אלבינג (סיירת, 1914)

"אלבינג"
SMS Elbing

תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי	הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי
סדרה	פילאו
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Schichau-Werke
תחילת הבנייה	1913
הושקה	21 בנובמבר 1914
תקופת הפעילות	4 בספטמבר 1915 – 1 ביוני 1916 (38 שבועות ו־6 ימים)
אחריתה	הוטבעה בקרב יוטלנד
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 4,390 טון, מקסימלי: 5,252 טון
אורך	135.3 מ'
רוחב	13.6 מ'
שוקע	5.98 מ'
מהירות	27.5 קשר (50.9 קמ"ש)
גודל הצוות	442
טווח שיוט	8,000 ק"מ
הנעה	10 דוודי קיטור, 30,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
שריון	סיפון – 80 מ"מ מגדל הניווט – 75 מ"מ
חימוש	8 תותחים 150 מ"מ (5.9 אינץ') 2 תותחים 88 מ"מ (3.5 אינץ') 2 צינורות טורפדו 500 מ"מ (19.7 אינץ') 120 מוקשים

אלבינג (בגרמנית: SMS Elbing) הייתה סיירת קלה שהוזמנה על ידי הצי הרוסי הקיסרי תחת השם אדמירל נבלסקוי ממספנת Schichau-Werke בדנציג ב-1913. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוחרמה האונייה באוגוסט 1914 והושקה ב-21 בנובמבר 1914 בשם "אלבינג". הייתה לה אונייה אחות אחת, פילאו, האונייה הראשונה בסדרה שלהם. האונייה הוכנסה לצי הים הפתוח בספטמבר 1915. היא הייתה חמושה בסוללה ראשית של שמונה תותחי SK L/45 בקוטר 15 ס"מ ומהירותה המרבית הייתה 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש).

"אלבינג" השתתפה רק בשני קרבות גדולים במהלך הקריירה שלה. הראשון, הפגזת ירמות' ולואוסטופט, התרחש באפריל 1916; שם, היא נלחמה לזמן קצר בכוח הארוויץ' הבריטי. חודש לאחר מכן, היא השתתפה בקרב יוטלנד, שם השיגה את הפגיעה הראשונה של הקרב. היא הייתה מעורבת בכבדות בקרבות המבולבלים בלילה שבין 31 במאי ל-1 ביוני, ומעט אחרי חצות היא נפגעה בטעות על ידי אוניית המערכה פוזן, שקרעה חור בגוף האונייה. ההצפה השביתה את מנועי האונייה ואת הגנרטורים החשמליים, והפכה אותה לחסרת יכולת תנועה וללא חשמל. בסביבות השעה 02:00 הורידה סירת טורפדו גרמנית את רוב צוותה, ושעה לאחר מכן חולצו אנשי הצוות הנותרים מהאונייה; הם נמלטו בסירות ההצלה של האונייה ולאחר מכן נאספו על ידי ספינת קיטור הולנדית.

תכנון

אורכה הכולל של "אלבינג" היה 135.3 מטר (444 רגל) והיא הייתה ברוחב של 13.6 מטר (45 רגל) והיה לה שוקע של 5.98 מטר (19.6 רגל) מקדימה. הדחק האונייה היה 5,252 טון במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שתי טורבינות קיטור של מארין המניעות שני מדחפים באורך 3.5 מטר (11 רגל). הם תוכננו לתת 30,000 כוחות סוס (22,000 קילוואט). אלה הופעלו על ידי שישה דוודי צינורות מים מוסקים בפחם של Yarrow, וארבעה דוודי Yarrow מוסקים בדלק. אלה העניקו לאונייה מהירות מרבית של 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש). "אלבינג" נשאה 620 טון של פחם, ועוד 580 טון של דלק שהעניקו לה טווח של כ-4,300 מיילים ימיים (8,000 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). ל"אלבינג" היה צוות סטנדרטי של 21 קצינים ו-421 מלחים, אם כי הצוות הורחב בזמן מלחמה.

הספינה הייתה חמושה בשמונה תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 במעמדים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, ארבעה היו ממוקמים באמצע האונייה, שניים משני הצדדים, ושניים זה לצד זה מאחור. היא גם נשאה ארבעה תותחי נ"מ 5.2 ס"מ (2 אינץ') SK L/55, אם כי אלו הוחלפו בזוג תותחי נ"מ 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45. היא הייתה מצוידת גם בזוג צינורות טורפדו 50 סנטימטרים (19.7 אינץ') המותקנים על הסיפון. היא גם יכלה לשאת 120 מוקשים. במגדל הניווט היו דפנות בעובי 75 מ"מ (3 אינץ'), והסיפון היה מכוסה בלוח שריון בעובי עד 80 מילימטרים (3.1 אינץ').

היסטוריית שירות

אלבינג הוזמנה על ידי הצי הרוסי הקיסרי כאדמירל נבלסקוי ממספנת שיכו-וורקה בדנציג. היא הונחה ב-1913, נתפסה על ידי הצי הגרמני ב-5 באוגוסט 1914, ושמה שונה ל"אלבינג". היא הושקה ב-21 בנובמבר 1914, ולאחר מכן החלו עבודות ההתארגנות. היא נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-4 בספטמבר 1915.

לאחר כניסתה לשירות, אלבינג הוקצתה לקבוצת הסיור II, אשר פעלה בדרך כלל לצד סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה. המבצע הגדול הראשון שלה היה הפגזת ירמות' ולואוסטופט ב-24–25 באפריל. במהלך הגישה ללואוסטופט, אלבינג ורוסטוק הבחינו בכוח הארוויץ', שייטת של שלוש סיירות קלות ושמונה עשרה משחתות, מתקרבים למערך הגרמני מדרום בשעה 04:50. קונטר-אדמירל פרידריך בודיקר, המפקד הגרמני, הורה בתחילה לסיירות המערכה שלו להמשיך בהפגזה, בעוד אלבינג וחמשת הסיירות הקלות האחרות התרכזו כדי להעסיק את כוח הארוויץ'. בסביבות השעה 05:30 התעמתו הכוחות הקלים הבריטיים והגרמנים, וירו בעיקר לטווחים ארוכים. סיירות המערכה הגיעו למקום בשעה 05:47, מה שגרם לטייסת הבריטית לסגת במהירות גבוהה. סיירת קלה ומשחתת ניזוקו לפני שבודיקר הפסיק את הקרב לאחר שקיבל דיווחים על צוללות באזור.

קרב יוטלנד

מפות המציגות את התמרונים של הצי הבריטי (כחול) והגרמני (אדום) ב-30–31 במאי 1916

במאי 1916 תכנן אדמירל ריינהרד שר, מפקד הצי, לפתות חלק מהצי הבריטי הרחק מבסיסיו ולהשמיד אותו עם כל צי הים הפתוח. אלבינג נשארה בקבוצת הסיור II, צמודה לקבוצת הסיור I, לצורך המבצע. השייטת יצאה מהמעגן בשפך היאדה בשעה 02:00 ב-31 במאי, בכיוון מימי הסקאגרק. הגוף העיקרי של הצי יצא אחרי שעה וחצי. בשעה 15:00, תצפיות על אלבינג הבחינו בספינת הקיטור הדנית N. J. Fjord; אלבינג ניתקה זוג סירות טורפדו כדי לחקור את ספינת הקיטור. שתי סיירות בריטיות, גאלאטי ופיטון פעלו במקביל כדי לבדוק את ספינת הקיטור, ומשזיהו את סירות הטורפדו הגרמניות, פתחו באש מעט לפני 15:30. אלבינג פנתה לתמוך במשחתות ופתחה באש בשעה 15:32. היא השיגה במהירות את הפגיעה הראשונה של הקרב, על גאלאטי, אם כי הפגז לא הצליח להתפוצץ. הבריטים פנו צפונה בחזרה לעבר שייטת סיירות המערכה הראשונה, כאשר אלבינג עדיין יורה לטווח ארוך. אליה הצטרפו פרנקפורט ופיל, אך שלוש הסיירות נאלצו להפסיק את האש עד 16:17, מכיוון שהבריטים יצאו מטווח האש. כחמש עשרה דקות לאחר מכן, שלושת הסיירות ירו במטוס ימי ששוגר על ידי נושאת המטוס הימי אה"מ אגדין. הם לא הצליחו לקלוע פגיעה כלשהי, אך המטוס נאלץ לחזור על עקבותיו לאחר מכן המנוע שלו התקלקל והוא נאלץ לנחות. לאחר מכן חזרו שלושת הסיירות לעמדותיהם לפני סיירות המערכה הגרמניות.

בסביבות השעה 18:30, אלבינג ושאר אוניות קבוצת הסיור השנייה נתקלו בסיירת אה"מ צ'סטר; הם פתחו באש וקלעו מספר פגיעות על האונייה. כשהסיירות של שני הצדדים ניתקו מגע, התערבו שלושת סיירות המערכה של אדמירל משנה הוראס הוד. ספינת הדגל שלו אה"מ אינווינסיבל קלעה פגז בויסבאדן שהתפוצץ בחדר המכונות שלה והשבית את הספינה. אלבינג ופרנקפורט ירו כל אחת מהם בטורפדו לעבר סיירות המערכה הבריטיות, אם כי שניהם החמיצו. אלבינג הותקפה לזמן קצר על ידי סיירות המערכה מטווח ארוך מאוד, למרות שהיא לא נפגעה. בסביבות השעה 20:15, אלבינג איבדה את המנוע השמאלי שלה בגלל דליפות במעבי הדוד שלה. זה הגביל את המהירות שלה ל-20 קשרים (37 קמ"ש) למשך ארבע השעות הבאות.

קבוצת הסיור השנייה, יחד עם סיירות המערכה זיידליץ ומולטקה נצטוו לתפוס עמדות לפני הטור הגרמני למערך שיוט הלילה שלהם. לאלבינג עדיין היו בעיות עם מעבי הדוודים שלה, והיא לא הצליחה לשמור על המהירות הדרושה כדי להגיע לקדמת הטור, ולכן היא נקלעה לקבוצת הסיור IV. בשעה 23:15, אלבינג והמבורג הבחינו בסיירת הבריטית קאסטור ובכמה משחתות. הם השתמשו באות הזיהוי הבריטי וצמצמו טווח ל-1,100 יארד (1,000 מטרים) לפני הדלקת זרקורים ופתיחת אש. קאסטור נפגעה שבע פעמים והוצתה, מה שאילץ את הבריטים להסתובב. תוך כדי, הם ירו כמה טורפדות לעבר אלבינג והמבורג. אחד עבר מתחת אלבינג אבל לא הצליח להתפוצץ. בעוד הקרב הזה עדיין נמשך, הגיעה שייטת הסיירות הקלות השנייה והעסיקה את קבוצת הסיור IV. אלבינג נפגעה פעם אחת, מה שהרס את תחנת השידור האלחוטית שלה והרג ארבעה אנשי צוות ופצע שנים עשר.

מעט אחרי חצות, הצי הגרמני נתקל במסך המשחתות האחורי הבריטי. אלבינג הפליגה בשלב זה בצד שמאל של הטור הגרמני יחד עם המבורג ורוסטוק. הדרדנוט וסטפאלן – האונייה הראשונה בקו הגרמני – פתחה באש ראשונה, ואחריה במהירות אלבינג, שתי הסיירות האחרות, ואוניות המערכה נסאו וריינלנד. המשחתות הבריטיות פתחו במתקפת טורפדו, אשר אילצה את שלושת הסיירות לפנות ימינה כדי להימנע מהן. זה הפנה את הסיירות ישירות לטור הגרמני. אלבינג ניסתה להפליג בין נסאו ופוזן, אבל הקפטן של פוזן לא היה מודע לתנועה עד שהיה מאוחר מדי כדי למנוע התנגשות. פוזן פנתה בחוזקה ימינה, אך עדיין התנגשה באלבינג ברבע הימני. הסיירת התחוררה מתחת לקו המים, שהציפה תחילה את חדר המכונות הימני. בתחילה היא נטתה ב-18 מעלות, מה שאפשר למים להתפשט לחדר המכונות השמאלי. עם כיבוי המנועים, החל להתעבות קיטור בצינורות, מה שהשבית את הגנרטורים החשמליים וגרם לאיבוד החשמל. כשהמים התפשטו בכל תאי המנוע של האונייה, הנטייה הצטמצמה. האונייה הייתה משותקת לחלוטין, אם כי לא הייתה בסכנת טביעה.

בשעה 02:00 הגיעה לצידה סירת הטורפדו S53 והעבירה אליה 477 קצינים ואנשי צוות של אלבינג. מפקדה וקבוצה קטנה של קצינים ומלחים נותרו על הסיפון. הם ניסו להניף מפרש מאולתר בניסיון לקרב את הספינה לחוף, אך בסביבות השעה 03:00 אותרו משחתות בריטיות מדרום וניתנה הפקודה להטביע את הספינה. לאחר מכן הורידו את סירות ההצלה של הספינה למים ויצאו לדרך; תוך כדי הפלגה חזרה לנמל, הם חילצו את המנתח מהמשחתת אה"מ טיפררי. בסביבות השעה 07:00 פגשה ספינת מכמורת הולנדית בסירה ולקחה את האנשים להולנד. במהלך קרב יוטלנד, אלבינג ירתה 230 פגזים 15 ס"מ וטורפדו בודד. ארבעה מאנשי הצוות שלה נהרגו ועוד שנים עשר נפצעו.