איי קרוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איי קרוזה (ארכיפלג)
Vagues et manchots à l'assaut de la plage.jpg
מדינה צרפתצרפת  צרפת
שטח 352±0 קילומטר רבוע
אוכלוסייה
 ‑ בארכיפלג 0
קואורדינטות 46°23′20″S 51°42′19″E / 46.388979°S 51.7053°E / -46.388979; 51.7053 קואורדינטות: 46°23′20″S 51°42′19″E / 46.388979°S 51.7053°E / -46.388979; 51.7053 
(למפת האוקיינוס ההודי רגילה)
Indian Ocean laea location map.svg
 
איי קרוזה
איי קרוזה

איי קרוזהצרפתית: Îles Crozet), אשר שמם הרשמי הוא ארכיפלג קרוזה (בצרפתית: Archipel Crozet), נמצאים בדרום האוקיינוס ההודי, כ-3,000 ק"מ ממזרח דרום מזרח לקייפטאון. האיים הנם חלק מן הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת, ושטחם הכולל הוא 352 קמ"ר. פרט לתחנת מחקר באי הגדול ביותר, האיים אינם מיושבים. הם מהווים מקום גידול חשוב ביותר לעופות ים וליונקים ימיים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איי קרוזה נמצאים באוקיינוס ההודי, כ-3,000 ק"מ ממזרח דרום מזרח לקייפטאון. האיים הנם תוצר של פעילות וולקנית, אם כי במרוצת השנים, עד ימינו, פעילות זו שככה. איי קרוזה, אשר שטחם הכולל הוא 352 קמ"ר, כוללים ששה איים עיקריים וכן עוד איים זעירים. אלה מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות, המזרחית והמערבית. המרחק בין קבוצת האיים המערבית למזרחית הוא כ-95 ק"מ.

קבוצת האיים המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת האיים המערבית כוללת, ממערב למזרח, את אי החזיר, ששטחו 67 קמ"ר, אי הפינגווינים (בצרפתית: Île des Pingouins, איל דה פנגואן), ששטחו שלושה קמ"ר, הממוקם דרומה מזרחה ממנו, ואת איוני (איים קטנים) השליח (בקונוטציה הנוצרית של המושג. בצרפתית: Îlots des Apôtres, אילו ד'זפוטרה), הנמצאים צפונה מזרחה מאי החזיר, אשר שטחם הכולל כשני קמ"ר. אלה כוללים שני איונים, האי הגדול (בצרפתית: Grande Île, גראנד איל) ממזרח, אשר שטחו כ-1.5 קמ"ר, וכן האי הקטן (בצרפתית: Petite Île, פטי איל) ממערב, אשר שטחו כ-300 דונם. כן כוללים איוני השליח כמה איים זעירים, שבחלקם אינם הרבה יותר מסלעים הבולטים מן הים.

קבוצת האיים המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת האיים המזרחית כוללת, ממערב למזרח, את אי הבעלוּת (Île de la Possession, איל דה לה פוססיון), הגדול שבאיי קרוזה, אשר שטחו כ-150 קמ"ר. במזרחו של אי זה ממוקמת תחנת המחקר אלפרד פור (Alfred Faure), אשר מאז 1963 נמצאת בו ברציפות אוכלוסייה מתחלפת של חוקרים ואנשי צוות, ואלה, כמה עשרות במספר, בני האדם היחידים היושבים באיים. האי המזרחי ביותר נקרא בהתאם אי המזרח (בצרפתית: Île de l'Est, איל דה ל'סט), ושטחו כ-130 קמ"ר.


האקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיים שורר אקלים טונדרה עם השפעות ימיות הממתנות את משרעת הטמפרטורות. ממוצע הטמפרטורות החודשי נע בין 2.9°c בחורף ל-7.9°c בקיץ. פרט למקרים נדירים, אין הטמפרטורות חורגות מ-18°C כלפי מעלה, ומ-5°C- כלפי מטה. באיים ישנם כ-300 ימים גשומים בשנה, בהם כמות המשקעים היא כ-2,000 מ"מ. כן נושבות בהם רוחות עזות, כאשר בכ-100 ימים בשנה עוצמתן היא 100 קמ"ש או יותר.

מפת איי קרוזה

החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל האקלים הקר, מוגבל מגוון הצמחייה באיים לעשב, טחב וחזזיות. באשר לחי, פרט לחרקים, קיימות באיים אוכלוסיות גדולות מאוד של עופות ים, כלבי ים ופינגוויים. האיים שהם מבתי הגידול החשובים בעולם לאותם בעלי חיים, הוכרזו כשמורת טבע ב-1938.

עופות ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם באיים ארבעה מינים של פינגווינים. המין הנפוץ ביותר הוא פינגווין הסלעים, ממנו נמצאים באיים כשני מיליון זוגות. באיי קרוזה חיים כ-700,000 זוגות של פינגווין מלכותי, כחצי מן האוכלוסייה העולמית. כן ניתן למצוא באיים פינגווין לבן אוזן ותת מין של פינגווין מצויץ מערבי. באשר לעופות ים בעלי כושר תעופה, האיים מהווים את אחד האתרים החשובים בעולם לקינונם. בין אלה ניתן למצוא כיאוניסיים, אלבטרוסים ועוד.

יונקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין היונקים ניתן למצוא באיים דובי ים, כמו גם פיל ים דרומי. במים שסביב האיים ניתן למצוא את הלוויתן הקטלן. בני אותו מין למדו לצוד את כלבי הים גם במים רדודים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיים נתגלו ב-24 בינואר 1772 על ידי חוקר הארצות הצרפתי מרק ז'וזף מריון די פרן (Marc-Joseph Marion du Fresne). ז'יל קרוזה, סגנו של פרן, היה הראשון לנחות על האיים, אשר נקראו על שמו. עם נחיתתו, הכריז קרוזה על בעלותה של צרפת על האיים, והאי עליו נחת נקרא בהתאם אי הבעלות. מבחינה מנהלית, האיים נשלטו עד אמצע המאה ה-20 ממדגסקר. ב-1955 הפכו האיים לחלק מן הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת.

בחלקה הראשון של המאה ה-19 פקדו את האיים ציידי כלבי ים, עד שתוך כמה עשורים אוכלוסיית כלבי הים במקום כמעט נכחדה. באמצע המאה הגיעו למקום ציידי לוויתנים, רבים מהם מארצות הברית, עד שגורל דומה פקד גם בעלי חיים אלה. במרוצת השנים טבעו לא מעט ספינות בסמוך לחופי האיים, ובשל שכיחות התופעה הבריטים שיגרו אחת לכמה שנים ספינות כדי לבדוק אם ישנם ניצולים.

ב-1961 הוקמה תחנת מחקר באיים, והחל מ-1963 החלה לפעול במזרחו של אי הבעלות תחנת אלפרד פור, המאוישת בקביעות. צוות התחנה עוסק בתצפיות ובמחקרים בתחום הביולוגיה, מטאורולוגיה וגאולוגיה.

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 יצא בצרפת הסרט "הטבחית של הנשיא" (Les Saveurs du Palais, במקור "הטעמים של הארמון"), אשר עלילתו מתרחשת בחלקה בתחנת המחקר אלפרד פור.

תחנת המחקר אלפרד פור

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Church, Ian (1985). Survival on the Crozet Islands: The Wreck of the Strathmore in 1875. Waikanae, New Zealand: Heritage Press. ISBN 0-908708-02-5. 
  • LeMasurier, W. E.; Thomson, J. W., eds. (1990). Volcanoes of the Antarctic Plate and Southern Oceans. American Geophysical Union. ISBN 0-87590-172-7. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איי קרוזה בוויקישיתוף

באנגלית:

מקבץ של אתרים העוסקים באיי קרוזה, כולל מפות ומידע נוסף, באנגלית: