איליין דה קונינג
 | |
| לידה |
12 במרץ 1918 ברוקלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1989 (בגיל 70) סאותאמפטון, ארצות הברית |
| שם לידה |
Elaine Marie Fried |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרין ריבר |
| לאום |
אמריקאים לבנים |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור, אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט |
| הושפעה על ידי |
וילם דה קונינג |
| בן או בת זוג |
וילם דה קונינג (9 בדצמבר 1943–?) |
  | |
איליין דה קונינג (בהולנדית: Elaine de Kooning; 12 במרץ 1918[1] – 1 בפברואר 1989) הייתה ציירת אקספרסיוניסטית מופשטת ואקספרסיוניסטית פיגורטיבית בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא כתבה רבות על אמנות התקופה.[2]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליין דה קונינג נולדה בשם איליין מארי קתרין פריד ב-1918 בפלטבוש, ניו יורק.[1] בהמשך חייה היא סיפרה לאנשים שהיא נולדה בשנת 1920. הוריה היו מרי אלן אובריאן, אירית קתולית, וצ'ארלס פרנק פריד, פרוטסטנטי ממוצא יהודי.[3] אביה צ'ארלס היה מנהל מפעל של חברת בונד ברד.
איליין הייתה הבכורה מבין ארבעה ילדים.[2] אמה תמכה במאמציה האמנותיים של הבת הבכורה שלה. אמה של איליין התחילה לקחת את איליין למוזיאונים בגיל חמש ולימדה אותה לצייר את מה שראתה. חדר ילדותה של איליין היה מעוטר ברפרודוקציות.
לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית הספר היסודי, איליין החלה לצייר ולמכור פורטרטים של ילדים הלומדים בבית הספר שלה. היא התעניינה והצליחה בספורט וגם באמנות. איליין למדה בבית הספר התיכון ארסמוס הול בברוקלין. לאחר התיכון, היא למדה זמן קצר מתמטיקה בהאנטר קולג' בניו יורק, שם התיידדה עם קבוצה של ציירים מופשטים וריאליסטים. בשנת 1937 היא למדה בבית הספר לאמנות לאונרדו דה וינצ'י והמשיכה ללמוד בבית הספר האמריקאי לאמנים, שניהם בניו יורק. בזמן שלמדה, איליין הרוויחה כסף בעבודה כמודל בבית ספר לאמנות.[3]
נישואים לוילם דה קונינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסתיו 1938 המורה שלה רוברט ג'ונאס הכיר לה את וילם דה קונינג בקפיטריה במנהטן כשהייתה בת 20 והוא בן 34.[4] איליין התפעלה מיצירות האמנות שלו לפני שפגשה אותו. לאחר הפגישה החל וילם להדריך אותה ברישום וציור. הם ציירו בלופט שלו ברחוב 143 ווסט 21, והוא נודע בביקורת הנוקבת שלו על עבודתה, "דרש בתוקף שהיא תצייר מחדש דמות או טבע דומם. הוא אפילו הרס רבים מרישומיה, אך זה "דחף את איליין לשאוף לדייק בעבודתה". כשהתחתנו ב-9 בדצמבר 1943, היא עברה לגור בלופט שלו והם המשיכו לחלוק חללי סטודיו.
לבני הזוג, היה מה שנקרא מאוחר יותר נישואים פתוחים. לאיליין היו רומנים עם גברים שעזרו לקדם את הקריירה של וילם, כמו הרולד רוזנברג, מבקר אמנות נודע; או תומאס הס, סופר אמנות ועורך כתב העת ARTnews;. גם צ'ארלס איגן, הבעלים של גלריית צ'ארלס איגן היה מחזר שלה. לוילם נולדה בת, ליסה דה קונינג, בשנת 1956, כתוצאה מהרומן שלו עם ג'ואן וור.
איליין ווילם הפכו שניהם לאלכוהוליסטים, מה שהוביל בסופו של דבר להפרדותם ב-1957.בזמן הפרידה, איליין נשארה בניו יורק, נאבקת בעוני, ווילם עבר ללונג איילנד והתמודד עם דיכאון. למרות המאבק באלכוהוליזם, שניהם המשיכו לצייר. אף שנפרדו במשך כמעט עשרים שנה, הם מעולם לא התגרשו, ולבסוף התאחדו מחדש ב-1976.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליין דה קונינג הייתה אמנית נוף ודיוקנאות מוכשרת שפעלה בתנועה האקספרסיוניסטית המופשטת של אמצע המאה העשרים. היא הייתה חברה במועדון הרחוב השמיני בניו יורק. המועדון פעל כמרחב לדיון ברעיונות. בין קבוצת האמנים הזו היו וילם דה קונינג, ג'ימי רוסאטי, ג'ורג'יו ספאונטי, מילטון רזניק, פט פאסלוף, ארל קרקאם, לודוויג סנדר, אנג'לו איפוליטו, פרנץ קלין, קליפורד סטיל והנס הופמן.
איליין קידמה את עבודתו של וילם לאורך מערכת היחסים שלהם. יחד עם עבודתה כציירת, היא הייתה מחויבת להגביר את ההכרה בעבודתו של בעלה. היא הייתה רצינית מאוד לגבי עבודתה, והייתה מודעת היטב לכך שלעיתים קרובות עמדה בצל התהילה של בעלה. לאחר שהציגו את עבודתם בתערוכה ב-1951 בגלריה סידני ג'ניס, ״אמנים: איש ואישה״, שכללה גם את ג'קסון פולוק ולי קרסנר, בן ניקולסון וברברה הפוורת', וג'ין ארפ וסופי טיובר-ארפ, איליין אמרה, "זה נראה כמו רעיון טוב בזמנו, אבל מאוחר יותר התחלתי לחשוב שהיה בזה דחיה מסוימת של הנשים." למרות ההשפעה השלילית על הקריירה שלה, איליין המשיכה לקדם את בעלה.[4]
בשנת 1952 היא בילתה את הקיץ בביתו של סוחר האמנות ליאו קסטלי בהמפטונס עם וילם דה קונינג.
באפריל 1954 איליין הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריה סטייבל.
נשים נדחקו לעיתים קרובות לשוליים בתנועה האקספרסיוניסטית המופשטת, ותפקדו כאובייקטים ואביזרים כדי לאשר את הגבריות של עמיתיהם הגברים. [5] מסיבה זו, היא בחרה לחתום על יצירות האמנות שלה בראשי התיבות שלה ולא בשמה המלא, כדי להימנע מהתיוג של ציוריה כנשיים בתנועה גברית מסורתית, וכדי לא להתבלבל עם בעלה וילם דה קונינג.
איליין דה קונינג הייתה סופרת ומורה חשובה לאמנות. היא החלה לעבוד במגזין ARTnews ב-1948, וכתבה מאמרים על דמויות מרכזיות בעולם האמנות. היא כתבה כמאה מאמרים למגזין. איליין דה קונינג הייתה האמנית האמריקאית הראשונה בשנות ה-50 שלקחה על עצמה את תפקיד מבקרת אומנות. "כסופרת, היא כתבה על תרבות, אמנות ורעיונות חדשים לדור האמנים והקוראים שלה." אף שאיליין הייתה סופרת מצליחה, היא ראתה את עצמה "ציירת מטבעה." [6]
במהלך חייה כיהנה בתפקידי הוראה במוסדות להשכלה גבוהה. ב-1957, לאחר שאיליין ווילם דה קונינג נפרדו, היא קיבלה על עצמה שורה של עבודות הוראה קצרות טווח כדי לפרנס את עצמה. היא לימדה באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי; אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס; באוניברסיטת קרנגי מלון, במכללת סאות'המפטון בלונג איילנד; ב-Cooper Union ו-Pratt Institute בניו יורק, [7] אוניברסיטת ג'ורג'יה ובית הספר לסטודיו בניו יורק בפריז. בין 1976 ל-1978, היא שימשה כפרופסור האורח הראשון לאמנות באוניברסיטת ג'ורג'יה (UGA) באתונה. ב-1985 היא נבחרה לאקדמיה הלאומית לעיצוב כחברה שותפה, והפכה לאקדמאית מלאה ב-1988.
בשנת 2016 הייתה דה קונינג אחת מ-12 אמניות שהוצגו בתערוכה "נשים של אקספרסיוניזם מופשט" שאורגנה על ידי מוזיאון דנוור לאמנות (DAM). [8] מטרת המופע הזה הייתה להדגיש את הכישרונות והפרספקטיבות הייחודיות של אמניות, אשר, כפי שצוין בעבר, לעיתים קרובות הודחו או עמדו בצל על ידי עמיתיהם הגברים. מאוחר יותר התערוכה נדדה למוזיאון המנטה ולמוזיאון האמנות של פאלם ספרינגס. [9]
מאפייני יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליין דה קונינג יצרה ציורים מופשטים ופיגורטיביים ורישומים של טבע דומם, נופים עירוניים ודיוקנאות כאחד. עבודתה הושפעה מהאמנים וילם דה קונינג וארשיל גורקי, אמנים שעבדו בצורה מופשטת וגם בצורה פיגורטיבית. עבודתיה הראשנות היו בצבעי מים של טבע דומם, כולל חמישים רישומים בצבעי מים בהשראת הפסלים בגני לוקסמבורג בפריז.
בהמשך הקריירה שלה, עבודתה התמזגה בין הפשטה למיתולוגיה, דימויים פרימיטיביים וריאליזם. סגנון הדיוקנאות שלה היה לעיתים קרובות בעיקר פיגורטיבי וייצוגי, ולעיתים רחוקות מופשט גרידא. היא הפיקה גוף עבודות מגוון במהלך חייה, כולל פיסול, תחריטים ועבודות בהשראת רישומי מערות, והכל בנוסף לציוריה הרבים. עבודתה מציגה שילוב בין ציור ורישום, משטח וקונטור, צבע ואור, שקיפות ואטימות.
כשנשאלה על הסגנון שלה היא אמרה, "אני מתעניינת יותר באופי מאשר בסגנון. אופי יוצא מהיצירה. סגנון מוחל או נכפה על היצירה. סגנון יכול להיות כלא".
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליין דה קונינג נפטרה ב-1 בפברואר 1989 בסאות'המפטון, ניו יורק, שנה מסרטן ריאות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איליין דה קונינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איליין דה קונינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Elaine de Kooning Paintings, Bio, Ideas, The Art Story
- ^ 1 2 Glueck, Grace (1989-02-02). "Elaine de Kooning, Artist and Teacher, Dies at 68". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-01-23.
- ^ 1 2 Smithsonian Magazine, Wendy Moonan, Why Elaine de Kooning Sacrificed Her Own Amazing Career for Her More-Famous Husband's, Smithsonian Magazine (באנגלית)
- ^ 1 2 Curtis, Cathy (2017). A Generous Vision: The Creative Life of Elaine de Kooning. Oxford University Press. p. 221.
- ^ "Fine Arts : Special Exhibits". El Palacio. 65 (5). October 1958.
- ^ De Kooning, Elaine. The Spirit of Abstract Expressionism, Selected Writings.
- ^ The New York Times - Breaking News, US News, World News and Videos, www.nytimes.com, 2024-01-23 (באנגלית)
- ^ Marter, Joan M. (2016). Women of abstract expressionism. Denver New Haven: Denver Art Museum Yale University Press. p. 169
- ^ Women of Abstract Expressionism | Denver Art Museum, www.denverartmuseum.org