לדלג לתוכן

אין אדם פורע תוך זמנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מבנה מתודולוגי חסר, אין הסבר על המקור והשימוש בכלל. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מבנה מתודולוגי חסר, אין הסבר על המקור והשימוש בכלל. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, היא אחת מן החזקות ההלכתיות לפיהם אדם אינו פורע את חובו כל עוד לא הגיע זמן הפירעון. מכוח חזקה זו, בעל חוב שטוען כי פרע את חובו קודם זמן הפרעון אינו נאמן על כך.

יסוד החזקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד החזקה הוא מעצם קביעת זמן הפירעון, יש שביארו שמכח זה שהלווה קבע זמן נראה כי הוא צריך את המעות עד אותו זמן, או שהוא משער שלא יהיו לו אפשרות לפרוע קודם זמן זה.[1] אחרים כתבו כי החזקה נובעת מכוח מנהג, מאחר שבדרך כלל בני אדם אינם פורעים לפני זמן הפירעון.[2][3]

יוצאים מהכלל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נחלקו אמוראים האם חזקה נאמרה גם במקרה שכבר חל מועד החיוב, אך לא מועד הפירעון, כגון בהלוואה שטרם הגיע מועד פירעונה, משום שקיימת סברה שאין הלווה רוצה שיטריד אותו המלווה עם בוא מועד הפירעון, ועל כן עשוי לפרוע את חובו לפני כן.[4] אמנם במקרה שעדיין לא חל החיוב, מוסכם על כולם, שאינו נאמן לטעון שפרע, כגון אדם ששכר בית וטוען ששילם לפני סיום מועד השכירות, או אדם שטוען שכבר נתן לכהן את דמי פדיון הבן לפני היום השלושים, אינו נאמן, שבאופן זה אין אדם פורע את חובו, משום שחושש שמא בכלל לא יכול לבסוף החיוב (כגון שייפול הבית, או שימות הבן).

להלכה נפסק שגם באופן שכבר חל מועד החיוב קיימת החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו, ולכן אף אם טוען כך בעל החוב (הלווה) - אינו נאמן על כך.[5]

רבי מאיר הלוי אבולעפיה, כותב[6] כי החייב כסף לגוי, לא נאמרה חזקה זו, הואיל ויש סברא לומר שאדם מעדיף לפרוע גם בתוך הזמן. אולם הב"ח סבור שאין חילוק בין יהודי לגוי.[7]

חזקת "אין אדם פורע תוך זמנו" עדיפה מרוב, וניתן להוציא ממון על פיה.

באחרונים דנו מה דין חזקה זו במקום שיש תרי ותרי, היינו במקרה שישנן שתי כתות עדים המכחישות זו את זו האם פרע את חובו, וחזקה זו מסייעת לאחד הצדדים.

יש מי שסבור שבמקרה זו החזקה אינה מעלה ואינה מורידה, שכן תוקף החזקה היא משום "אנן סהדי", ואין לה כוח יותר מהעדים, ולכן אין לה כל תוקף כאשר יש עדים שסותרים זה את זה, כי דין מאה עדים כדין שני עדים.[8] אמנם בשו"ת רבי עקיבא איגר נשאר להלכה בספק.[9]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רא"ש, שו"ת הרא"ש, כלל ס"ו, סי' ג', וכלל צ', סי' א'; רבי יהושע פלק כץ, סמ"ע, סי' ע"ח, ס"ק א.
  2. ^ רבי אריה לייב הלר בספרו קצות החושן בסימן ע"ח, ס"ק ח.
  3. ^ וראה עוד אצל הרב אחיקם קשת, קובץ יסודות וחקירות, ערך חזקת אומדנא, עמ' 231, על היסודות הלימודיים לתוקפה של החזקה.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ה', עמוד א'.
  5. ^ טור ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן ע"ח, סעיף א'.
  6. ^ בספרו יד רמ"ה, בבא בתרא, דף קע"ד, עמוד א'.
  7. ^ רבי יואל סירקיש, בית חדש, על ארבעה טורים, חושן משפט, סימן ק"י, סעיף ו'. וראה עוד אנציקלופדיה תלמודית, ערך אין אדם פורע תוך זמנו, כרך א', הע' 14, טור תקס"ה.
  8. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חושן משפט, סימן ס"ז; רבי אריה לייב הלר, שב שמעתתא, שמעתא ו', פרק כ"ב.
  9. ^ רבי עקיבא איגר, שו"ת רבי עקיבא איגר, חלק א', סימן קל"ו, במכתב לרבי משה אב"ד שאנלאנק (היא Schönlanke, כיום צ'יאנקה תבנית:פול שבפולין.