סרטן הריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרטן הריאה
Lung cancer.jpg
חתך של ריאה לאורכה, המראה כי היא נגועה בסרטן - קרצינומת תאי קשקש במקרה זה
שם בלועזית Lung cancer
ICD-10
(אנגלית)
C33.-C34.
ICD-9
(אנגלית)
162
DiseasesDB
(אנגלית)
7616
MedlinePlus
(אנגלית)
007194
eMedicine
(אנגלית)
med/1333  med/1336  emerg/335  radio/807  radio/405  radio/406 
MeSH
(אנגלית)
D002283
חתך רוחב של ריאה: השטחים הלבנים הם גידולים סרטניים; בשאר הריאה יש כתמים שחורים, כתוצאה מעישון.

סרטן הריאה הוא אחד הגידולים הממאירים השכיחים ביותר ובין הגידולים הקטלניים ביותר בגברים ובנשים. המחלה מתגלה בדרך כלל בשלבים מתקדמים ולכן, סיכוי ההישרדות לחמש שנים הינם נמוכים יחסית. סרטן הריאה הוא קבוצה של מחלות המחולקת באופן כללי לסרטן של תאים קטנים (באנגלית: small cell lung cancer; בראשי תיבות: SCLC) וסרטן של תאים שאינם קטנים (non small cell lung cancer; בראשי תיבות: NSCLC). הקבוצה האחרונה היא השכיחה יותר. קבוצת NSCLC כוללת שלושה סוגים עיקריים: סרטן קשקשי (squamous cell carcinoma), סרטן בלוטי (adenocarcinoma) וסרטן מתאים גדולים (large cell carcinoma). ישנם סוגים נוספים, נדירים יותר. בחולים רבים יש עירוב של יותר מסוג תאי אחד. במסגרת כל סוג היסטולוגי יש התמיינות לפי דרגת הבשלות של התאים, החל מתאים בשלים לחלוטין ועד לתאים חסרי התמיינות לחלוטין.

כתשעים אחוזים מכלל מקרי הסרטן של התאים שאינם קטנים וכמעט כל מקרי הסרטן של תאים קטנים קשורים לעישון עם תלות בגיל התחלת העישון וכמות העישון (כולל סיגריות, סיגרים, נרגילה ועישון פסיבי). קשר זה הוכח מעבר לכל ספק, הן במחקרים אפידמיולוגיים והן בניסויי מעבדה. הפסקת עישון מביאה לירידה בסיכון לפתח את המחלה. גורמים נוספים הקשורים לסיכון לפתח את המחלה הם חשיפה לאדי סולר,‏[1][2][3][4] סיבי אסבסט, גז רדון, קרינה מייננת, כרום, ניקל וחומרים נוספים.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות סרטן הריאה והיקף העישון בקרב גברים אמריקאים במרוצת המאה העשרים. שיעור התמותה עוקב אחר שיעור המעשנים, בהשהיה של כעשרים שנים.

סרטן הריאות הינה מחלה של העידן המודרני, וכמעט לא תוארה טרם 1900 בספרות הרפואית, לאור העובדה שצריכת סיגריות וטבק עלתה מאוד במאה ה- 20 ואשר מהווה גורם סיכון עיקרי לחלות בסרטן זה. עם זאת, חשוב לציין כי בשנים האחרונות חלה עליה במספר החולים שמעולם לא עישנו, כאשר אחת מכל 5 נשים שאובחנה עם סרטן הריאות וכן אחד מתוך 12 גברים מעולם לא עישנו סיגריות. בארצות הברית, מהווה סרטן הריאות את הסיבה הנפוצה ביותר למוות כתוצאה מסרטן, הן אצל גברים והן אצל נשים. הסיכון לחלות הוא בגיל המבוגר (מתחת לגיל 40 נדיר לפתח סרטן מסוג זה).

גורמי הסיכון לסרטן ריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עישון סיגריות- בהקשר זה חשוב לציין כי הפסקת עישון טרם גיל העמידה יכולה למנוע יותר מ- 90% סיכון לפתח סרטן הריאה בהמשך, וכי הפחתה בכמויות הסיגריות הינה בעלת תועלת מועטה בלבד לעומת הפסקת העישון לחלוטין.
  • חשיפה לאבסבט או חומרי תעשייה מסוימים, או לגז הראדון
  • חשיפה לקרינה מייננת
  • מחלות ריאה קודמות כגון ברונכיטיס כרונית, אמפיזמה, שחפת- מקושרות לעליה בסיכון לסרטן הריאות.
  • גנטיקה: נמצא כי קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולי סרטן הריאות הינם בעלי סיכון של פי 2 עד 3 לפתח גם הם סרטן הריאות. על אף שזוהו מעט גנים יחסית הקשורים לעליה זו בסיכון, הרי שידוע כיום כי התהליך הממאיר מתרחש בין היתר לאור פולימורפיזם גנטי ושבירות של כרומוזומים.

פתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטן הריאות כולל 4 תתי סוגים עיקריים המרכיבים כ- 90% מכלל סוגי סרטן הריאות, והמסווגים על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO)-

  • סרטן מסוג small cell lung cancer (בראשי תיבות SCLC)- סרטן זה הינו גידול נוירואנדוקריני, אשר מתהווה כמסה מרכזית בתוך הסמפונות (קני הנשימה, או הברונכים- אנדוברונכיאלי) והמקושר באופן חזק לעישון. גידול זה נקרא כך היות שהוא מורכב מבחינה מיקרוסקופית מתאים קטנים בעלי מראה היסטולוגי אופייני. גידול זה נוטה יותר מן האחרים להפריש הורמונים שונים שיכולים להביא לתסמונת פראנאופלסטית- כגון הפרשה של ההורמון ACTH, הפרשת וואזופרסין, וכן ההורמונים ANF ו- GRP (gastrin-releasing peptide).

וכן שלושה סוגי סרטן הקרויים non-small cell lung cancer (בראשי תיבות ולהלן- NSCLC ) והמחולקים ל:

  • סרטן ריאה מסוג אדנוקרצינומה- כיום נחשב לסרטן השכיח ביותר מבחינה היסטולוגית, ולרוב מתהווה באזורים פריפריים יותר בריאות. הוא אמנם קשור לעישון, אך מנגד זהו סוג הסרטן הנפוץ ביותר גם אצל אנשים שמעולם לא עישנו. ישנם תתי סוגים שונים לסוג סרטן זה- אחד מהם הינו קרצינומה ברונכי-אלוואולרית (BAC)- הנקרא כך משום שהוא גדל לאורך נאדיות הריאה (אלוואולים).
  • סרטן ריאה מסוג squamous cell carcinoma- מקושר לעישון, מתהווה במרכז הריאות לרוב וזהה מבחינה היסטולוגית ל- squamous cell carcinoma של איברים חוץ ריאתיים כגון ראש וצוואר.
  • סרטן ריאה מסוג large cell carcinoma- לרוב מתהווה באזורים פריפריים בריאות ונקרא כך היות שהוא מכיל תאים ממאירים גדולים יחסית.

החלוקה העיקרית הזו, לסרטן מסוג SCLC ולסרטנים מסוג NSCLC, הינה לצורך אמצעים טיפוליים ופרוגנוסטיים, מאחר שקיים הבדל בין שתי קבוצות אלו- סרטן מסוג SCLC ("סרטן תאים קטנים של הריאה") נוטה להיות כבר מפושט מאוד בזמן האבחון, וגם כאשר הוא ממוקם יחסית, כמעט ולא ניתן לרפאו באמצעות ניתוח. לעומת זאת, סרטנים מסוג NSCLC בחלקם יכולים להיות ברי ריפוי על ידי ניתוח (בכ- 30% מן המקרים).

יתרת 10% של סרטני הריאה מורכבים מקרצינואידים, גידולים מוקואפידרמואידיים, קרצינומות לא ממוינות וגידולים אחרים.

תסמינים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר ממחצית מן המטופלים המאובחנים לראשונה עם סרטן הריאות הינם עם מחלה מתקדמת, כאשר החולה ה"קלאסי" הינו אדם מעשן או שעישן בעברו, לרוב בעשור השביעי של חייו. מספר תסמינים קליניים צריכים לעורר חשד שמדובר בסרטן ריאות:

  • היסטוריה של שיעול כרוני (עם או ללא דם)
  • קוצר נשימה
  • ירידה במשקל – ירידה של מעל 10% במשקל מהווה גורם פרוגנוסטי רע.
  • כאבים בחזה
  • כאבי עצמות
  • חום וחולשה, הזעות לילה
  • דלקת ריאות עיקשת שאינה מגיבה לטיפול אנטיביוטי רגיל

בבדיקה גופנית של החולה ניתן לעתים להתרשם מהגדלה של בלוטות לימפה, צרידות (אשר יכולה להעיד על superior vena cava syndrome (מחלה מתקדמת), רגישות על גבי עצמות, הגדלה של הכבד וממצאים נוירולוגיים.

ככלל, התסמינים הקליניים יכולים להיות מקושרים למיקום הגידול בריאה- כך למשל, מטופלים עם גידולים מרכזיים או אנדו-ברונכיאליים יכולים להופיע עם שיעול, כיח דמי, סטרידור, קוצר נשימה וסימנים של דלקת בדרכי הנשימה. מטופלים הסובלים מגידול באזורים פריפריים של הריאה יכולים לציין כאבים המערבים את בית החזה ואת הפלאורה העוטפת את הריאות וסימפטומים הדומים לאבצס ריאתי.

גידול המתפשט לתוך בית החזה יכול להביא לחסימת דרכי הנשימה, ללחץ על הוושט (המביא לדיספאגיה- קושי בבליעה) ולשיתוק של עצבים שונים- למשל, שיתוק עצב ה- recurrent laryngeal המתבטא בצרידות, שיתוק עצב הסרעפת המביא לעלית הסרעפת עם קוצר נשימה באותו אזור, או שיתוק עצבים סימפתטיים המביאים לתסמונת הורנר (המתבטאת בצניחת עפעף, התכווצות אישון, וחוסר הזעה באותו אזור בפנים- enophthalmos, ptosis, miosis, and anhidrosis).

התפשטות של הגידול לבסיס הריאה עלול להביא לתסמונת פאנקוסט- Pancoast syndrome (שלרוב מתרחשת יחד עם תסמונת הורנר) הנובעת מכך שיש מעורבות של קצות עצבים צוואריים ועצבי בית החזה, עם כאב בכתף שבאופן קלאסי מקרין לחלק האולנרי של הזרוע (ולרוב עם ממצאים רדיולוגיים המצביעים על הרס של הצלע הראשונה והשנייה).

תסמינים אחרים המעידים על התפשטות של הגידול יכולים לכלול מעורבות של הלב והפריקארד, חסימת דרכי לימפה וחסימת נאדיות הריאה המביאה לכשל נשימתי ותופעות נוספות, כאשר בחלק מן המקרים, בעיקר בסרטן מסוג SCLC אולם גם בשאר הסוגים, ישנה התפשטות של הגידול אל מחוץ לבית החזה- סרטן ריאות יכול להתפשט כמעט לכל רקמה בגוף ולשלוח גרורות למוח, לעצמות, לכבד ולבלוטת האדרנל (אם כי פגיעה בתפקוד הכבד או בבלוטת האדרנל הינה יחסית נדירה).

תסמונת פארא-נאופלסטית הינה תסמונת נפוצה אצל חולים עם סרטן הריאה, בעיקר חולים עם SCLC, כאשר תסמונות אלו יכולות להיות הסימן הראשון למחלה או לחזרת המחלה. סימנים אלו יכולים לכלול את הבאים-

  • שחרור מוגבר של הורמון ה- PTH (ייצור אקטופי על ידי רקמת הגידול) המביא להיפרקלצמיה (כלומר יתר סידן בדם) ועלול להיות מסכן חיים, לרוב מצב זה מתקיים אצל חולים הסובלים מסרטן מסוג squamous cell carcinomas והתסמינים הקליניים כוללים בחילות, הקאות, כאבי בטן, עצירות, השתנה מוגברת וצימאון ולעתים התדרדרות במצב המנטלי.
  • היפונתרמיה כתוצאה מהפרשה לא תואמת של הורמון נוגד השתנה (SIADH) הינה מאפיין נוסף של תסמונת פראנאופלסטית- מצב זה עובר לאחר התחלת טיפול כימותרפי (לרוב תוך שבוע עד ארבעה שבועות). היפונתרמיה יכולה להתרחש גם כתוצאה מהפרשת יתר של ANP (atrial natriuretic peptide) המביא להצטברות נוזלים וכתוצאה מכך לדילול הנתרן בדם- יש למדוד רמות של ANP בדם במידה ואין שיפור ברמות ההיפונתרמיה.
  • הפרשה אקטופית של ההורמון ACTH (על ידי גידול מסוג SCLC וכן על ידי גידולים נדירים יותר מסוג קרצינואידים) לרוב מביאה להפרעות אלקטרוליטריות שונות- ביניהן היפוקלמיה (ופחות שינויים במבנה הגוף המתרחשים למשל בתסמונת קושינג המאופיינת אף היא בהפרשת יתר של ACTH).

תסמונות הקשורות לרקמת חיבור והקשורות לסרטן הריאה כוללות התאלות של האצבעות (מצב בו מיטת הציפורן אינה מקיימת את הקימור הרגיל- Clubbing), וכן כאבי עצמות ופריאוזיטיס.

תסמונות נוירולוגיות הקשורות לסרטן הריאה אינן שכיחות (1%) וכוללות את תסמונת איטון-למברט (המתבטאת בין היתר בחולשת שרירים פרוקסימלית, לרוב בגפיים התחתונות המשתפרת בביצוע מאמץ) ונוירופתיה פריפרית כמו גם הפרעות נוירולוגיות נוספות. מרבית התסמונות הללו נגרמות בשל יצירת נוגדנים עצמיים וטיפול כימותרפי מביא לרוב להיעלמותן.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה של סרטן הריאות נשענת על שילוב של ממצאים קליניים, ממצאים בהדמיה (כגון צילום חזה ו-CT) וכן ממצאים ציטולוגיים. הממצאים הציטולוגיים יכולים לעזור באבחנה בין מאפיינים נוירואנדוקריניים שונים בגידול, וכן האם הגידול הינו ראשוני או ממקור גרורתי (היות וגידולים רבים נוטים לשלוח גרורות לריאות).

איתור מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית החולים מתייצגים עם סרטן מתקדם בעת האבחנה עצמה, ועל כן בעבר הועלתה השאלה באשר לאיתור מוקדם של המחלה על ידי ביצוע סקרינינג (בדיקות איתור מוקדמות לאוכלוסייה, ובפרט לאנשים בסיכון). מחקרים שבוצעו לאחרונה הדגימו כי ביצוע צילום חזה לקבוצות אוכלוסייה כאמור הביא לגילוי סרטן הריאה (יותר אצל מעשנים ומעשנים לשעבר) בדרגות מוקדמות יחסית (סטייג' מחלה מתקדם). עם זאת, לא ידוע עדיין האם הגילוי המוקדם האמור יביא לשיעורי תמותה נמוכים יותר בעתיד ויש לבצע על חולים אלו מעקב ארוך טווח. בדיקת CT הועלתה כאופציה לסקרינינג אף היא, לאחר שמחקר בנושא העלה כי בדיקות כאמור שהתבצעו תחת פרוטוקול קרינה נמוך יחסית, הביאו לגילוי של סרטן הריאות בשלב מוקדם וכתוצאה מכך לטיפול מוקדם במחלה. עם זאת, אחת מהבעיות בביצוע CT כאמור הינה איתור שגוי של סרטן ריאה, דהיינו שיעור גבוה של false-positive, המביא לסדרת בדיקות נוספות ולמתח רב המופעל על המטופל. גם כאן יש לבחון האם גילוי מוקדם כאמור מסייע להפחתת התמותה במחלה.

במידה ומתגלה במהלך ביצוע CT רגיל ממצא ריאתי ("נודול") שגודלו חשוד (בין 5-10 מ"מ), הגישה כיום הינה להעריך האם הוא נראה שפיר (הסתיידויות שפירות, או ללא שינוי בגודל במהלך השנתיים האחרונות- במקרים כאלו החולה ממשיך מעקב באופן רגיל ללא התערבויות נוספות) או לא. במידה וממצא זה לא נראה שפיר, יש לבחון האם המטופל מקיים אחר גורמי סיכון לסרטן ריאות. במידה ולא קיימים גורמי סיכון כאמור, ניתן לבצע ניתוח VATS (תורקוסקופיה) ולהסיר את הגידול כמו גם לדגום בלוטת לימפה מבית החזה. במידה וישנם גורמי סיכון לסרטן, אזי טרם הניתוח יש להעריך את הממצא הריאתי בהדמיות נוספות הכוללות FNA, ברונכוסקופיה ו- CT הכולל חומר ניגוד.

אבחנת סרטן ריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנת סרטן הריאה נעשית באופן סופי על ידי לקיחת ביופסיה (באמצעות ברונכוסקופיה, FNA, ושיטות נוספות כגון EUS- דגימה מונחית אולטרסאונד דרך הוושט למשל). אצל מטופלים עם בלוטות לימפה מוגדלות, ניתן לקחת FNA מבלוטת הלימפה, ואצל חולים עם מחלה מטסטטית ניתן לדגום ביופסיות מאיברים מעורבים כגון מח העצם, הכבד, עצמות ורקמות רכות המעורבות עם הגידול. FNA (fine needle aspiration, שיטה לדגימת רקמות) הינה בעלת רגישות גבוהה יחסית מבחינה דיאגנוסטית לעומת שיטות דגימה אחרות (כגון צביעות, שטיפות וכדומה) מאחר שהיא מכילה כמות גדולה יחסית של תאי גידול, אולם לעתים נדרשת ביופסיה נרחבת יותר- core-needle biopsy- על מנת לאבחן מוטציות שונות בגידול וכן אפיון היסטולוגי מדויק יותר. דגימות מכיח (Sputum cytology) מהוות שיטה נוספת לאבחנה- הן אינן יקרות ואינן פולשניות, אולם הן רגישות פחות (70% רגישות מבחינת אבחנה). עם זאת, ככל שנעשות יותר דגימות כאמור כך גדלה מידת הדיוק בהן ועל כן אנליזה של לפחות שלוש בדיקות כאלו הינה מומלצת.

טיפול בגידולי NSCLC[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם הטיפול בחולים עם NSCLC, יש לקבוע את הסטייג'ינג של המחלה.

סטייג'ינג (Staging) הינה הפעולה בה מוערך גודלו של הגידול, מוערך עירוב בלוטות הלימפה והתפשטות הגידול- על מנת לנסות ולקבוע דרכי טיפול ופרוגנוזה צפויה. על מנת להעריך את הסטייג'ינג עצמו יש ראשית להעריך פרמטרים אלו (נקרא גם "סטייג'ינג אנטומי") ושנית יש להעריך את יכולות של החולה לעמוד בטיפולים שונים, כמותרפיים, הקרנתיים וניתוחיים ("סטייג'ינג פיזיולוגי"). חשוב לציין, כי קביעת הסטייג'ינג הפיזיולוגי חיונית מאוד לצורך ההחלטה על הטיפול- היות שרבים מן החולים סובלים ממחלות נוספות כגון מחלת ריאות חסימתית, מחלות לב וכדומה אשר עלולות להקשות על הליך הטיפול- כך למשל, מטופלים עם תפקוד ריאה ירוד לא יתאוששו היטב לאחר ניתוח הכולל הסרת אונת הריאה הפגועה (לובקטומי), כמו גם מטופלים אשר עברו אוטם שריר הלב טרם הניתוח ונמצאים בסיכון לאוטם מחודש (על כן, קיימת קונטרה-אינדיקציה לעבור את הניתוח אצל מטופלים שעברו אוטם לבבי עד 3 חודשים טרם הניתוח).

סטייג'ינג אנטומי הינו קריטי לצורך קבלת ההחלטה על ניתוח (בגידולים מסוג NSCLC). על כל החולים עם סרטן מסוג NSCLC לעבור בדיקות הדמיה הכוללות PET-CT על מנת להדגים גרורות, אם ישנן, בשילוב עם ביופסיה (היות וייתכנו מצבים שהם Flase positive, או להיפך). MRI יכול לסייע באבחנה של התפשטות הגידול למוח, אולם באופן כללי לא משחק תפקיד כמו שילוב של PET-CT לצורך הסטייג'ינג עצמו.

קיימות קונטרה-אינדיקציות לטיפול ניתוחי אצל חולים עם NSCLC – כלומר, במצבים מסוימים אין לפנות לניתוח לאור התפשטות המחלה. מצבים אלו כוללים בין היתר גרורות מחוץ לבית החזה, תסנינים פלאורליים, גידול אשר התפשט לריאה השנייה, גידול שהתפשט לבלוטות לימפה סופרה-קלוויקולריות ועוד.

אצל חולים ללא עדות למחלה גרורתית, יש לשקול ניתוח ולאחר מכן כימותרפיה בהתאם למעורבות בלוטות הלימפה במחלה, בין היתר, או לחלופין טיפול בכימותרפיה והקרנה בלבד.

בסטייג' 1, הפרוגנוזה לאחר הניתוח למשך 5 שנים מוערכת להיות בין 60% ל- 80% הישרדות, בעוד שבסטייג' 2 הפרוגנוזה הצפויה הינה בין 40% ל- 50%. אצל חולה שאיננו מועמד לניתוח בסטייג'ים הללו (למשל, כתוצאה ממצב בריאותי מסוים) ניתן לנסות טיפול קרינתי (הקרנה) אולם עם תוצאות פחות טובות. טיפול כימותרפי יכול להינתן אצל חולים עם סטייג' 2 או 3 למטרות ריפוי, כאשר התרופה העיקרית כיום הינה ציספלטין והטיפול ניתן בחודש וחצי עד חודשיים לאחר הניתוח ולמשך 4 מחזורי טיפול. לאחר מכן, לאור סיכון לחזרת הסרטן אצל חולים אלו, מומלץ מעקב אשר כולל ביצוע CT כל חצי שנה במהלך השנתיים הראשונות ולאחר מכן אחת לשנה.

אצל חולים עם מחלה גרורתית בעת האבחנה (כשני שליש מהחולים) ההישרדות החציונית כיום עומדת על מספר חודשים בלבד (4-5 חודשים). הטיפול בחולים אלו הינו טיפול תומך (פליאטיבי) אולם גם טיפול אשר מאריך את תוחלת החיים ומשפר את איכות החיים- הטיפול הינו על ידי מתן כימותרפיה, כשטיפול קו ראשון הינו מתן מישלב המבוסס על ציספלטין.

טיפול בגידולים מסוג SCLC[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל חולים עם גידולים מסוג SCLC, הטיפול העיקרי הינו מתן כימותרפיה ו/או הקרנה. ביצוע סטייג'ינג במחלה זו כולל CT של חזה ובטן, MRI של המוח ומיפוי עצמות במידה ונראה כי המחלה מערבת את העצמות. (קיים מידע מוגבל נכון להיום לגבי בדיקות מסוג PET-CT בסטייג'ינג של SCLC). במידה ואין סימנים למחלה גרורתית, יש לשקול טיפול משולב בכימותרפיה וקרינה (אלא אם כן המטופל לא מסוגל לקבל את הטיפול המשולב- במקרה כאמור יינתן טיפול בשלבים- ראשית כימותרפיה ולאחר מכן קרינה למשל). במידה ויש סימנים למחלה גרורתית, יינתן טיפול פליאטיבי (שמטרתו הקלה על הסימפטומים) בקרינה או בכימותרפיה (ללא טיפול משולב).

מערכת ביצוע הסטייג'ינג לחולים עם SCLC הינה שונה מאשר חולים עם NSCLC, וכוללת שתי אבחנות עיקריות- האם לחולה יש מחלה מוגבלת יחסית - limited-stage disease (כלומר מוגבלת לחצי מבית החזה בלבד) או מחלה מפושטת יותר- extensive-stage disease. כיום, כ- 60% עד 70% מן המטופלים מאובחנים עם הגעתם עם מחלה מפושטת בסוג סרטן זה.

מאחר ומדובר במחלה אגרסיבית יחסית, המאופיינת בגדילה מהירה של הגידול והתפשטות מהירה שלו, הרי שמנגד התגובה לכמותרפיה ולקרינה הינה דרמטית. ניתוח אינו מבוצע באופן שגרתי אצל חולים אלו, גם עם מחלה מוגבלת, לאור הסבירות הגבוהה לקיומן של מיקרו-גרורות.

הטיפול הנחשב כטיפול קו ראשון למחלה הינו מתן כימותרפיה במישלב הכולל כיום ציספלטין (או קרבופלטין) יחד עם אטופסיד (etoposide) למשך 4-6 מחזורי טיפול- שיעורי התגובה הינם עד 80% וההישרדות החציונית נעה מ- 12-20 חודשים לחולים עם מחלה מוגבלת ו- 7-11 חודשים לחולים עם מחלה מפושטת. מרבית החולים, עם זאת, מפתחים עמידות לטיפול הכימותרפי ומעטים מאוד שורדים לאחר 5 שנים (אחוזים בודדים), הן במחלה מוגבלת והן במחלה מפושטת.

בנוסף לטיפול הכימותרפי, ניתן טיפול בקרינה כאשר התוצאות הינן טובות יותר כאשר הטיפול הינו משולב (כלומר, כימותרפיה תוך כדי הקרנות) אולם טיפול משולב גורם לתופעות לוואי גדולות יותר (כגון, אסופגיטיס וטוקסיות לריאות) ועל כן יש לבחור את המטופלים בקפידה לעניין יכולתם לעמוד בטיפול משולב זה. קרינה פרופילקטית למוח מומלצת אף היא כדי למנוע שליחת גרורות.

טיפול מולקולרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות נעשו מחקרים רבים לגבי "תפירת" הטיפול הנכון לחולה בהתאם למאפיינים שנמצאו בגידול עצמו- כלומר, בהתאם למאפיינים מולקולריים. כך למשל, מטופלים המציגים מוטציות בגן EGFR (שנמצא יותר באדנוקרצינומות, יותר אצל נשים ואצל כאלו שמעולם לא עישנו) גורמות להפעלה של הרצפטור טירוזין קינאז ומכאן שטיפול בתרופות המעכבות טירוזין קינאז (כגון ארלוטיניב או ג'פיטיניב) יכולות להועיל במקרים אלו. עם זאת, נמצא כי כמעט כל החולים שהגיבו לטיפול האמור פיתחו עמידות לתרופה לאחר מכן ולכן כיום יש ניסיונות לפתח תרופות המתמודדות עם המוטציות החדשות שנוצרו לאור העמידות הזו. מוטציות אחרות הראו תגובות לתרופות הפועלות עליהן ובאופן כללי קיימת מגמה לכיוון פיתוח תרופות המתמודדות עם מוטציות כאמור והבנת הפרופיל הפנוטיפי של הגידול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.