התחתי (Unteres Eichsfeld) ואגן אייכספלד של אזור הרי וזר-ליינה

בדרום מכיל חבל אייכספלד בעיקר את הרמות הטריאסיות של דין (Dün), של אייכספלד העילי, של גוברט, בעלות גובה ממוצע של 450 מ',היורדים בשלבים תלולים אל עמקי ליינה וורה. ההר הגבוה באייכספלד הוא הר גובורג עם הפסגה גוברט, בעלת הגובה של 543,4 מ'. בסמוך מערבה נראים הנופים ההרריים, המיוחסים להרי ורה - הוההברג (Höheberg), וגבעות רוזופה-פרידה. (Rosoppe-Frieda-Hügelland) צפונית משם נראים הנופים החוליים הצבעוניים של אייכספלד האמצעי, המשויכים לעמק ליינה העליון עם צהנסברג ואייספלדר קסל. גם כאן מתרוממים רכסי גבעות כמו ההר אוהם (533,4 מ' בפסגת בירקנברג) ובמזרח נראים הרי בלייכרדר המרכיבים בזולשטדט עם דין את "שער אייספלד", שעל נהר ויפר. עוד יותר בצפון שוכנים נופי האגן הפורה של גולדנה מארק, המוקף על ידי גבעות הלברגה ורוטנברג ממזרח ועל ידי הרי גטינגן ממערב.

הגבול הפנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבל אייכספלד מחולק בדרך כלל לשני חלקים: בדרום- אייכספלד העליון הגבוה והתלול יותר, ובצפון - אייספלד התחתון, הנמוך יותר. בעוד שגבולות החבל ההיסטוריה אייספלד הוא יחדית ברור, לגבול בין שני החלקים שלו אין הגדרה אחידה:

  • הגבול הפשוט: עמקי הנהרות ליינה וויפר
  • מנקודת מבט גאוגרפית-גאולוגית:המדרון הצפוני של דין ושל אייכספלד העילי.
  • הגבול הלשוני - בין הניב הגרמני האמצעי לניב הגרמני התחתי
  • מנקודת מבט פוליטית -מנהלית - הגבול בין המדינות תורינגיה וסקסוניה התחתית

הגבול הנוכחי של מדינת תורינגיה היה פעם גם חלק מהגבול הבינגרמני (בין גרמניה המזרחית וזו המערבית)

יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב שטחה של אייכספלד התחתון ההיסטורי עם הערים הייליגנשטאט, ליינפלדה-וורביס ודינגלשטאט שייך למחוז אייכספלד שבמדינת תורינגיה. לאייכספלד התחתון ההיסטורי משתייכים עוד 13 יישובים במחוז אונשטרוט-הייניך, שניים נוספים - למחוז ורה-מייסנר שבמדינת הסן. 18 היישובים של אייכספלד התחתון הם גם כן חלק ממחוז אייספלד שבמדינת תורינגיה. שאר האזור אייכספלד התחתון עם מרכזו דודרשטאט שייך למדינת סקסוניה התחתונה, כולו במחוז גטינגן, פרט ללינדאו (אייכספלד) המשתייך למחוז נורטהיים. עד 1945 הגבול בין אייכספלד העליון לאייכספלד התחתון מסומן במפה על ידי קו מקוטע צפונית מוורביס. כדי לפשט את הסוגיה, כיום רוב החלק התורינגי של חבל אייכספלד מוכר כ"אייכספלד העליון" (Obereichsfeld) בעוד שהחלק הסקסוני תחתי כולל המחוז דודרשטאט לשעבר נקרא אייכספלד התחתון (Untereichsfeld) הערים החשובות ביותר של החבל הן:

דינגלשטאט,
דודרשטאט
היילבאד-הייליגנשאט
ליינפלדה-וורביס

עיר הבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים קרובות הייליגנשטאט מכונה "עיר הבירה המסורתית של אייספלד". עם זאת דודרשטאט נחשבת לבירת אייכספלד התחתון. מקור מעמדן אלה הוא בהיסטוריה של נסיכויות העבר.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי מקור השם "אייספלד" קיימות השערות רבות:

  • לפי עצי האלון שגדלו כאן פעם - השערה שנתמכה על ידי הסופר ארנסט מוריץ ארנדט
  • "השדה של איש בשם אייקו או אייכו.
  • לפי שם עתיק של החלק העליון של הנהר אונשטרוט.

השפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבול הלשוני בין הניב הגרמני התחתי וזה האמצעי יוצא מרוהרברג, עובר דרך צהנסברג והשורה הצפונית של הרי אוהם בין אייכספלד התחתון לאייכספלד העליון. באייכספלד העליון מדברים ניב מיוחד, הדומה לתורינגית, במיוחד בעיצורים הקשים. באיככספלד התחתון מדברים לרוב את הניב הגרמני העילי ונדיר את גרמנית התחתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן גבול של נסיכות הבוחר ממיינץ, מדרום לוויילרודה.
אבן גבול של נסיכות הבוחר ממיינץ בהיירודה.
נוף אופייני לחבל אייכספלד. הכפר אקלינגרודה בין שדות לגבעות מכוסות ביערות

אייכסנפלד מוזכר לראשונה בשנת 897 וברשימה משנת 1022 צוינו שטחיו כנחלות הארכיבישופות מיינץ. גבולותיו עוד התרחבו במהלך השנים עד שנת 1573. במאה ה-13 השתייכה ללנדגראפים של טורינגיה. אייכספלד התחתון או ה"אוטוני" הסתפח לאייכספלד אחרי שבשנים 1434-1342 היא חלק מהדוכסות בראונשווייג-לינבורג ומהנסיכות גרבונהאגן. בימי מלחמת האיכרים הגרמנית (1525-1524) שמרכזה היה בעיר הקיסרית מילהאוזן נשדדו רוב המנזרים, הכנסיות והטירות ומרבית האזור אייכספלד הפך לפרוטסטנטי. בשנת 1575 הנהיגו הישועים את הרפורמציה הנגדית באייכספלד. האזור נפגע במלחמת שלושים השנים שהגיעה אליו בשנת 1622. בשנים הבאות כמה צבאות (שוודי, דני, של הסן ותורינגיה) שדדו את יישוביו. ההרס שהתרחש פגע קשות בשליש מהאזור וגרם שם להתרוקנות מ-75% מתושביו, הארכיבישופות מיינץ שחזרה לשלוט בו ב-1650 בהתאם לההסכם השלום בווסטפליה החזירה בו את שליטת הדת הקתולית. ב-1802 האזור נכנס תחת חסות מלך פרוסיה, פרידריך וילהלם השלישי. בתקופת מלחמות נפוליאון בשנים 1813-1806 הפך אייכספלד לחלק ממלכת וסטפאליה שבוטלה בעקבות תבוסתו של נפוליאון בקרב לייפציג (1813). אייכספלד חזר אז להיות חלק ממלכת פרוסיה, אך קונגרס וינה חילק אותו. מחוזות הייליגנשטאדט וורביס סופחו לפרובינקיה הפרוסית סקסוניה, בעוד אייכספלד התחתון סופח לממלכת הנובר. ב-1866 סופח האזור, יחד עם הנובר, לממלכת פרוסיה. בעקבות מלחמת העולם השנייה ב-1945 סופח למדינת סקסוניה התחתונה, אז תחת כיבוש אמריקני ואחר כך חלק מגרמניה המערבית. לעומת זאת, בשנים 1990-1949 היה אייכספלד העליון לחלק מגרמניה המזרחית, תחת שלטון קומוניסטי. גם בתקופה זו דבקו תושביו במסורת הקתולית ופעילות הכנסייה נמשכה כסדרה. אחרי 1990 הפך לחלק ממדינת תורינגיה תחת השם מחוז אייספלד.

חיים פוליטיים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי איחוד גרמניה מחדש ב-1990 האזור התאפיין, בעקבות המסורת הקתולית החזקה, באחוזי הצבעה גבוהים במיוחד בעד האיחוד הנוצרי דמוקרטי הגרמני, לעומת האזורים הסמוכים.

תרבות ואישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר צלה בדרום אייכספלד (אייכספלד עליון). בולטת עבודת הפאכוורק" המשופצת

המשורר והסופר היהודי-גרמני היינריך היינה (1856-1797) נטבל לנצרות ב-1825 בעיר הייליגנשטאדט. הסופר הגרמני תאודור שטורם (1888-1817) נולד בהייליגנשטאדט. בשנת 1901 השיר "אייכספלדליד" היה להמנון בלתי רשמי של האזור.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכיוון מזרח-מערב עובר דרך חבל אייכספלד הכביש המהיר 38 גטינגן-לייפציג. האזור אייכפלס תחתון נחצה גם על ידי שני כבישים פדרליים נוספים ממזרח למערב:הכביש 27 גטינגן-בראונלאגה והכביש 446 נרטן-הרדנברג - דודרשטאדט. בכביש הפדרלי 80 לשעבר, הנקרא כיום הכביש האזורי 3080 חוצה את האייכספלד העליון. בכיוון צפון-דרום אייספלד נחצה על ידי הכביש הפדרלי 247 נורטהיים-דודרשטאדט - ליינפלדה-וורביס-דינגלשטאדט-מיהלהאוזן.

רכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הייליגנשטאדט לליינפלדה עוברת הרכבת העל-אזורית החשובה האלה-האן. מינדן והרכבת גטינגן-ארפורט (גוטה-ליינפלדה). מסילת הברזל האלה-האן. מינדן-קאסל הפכה עד שנת 1994 לדו-ניתיבית וחשמלית במסגרת מיזם איחוד גרמניה. הרכבת ליינפלדה-וולפטן הוצאה משימוש באייכספלד התחתון החל מאמצע שנות ה-1990 ובאייכספלד העליון החל מ-2001. עד שנת 1931 פעלה מסילה צרה בין גטינגן לדודשטאדט - רכבת גארטה-טל. בצפון עוברת באייכספלד גם הרכבת הרצברג-בלייכרודה.

תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה היחיד באזור הוא שדה התעופה אייכספלד. בשנת 2005 הוא צויד בנתיב באורך 750 מ', העשוי לשרת גם מטוסים פרטיים גדולים.

אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסטרואיד מספר 442 שנתגלה בשנת 1899 נקרא "אייכספלד" לכבוד האזור ותושביו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Helmut Godehardt, Die schönsten Eichsfelder Sagen, Verlag Mecke, 2005
  • Rudolf Linge, Der Hahn auf dem Kirchturm – Die schönsten Sagen, Legenden und Geschichten vom Eichsfeld, Verlag St. Benno, Leipzig, 1984
  • Köbler, Gerhard. Historisches Lexikon der Deutschen Länder. München 1988.
  • Sante, Wilhelm. Geschichte der Deutschen Länder - Territorien-Ploetz. Würzburg 1964.


, S. 192, ISBN=978-3-936617-28-3 , S. 335 ISBN

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אייכספלד בוויקישיתוף

Matthäus Merian (Herausgeber und Illustrator) und Martin Zeiller (Textautor) Topographia Colonia et al Merian, Frankfurt am Main 1646, S. 15–16

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הלקסיקון ברוקהאוס-אפרון ברוסית