נישואים פתוחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נישואים פתוחים הוא קשר משפחתי מסוג מערכת יחסים פתוחה שבו בני זוג נשואים מקיימים, בהסכמה הדדית, קשרים נוספים, הכוללים גם יחסי מין, עם אנשים נוספים מלבד בני זוגם. על פי רוב המונח אינו מכוון למי שעוסק בחילופי זוגות כי אם למי שמקיימים קשרים של ממש, שיש בהם לפעמים גם אהבה וחברות שכוללים גם יחסי מין עם בני זוג נוספים, שלא במסגרת מסיבת חילופי זוגות.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים החיים במערכת של נישואים פתוחים טוענים לרוב כי טבע האדם אינו מוגבל לאהבת אדם אחד, ושהמונוגמיה היא כפייה תרבותית חדשה. רווחת הדעה כי נישואים פתוחים מחזיקים מעמד (ואינם מתמוטטים לכלל גירושים) אם קיים איזון וקשר חברי טוב בין בני הזוג. בקהילת הפוליאמוריה העולמית טוענים לרוב כי כאשר קיימת הסכמה וחברות אמיתית בין בני הזוג, המאפשרים באמת זה לזה לקיים קשרי אהבה נוספים, אחוז הגירושין יורד מאוד, כי אין צורך לסיים קשר ישן כדי להתחיל קשר חדש. במקום להיפרד מבן-זוג אחד כדי לפתח מערכת חדשה עם השני מקובל בעולם היחסים הפתוחים המונח "טרנזישן" שמשמעו מעבר הדרגתי ממצב א' למצב ב', ללא צורך בשבירה.

מערכות היחסים הנוספות יכולות להתקיים לצד מערכת היחסים הראשית, ולרוב, מדווחים החיים כך כי המערכת הראשית נמצאת נשכרת מכך. יחד עם זאת, היחסים הנוספים עשויים להיות כפופים לתנאים מסוימים הנקבעים על ידי בני הזוג עצמם, ולא על פי אמת מידה חיצונית הכופה עצמה עליהם בהגדרת מוסד הנישואין. למשל, הפרטנר המיני עשוי להיות מותנה באישור בן הזוג שאינו מקיים איתו יחסים. יש הקובעים הכרח בשימוש באמצעי מניעה עם כל הפרטנרים הנוספים, יש שמבקשים לדעת כל פרט מהמתרחש בחדר המיטות של בן או בת הזוג עם המאהבים שלהם, ויש שמבקשים לא לדעת פרטים מרובים מידי. יש הקובעים כי מותר לבני הזוג לשכב עם אחרים רק בזמני נסיעות עבודה, במרחק רב מהבית, ויש המעדיפים קשר קרוב, בו האדם הנוסף הופך לחלק אינטימי מהמשפחה כולה. רבות הדרכים, וחלק מהעניין הוא לאפשר לכל זוג לקבוע את דרכו.

כאשר נוצר מצב של נישואים פתוחים לכאורה שלא באו מרצון חופשי של שני בני הזוג אלא כתוצאה מלחץ של אחד מבני הזוג, כאשר בן הזוג השני מסכים להצעה מתוך חרדת נטישה המערכת איננה יציבה ועלולה להישבר. זהו למעשה לא מצב של יחסים פתוחים באמת כי הפתיחות של היחסים הפתוחים מחייבת הסכמה מלאה של כל הנוגעים בדבר, ולא הסכמה שבאה מתוך אילוץ.

עמדת הדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – לא תנאף

על-פי ההלכה היהודית, נישואים פתוחים אסורים. חל איסור חמור על אישה נשואה לשכב עם גבר אחר, ואם היא עושה כך הרי ש"אבדה כתובתה". חוזה הנישואין היהודי המעוגן בכתובה ובמעמד הקידושין מבטיח כי מיניותה של האישה תוקדש מעתה לבעלה בלבד, ובתמורה הוא יזון ויפרנס אותה ואת ילדיה. גם לגבר אסור לשכב עם נשים שאינן נשואות לו, אולם האיסורים הכרוכים בכך, בין אם חמורים ובין אם קלים, אינם תלויים בנישואיו ואינם משפיעים עליהם. אישה שמימשה נישואים פתוחים ושכבה עם גבר אחר, אפילו בהסכמת בעלה, "נאסרת לבעלה ולבועלה".

גם בנצרות ובאסלאם מימוש נישואים פתוחים הוא בגדר ניאוף, מעשה שבמדינות מוסלמיות אחדות, כגון פקיסטן וערב הסעודית נחשב לעבירה פלילית.

ספרים בנושא יחסים פתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יחסים פקוחים - סיפורים אמיתיים על יחסים א-מונוגמיים", מאת זהר כרמי וליאת שדה-סעדון, הוצאת אדמה - בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת, אוקטובר 2020
  • "להשביע את הדרקון", מאת מאשה צור גלוזמן, הוצאת ידיעות ספרים, נובמבר 2019
  • "ניסויים פתוחים", מאת אורלי סיגל, הוצאת כנרת זמורה-דביר, מאי 2018
  • "לחיות פתוח", מאת מאשה הלוי, כנרת זמורה-דביר, אפריל 2018
  • "האמת העירומה של האהבה", מאת מלכה פלדשטיין, הוצאת אדמה - בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת, יולי 2017

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]