לדלג לתוכן

איי אפארסה

איי אפארסה
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס ההודי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 22°20′38″S 40°22′02″E / 22.343888888889°S 40.367222222222°E / -22.343888888889; 40.367222222222
שטח 38.6±0.1 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 0
אזור זמן UTC+3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איי אפרסהצרפתית: îles Éparses; בתרגום חופשי: האיים הפזורים) הם קבוצה של 4 איים, אטול ושונית אלמוגים בדרום מערב האוקיינוס ההודי בקרבת מדגסקר, שמרכיבים את האזור החמישי של הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת מאז 2007. כל האיים, מלבד האי טרומלין, נמצאים במצר מוזמביק והאי טרומלין נמצא מזרחית למדגסקר.

כל האיים אינם מיושבים באופן קבוע כאשר האי טרומלין מאויש על ידי מטאורולוגים ואת שאר האיים, מאיישים 15 חיילים שמתחלפים כל 45 יום. כל האיים נמצאים במחלוקת. מאוריציוס דורשת בעלות על האי טרומלין, ואת כל שאר האיים דורשת מדגסקר.

אישטח יבשתילגונהמים כלכלייםקואורדינטות
באסאס דה אינדיה<1 קמ"ר79.8 קמ"ר123,700 קמ"ר21°28′38″S 39°40′54″E / 21.47735138264276°S 39.68158721923828°E / -21.47735138264276; 39.68158721923828
האי אירופה30 קמ"ר9 קמ"ר127,300 קמ"ר22°21′52″S 40°21′40″E / 22.364522743385525°S 40.3611946105957°E / -22.364522743385525; 40.3611946105957
איי גלורייז7 קמ"ר29.6 קמ"ר48,350 קמ"ר11°34′39″S 47°17′46″E / 11.57741130635834°S 47.296142578125°E / -11.57741130635834; 47.296142578125
ז'ואן דה נובה5 קמ"ר61,050 קמ"ר17°03′17″S 42°43′26″E / 17.054733214057993°S 42.723941802978516°E / -17.054733214057993; 42.723941802978516
טרומלין1 קמ"ר280,000 קמ"ר15°53′29″S 54°31′22″E / 15.891255921102431°S 54.52265739440918°E / -15.891255921102431; 54.52265739440918
איי אפארסה44 קמ"ר118.4 קמ"ר640,400 קמ"ר

כל האיים הם איי אלמוגים ולכן הגובה המרבי בכל האיים אינו עולה על מספר מטרים בודדים. האי הגדול ביותר הוא אירופה, עם שטח יבשתי בגודל כ-30 קמ"ר. האי הקטן ביותר הוא באסאס דה אינדיה שרובו נמצא מתחת במים ושטחו פחות מ-1 קמ"ר.

פאונה ופלורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת צמחייה האיים שונים מאוד אחד מהשני, כאשר בבאסאס דה אינדיה אין כלל צמחייה, באי אירופה וגלורייז קיימים יערות חלבלוב ומנגרובים, בז'ואן דה נובה עצי קזוארינה וקוקוס ועשבים ושיחים בטרומלין. העוני היחסי בצומח ביחס לאזורים טרופיים נובע מקרקע גירית שמונעת כניסת מי גשם לקרקע.

בניגוד לצומח העני יחסית, הפאונה עשירה מאוד. החי בימי כולל אלמוגים מסביב לאיים שיוצרות שוניות אלמוגים עשירות. צבי ים מטילים ביצים באי אירופה ובאי טרומלין. האזור עשיר בעופות ימיים שמקננות באיים. בין השאר קיימת אוכלוסייה הגדולה ביותר באוקיינוס ההודי של שחפית כהה בז'ואן דה נובה. באיים כמעט ואין בעלי חיים יבשתיים מלבד באי אירופה בו קיימת אוכלוסייה גדולה של כבש בר.

כל האיים התגלו על ידי יורדי ים אירופים בתקופה שהאירופים שטו לעבר הודו דרך כף התקווה הטובה (המאות ה-15 וה-16). האיים לא היו מיושבים לפני שהתגלו ומאז הגיעו אליהם אנשים לפרקי זמן קצרים למטרות מחקר או חקלאות, בעיקר על ידי משפחות שהגיעו מאיים שכנים כמו מדגסקר, סיישל וראוניון. בגלל הקרבה למדגסקר ולאיים אחרים שהיו תחת שלטון צרפתי, הפכו גם איים אלו לחלק מהקולוניה הצרפתית.

בשנות ה-50, בשל דרישת הארגון המטאורולוגי העולמי, החליטה צרפת להציב על האיים תחנות מטאורולוגיות בשל מיקומם בנתיב הציקלוניים. התחנות עברו תהליך של אוטומציה ואינן מאוישות מלבד התחנה שנמצאת בטרומלין.

במהלך הענקת העצמאות למדגסקר, החליטה צרפת להפריד את האיים ממדגסקר ולהמשיך לשלוט בהם בעיקר בגלל מיקומם בין אסיה, אפריקה והמזרח התיכון וכן משום שהמרחבים הימיים שמסביב לאיים יכול לשמש כמקום לביצוע ניסויים גרעיניים. הנוכחות הצרפתית התגברה בשנת 1973 כאשר הוצבו במקום באופן קבוע כוחות צבא של אזור דרום האוקיינוס ההודי (forces armées de la zone sud de l'océan Indien בראשי תיבות FAZSOI) של צרפת. הכוח באיים מונה 15 חיילים (בהם קצין אחד) שמטרתם לשמור על המים הכלכליים של האיים.

בשנת 1960 האיים נותקו מקולוניית מדגסקר ועברו לאחריות המשרד של צרפת מעבר לים (Ministère des Outre-mer). בפועל האיים מנוהלים על ידי המושל של ראוניון ואינם מחולקים כלל לפי החלוקה המנהלית של צרפת (אין חלוקה למחוזות, חבלים וכדומה). מ-2005 האיים מנוהלים תחת המנהל של הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת. ומשנת 2007 הם מרכיבים את האזור החמישי של הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת. בעקבות השיוך הזה, האיים אינם נמצאים באיחוד האירופי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איי אפארסה בוויקישיתוף