נסאו (אוניית מערכה, 1908)
 | |
| אוניית הצי הגרמני הקיסרי "נסאו" | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | נסאו |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Kaiserliche Werft Wilhelmshaven  |
| תחילת הבנייה | 22 ביולי 1907 |
| הושקה | 7 במרץ 1908 |
| תקופת הפעילות | 1 באוקטובר 1909 – 16 בדצמבר 1918 (9 שנים ו־10 שבועות) |
| אחריתה | נגרטה ב-1920 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 18,873 טון (סטנדרט), 21,000 טון (בתפוסה מלאה) |
| אורך | 146.1 מטר |
| רוחב | 26.9 מטר |
| שוקע | 8.76 מטר |
| מהירות | 20 קשרים |
| גודל הצוות | 1,008 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 15,400 ק"מ במהירות 12 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים מנועי קיטור בהספק 22,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | מנועי קיטור |
| כמות הדלק | 2,700 טון פחם, 160 טון דלק |
| שריון |
חגורת שריון 300 מ"מ צריחי תותחים 280 מ"מ מגדל הניווט 400 מ"מ ברבטות 160 מ"מ מחיצות טורפדו 30 מ"מ |
| חימוש |
12 תותחים בקוטר 11 אינץ' (280 מ"מ) 12 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 16 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
נסאו (בגרמנית: SMS Nassau) הייתה אוניית המערכה דרדנוט הראשונה שנבנתה עבור הצי הקיסרי הגרמני, בתגובה להשקת אוניית המערכה הבריטית אה"מ דרדנוט. נסאו הונחה ב-22 ביולי 1907 ב-Kaiserliche Werft בווילהלמסהאפן, והושקה פחות משנה לאחר מכן ב-7 במרץ 1908, כ-25 חודשים אחרי דרדנוט. היא הייתה האונייה המובילה בסדרה שלה שכללה ארבע אוניות מערכה, נסאו, פוזן, ריינלנד ווסטפאלן.
נסאו שירתה בים הצפוני בתחילת מלחמת העולם הראשונה, בפלגה השנייה של שייטת אוניות המערכה I של צי הים הפתוח הגרמני. באוגוסט 1915, היא נכנסה לים הבלטי והשתתפה בקרב על מפרץ ריגה, שם היא לחמה באוניית המערכה הרוסית סלאבה. לאחר חזרתה לים הצפוני, נסאו ואחיותיה השתתפו בקרב יוטלנד ב-31 במאי –1 ביוני 1916. במהלך הקרב, נסאו התנגשה עם המשחתת הבריטית אה"מ ספיטפייר. נסאו ספגה בסך הכל 11 הרוגים ו-16 נפצעו במהלך הקרב.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, עיקר צי הים הפתוח נכלא בסקפה פלו. מכיוון שהם היו הדרדנוטים הגרמניות הישנות ביותר, אוניות הסדרה נסאו הורשו להישאר בנמלים גרמניים. לאחר הטבעת הצי הגרמני, נסאו ושלוש אחיותיה נכנעו למדינות ההסכמה המנצחות כתחליף לאוניות שהוטבעו. נסאו נמסרה ליפן באפריל 1920. ללא שימוש באונייה, יפן מכרה אותה לחברת פירוק בריטית אשר גרטה אותה לאחר מכן בדורדרכט, הולנד.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודת התכנון על סדרת נסאו החלה בסוף 1903 בהקשר של מרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני; באותו זמן, אוניות מערכה של ציים זרים החלו לשאת סוללות משניות כבדות יותר ויותר, כולל אוניות איטלקיות ואמריקאיות עם תותחי 20.3 ס"מ (8 אינץ') ואוניות בריטיות עם תותחי 23.4 ס"מ (9.2 אינץ'), ועלו על אוניות המערכה הגרמניות הקודמות מסדרת דויטשלנד עם תותחי ה-17 ס"מ (6.7 אינץ') שלהן של החימוש המשני. מתכננים גרמנים שקלו בתחילה ספינות מצוידות בתותחי 21 ס"מ (8.3 אינץ') לסוללה המשנית, אך דיווחים שגויים בתחילת 1904 כי אוניות המערכה מסדרת לורד נלסון יהיו מצוידות בסוללה משנית של תותחי 25.4 ס"מ (10 אינץ') הניעו אותם לשקול אונייה חזקה עוד יותר חמושה חימוש תותחים גדולים המורכב משמונה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ'). במהלך השנתיים הבאות, העיצוב שוכלל לכלי שיט גדול יותר עם שנים עשר תותחים, עד אז השיקה בריטניה את אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט.
אורכה של נסאו היה 146.1 מ' (479 רגל), רוחב 26.9 מ' (88 רגל 3.1 אינץ'), והיה לה שוקע של 8.9 מ' (29 רגל 2.4 אינץ'). הדחק האונייה היה 18,873 טון (18,575 טון ארוך) בתפוסה סטנדרטית, ו-20,535 טון (20,211 טון ארוך) במעמס מלא. באונייה היו צוות של 40 קצינים ו-968 מלחים. נסאו שמרה על מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 12 דוודים על בסיס פחם במקום מנועי טורבינה מתקדמים יותר. מערכת ההנעה שלה דורגה ב-28,000 כוחות סוס (20,594 קילוואט) והיא סיפקה מהירות מרבית של 20 קשרים (37 קמ"ש). היה לה טווח שיוט של 8,300 מיילים ימיים (15,400 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). סוג זה של מכונות נבחר הן לבקשת אדמירל אלפרד פון טירפיץ והן לבקשת מחלקת הבנייה של הצי; האחרון קבע ב-1905 כי "השימוש בטורבינות בספינות מלחמה כבדות אינו מומלץ". החלטה זו התבססה אך ורק על עלות: באותה תקופה, פארסונס החזיקה במונופול על טורבינות קיטור ודרשה עמלת תמלוגים של מיליון גולדמרק עבור כל מנוע טורבינה. חברות גרמניות לא היו מוכנות להתחיל בייצור של טורבינות בקנה מידה גדול עד 1910.
פוזן נשאה סוללה ראשית של 12 תותחי SK L/45 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ') בתצורה משושה יוצאת דופן. החימוש המשני שלה כלל 12 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 ו-16 תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45, שכולם היו מותקנים בקזמטים. האונייה הייתה חמושה גם בשישה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'). צינור אחד הורכב בחרטום, צינור אחר בירכתיים, ושניים בכל צד רוחב, בשני קצותיו של מחיצת הטורפדו. חגורת השריון של האונייה הייה בעובי של 300 מ"מ (11.8 אינץ') במצודה המרכזית, והסיפון המשוריין היה בעובי 80 מ"מ (3.1 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היו דפנות בעובי של 280 מ"מ (11 אינץ'), ומגדל הניווט היה מוגן בציפוי שריון של 400 מ"מ (15.7 אינץ').
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נסאו הוזמנה תחת השם הזמני ארזאץ באיירן, כתחליף לבאיירן הישנה מסדרת זקסן. היא הונחה ב-22 ביולי 1907 ב-Kaiserliche Werft בווילהלמסהאפן, בבנייה מספר 30. עבודות הבנייה התנהלו בחשאיות מוחלטת; על מחלקות חיילים הוטל לשמור על המספנה עצמה, וכן על קבלנים שסיפקו חומרי בניין, כמו קרופ. הספינה הושקה ב-7 במרץ 1908; היא הוטבלה על ידי הילדה, נסיכת נסאו, ובטקס השתתפו הקייזר וילהלם השני והנסיך היינריך מהולנד, שייצג את בית אורנז'-נסאו של אשתו.
עבודות ההתארגנות התעכבו משמעותית כאשר עובד המספנה הסיר בטעות לוחית שסתום מצינור גדול, מה שאפשר לכמות משמעותית של מים להציף את האונייה. לאונייה לא הותקנו מחיצות אטומות למים, ולכן המים התפשטו בכל הספינה וגרמו לה לנטות שמאלה ולשקוע 1.6 מטרים (5 רגל 3 אינץ') לתחתית המזח. היה צורך לשאוב את האונייה, ליבש ולנקות אותה, מה שהתברר כמשימה מפרכת. האונייה הושלמה עד סוף ספטמבר 1909. היא נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-1 באוקטובר 1909, והניסויים החלו מיד. הבנייה של אה"מ דרדנוט, האונייה שדרבנה את הבנייה של נסאו, הושקה 25 חודשים לפני נסאו, ב-2 בפברואר 1906.
ב-16 באוקטובר 1909, נסאו ואחותה וסטפאלן השתתפו בטקס לפתיחת הכניסה השלישית החדשה במספנת הצי וילהלמסהאפן. הם השתתפו בתמרונים השנתיים של צי הים הפתוח בפברואר 1910 כשהם עדיין בניסויים. נסאו סיימה את הניסויים שלה ב-3 במאי והצטרפה לשייטת אוניות המערכה הראשונה שהוקמה לאחרונה של צי הים הפתוח. במהלך ארבע השנים הבאות השתתפה האונייה בסדרה הרגילה של תמרוני השייטת והצי והפלגות אימונים. היוצא מן הכלל היחיד היה שיוט האימונים בקיץ לשנת 1912, כאשר, עקב משבר אגאדיר, השיט עבר רק לאזור הבלטי. ב-14 ביולי 1914 החל שייט הקיץ השנתי לנורווגיה. איום המלחמה גרם לקייזר וילהלם השני לבטל את השייט לאחר שבועיים, ועד סוף יולי הצי חזר לנמל. מלחמה בין אוסטרו-הונגריה לסרביה פרצה ב-28 ביולי, ובתוך שבוע הצטרפו כל המעצמות האירופיות הגדולות לסכסוך.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחצות הלילה ב-4 באוגוסט הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה. נסאו ושאר הצי ביצעו מספר גיחות לים הצפוני כדי לתמוך בסיירות המערכה של קבוצת הסיור ה-I של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. סיירות המערכה פשטו על ערי חוף בריטיות בניסיון לפתות חלקים מהצי הגדול ולהשמיד אותם בנפרד על ידי צי הים הפתוח. המבצע הראשון מסוג זה היה הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15–16 בדצמבר 1914. בערב 15 בדצמבר, צי הקרב הגרמני של 12 דרדנוטים - כולל פוזן ושלוש אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו לטווח של 10 מיל ימי (19 קילומטרים; 12 מיל) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבות בחושך שכנעו את מפקד הצי הגרמני, אדמירל פרידריך פון אינגנול, כי הוא ניצב מול הצי הגדול, הפרוס כעת במערך הקרב שלו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, פון אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה.
קרב מפרץ ריגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1915, יחידה מיוחדת מהצי הגרמני ניסתה לטהר את מפרץ ריגה שהיה בשליטה רוסית כדי לסייע לצבא הגרמני, שתכנן הסתערות על ריגה. לשם כך התכוונו המתכננים הגרמנים להרחיק או להשמיד את כוחות הצי הרוסי במפרץ, שכללו את אוניית המערכה פרה-דרדנוט סלאבה וכמה סירות תותחים ומשחתות קטנות יותר. צי הקרב הגרמני לווה בכמה ספינות לוחמת מוקשים. על ספינות אלו הוטלה המשימה לפנות שדות מוקשים רוסיים ולהניח שורה של שדות מוקשים משלהן בכניסה הצפונית למפרץ, כדי למנוע מהתגבורת של הצי הרוסי להגיע לאזור. השייטת הגרמנית שנאספה כללה את נסאו ושלוש האוניות האחיות שלה, ארבע אוניות המערכה מסדרת הלגולנד, סיירות המערכה פון דר טאן, מולטקה, זיידליץ, וכמה דרדנוטים, שפעלו בפיקודו של ויצה-אדמירל פרנץ פון היפר. שמונה אוניות המערכה היו אמורות לספק מחסה לכוחות הלוחמים במשט הרוסי. הניסיון הראשון ב-8 באוגוסט לא צלח, כיוון שלקח יותר מדי זמן לפנות את שדות המוקשים הרוסיים כדי לאפשר למקשת דויטשלנד להטיל שדה מוקשים משלה.
ב-16 באוגוסט, נסאו ופוזן הובילו ניסיון שני לפרוץ את ההגנות של המפרץ. שתי הדרדנוטים לוו ב-4 סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו. ביום הראשון לתקיפה הגרמנים פרצו את הכוחות הרוסיים, אך שתי כלי שיט גרמניים קלים - שולת המוקשים T46 והמשחתת V99 - הוטבעו. נסאו ופוזן ירו על זוג סירות תותחים רוסיות, סיבוץ' וקורייץ. סיבוץ' הוטבעה באותו יום וקורייץ ניזוקה קשות; הספינה הצליחה לצלוע, אך צוותה נאלץ להטביע אותה למחרת. ב-17, נסאו ופוזן היו מעורבות בחילופי אש עם סלאבה בטווח ארוך; הם קלעו שלוש פגיעות על הספינה הרוסית ואילצו אותה לחזור לנמל. עד 19 באוגוסט, שדות המוקשים הרוסיים טוהרו והצי נכנס למפרץ. דיווחים על צוללות של בעלות הברית באזור הניעו את הגרמנים לבטל את המבצע למחרת. האדמירל היפר ציין מאוחר יותר, "להחזיק ספינות יקרות ערך במשך זמן רב באזור מצומצם שבו צוללות אויב היו פעילות יותר ויותר, עם הסיכון המקביל של נזק ואובדן, היה להתמכר להימור ללא כל פרופורציה ליתרון שניתן להפיק מכיבוש המפרץ לפני כיבוש ריגה מהצד היבשתי". למעשה, סיירת המערכה מולטקה טורפדה באותו בוקר.
קרב יוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדמירל ריינהרד שר, שהחליף את האדמירלים פון אינגנול והוגו פון פול כמפקד הצי, תכנן מיד מתקפה נוספת על החוף הבריטי. הנזק לזיידליץ ובעיות מעבים בכמה מהדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השלישית עיכבו את התוכנית עד סוף מאי. צי הקרב הגרמני יצא משפך היאדה בשעה 03:30 ב-31 במאי. נסאו הוקצתה לפלגה 2 של שייטת אוניות המערכה הראשונה. נסאו הייתה האונייה השלישית בפלגה שלה, מאחורי ריינלנד ולפני וסטפאלן; פוזן הייתה אוניית הדגל של השייטת. פלגה II הייתה יחידת הדרדנוטים האחרונה בצי; אחריהם באו רק האוניות הקשישות הפרה-דרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה.
בין 17:48 ל-17:52, נסאו ועשר אוניות מערכה גרמניות נוספות ירו על שייטת הסיירות הקלות השנייה הבריטית, אם כי הטווח והראות הלקויה מנעו אש יעילה; המטרה של נסאו הייתה הסיירת סאות'המפטון. מאמינים כי קלעה פגיעה אחת בסאות'המפטון, בערך בשעה 17:50 בטווח של 20,100 יארד (18,400 מטרים), זמן קצר לאחר שהחלה לירות. הפגז פגע בסאות'המפטון באלכסון בצד השמאלי שלה, ולא גרם לנזק משמעותי. לאחר מכן נסאו העבירה את האש שלה לסיירת דבלין; הירי הופסק בשעה 18:10. בשעה 19:33, נסאו הגיעה לטווח של אוניית המערכה הבריטית וורספייט; התותחים העיקריים שלה ירו לזמן קצר, אך לאחר הפנייה של 180 מעלות של הצי הגרמני, האונייה הבריטית כבר לא הייתה בהישג יד.
נסאו ושאר השייטת ה-I שוב הותקפו על ידי כוחות קלים בריטיים זמן קצר לאחר 22:00, כולל הסיירות הקלות קרוליין, קומוס ורויאליסט. נסאו עקבה אחרי אחותה וסטפאלן בסיבוב של 68 מעלות לימינה כדי להתחמק מכל הטורפדות שייתכן שנורו. שתי האוניות ירו על קרוליין ורויאליסט בטווח של כ-8,000 יארד (7,300 מטר). האוניות הבריטיות פנו לזמן קצר, לפני שפנו לשגר טורפדו. קרוליין ירתה שניים לעבר נסאו; הראשונה עבר קרוב לחרטום שלה והשני עבר מתחת לאונייה מבלי להתפוצץ.
בסביבות חצות ב-1 ביוני, נסאו באה במגע עם המשחתת הבריטית ספיטפייר, ותוך כדי הבלבול, ניסתה לנגוח אותה. ספיטפייר ניסתה להתחמק, אך לא הצליחה להתרחק מהר מספיק, ושתי האוניות התנגשו. נסאו ירתה בתותחי ה-11 אינץ' קדימה לעבר המשחתת, אבל הם לא הצליחו להנמיך מספיק בשביל שנסאו תצליח לפגוע בה. למרות זאת, הפיצוץ מהתותחים הרס את הגשר של ספיטפייר. בשלב זה, ספיטפייר הצליחה להתנתק מנסאו, ולקחה איתה חלק באורך 20 רגל (6 מטר) של ציפוי הצד של נסאו. ההתנגשות השביתה את אחד מתותחי ה-5.9 אינץ' שלה, והותירה 11.5 רגל (3.5 מטר) שקע מעל קו המים; זה האט את הספינה ל-15 קשרים עד שניתן יהיה לתקן אותה. במהלך הפעולה המבולבלת, נסאו נפגעה על ידי שני פגזים 4 אינץ' (10 סנטימטרים) מהמשחתות הבריטיות, שפגעו בזרקוריה וגרמו לנפגעים קלים.
קצת אחרי 01:00, נסאו ותירינגן נתקלו בסיירת המשוריינת הבריטית בלאק פרינס. תירינגן פתחה באש ראשונה, והטביעה את בלאק פרינס עם סך של 27 פגזים בקליבר גדול ו-24 פגזים מהסוללה המשנית שלה. נסאו ואוסטפריזלנד הצטרפו, ואחריהן גם פרידריך דר גרוסה; המשקל המשולב של האש השמיד את בלאק פרינס בפיצוץ אדיר. שרידי האונייה היו ישירות בנתיב של נסאו; כדי להימנע מכך, האונייה נאלצה לנווט בחדות לעבר שייטת אוניות המערכה השלישית. היה צורך שהאונייה תפליג במלוא המהירות אחורה כדי למנוע התנגשות עם קייזרין. נסאו לאחר מכן נסוגה לעמדה בין הפרה-דרדנוטים הסן והנובר. בסביבות השעה 03:00, כמה משחתות בריטיות ניסו התקפת טורפדו נוספת על המערך הגרמני. בסביבות השעה 03:10, שלוש או ארבע משחתות הופיעו בחושך לשמאל נסאו; בטווח של בין 5,500 יארד (5,000 מטרים) עד 4,400 יארד (4,000 מטרים), נסאו ירתה לזמן קצר על הספינות לפני שפנתה ב-90° כדי להימנע מטורפדות.
לאחר החזרה למימי גרמניה, נסאו, פוזן ווסטפאלן, יחד עם אוניות המערכה מסדרת הלגולנד, הלגולנד ותירינגן, תפסו עמדות הגנה במעגן בשפך היאדה למשך הלילה. במהלך הקרב, נסאו נפגעה פעמיים על ידי פגזים משניים, אם כי פגיעות אלו לא גרמו לנזק משמעותי. נפגעיה הסתכמו ב-11 אנשי צוות הרוגים ו-16 אנשי צוות פצועים. במהלך הקרב היא ירתה 106 פגזים מהסוללה הראשית ו-75 פגזים מהתותחים המשניים שלה. התיקונים הושלמו במהירות, ונסאו חזרה עם הצי עד 10 ביולי 1916.
פעולות מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיחת צי נוספת התרחשה ב-18–22 באוגוסט, שבמהלכו סיירות המערכה של קבוצת הסיור I היו אמורים להפגיז את עיירת החוף סנדרלנד בניסיון למשוך ולהשמיד את סיירות המערכה של ביטי. מכיוון שרק שתיים מתוך ארבעת סיירות המערכה הגרמניות עדיין היו במצב קרבי, הוקצו שלושה דרדנוטים לקבוצת הסיור עבור המבצע: מארקגראף, גרוסר קורפירסט ובאיירן שהצטרפה לצי לאחרונה. צי הים הפתוח, כולל נסאו, הפליג מאחור וסיפק חיפוי. בשעה 06:00 ב-19 באוגוסט, וסטפאלן טורפדה על ידי הצוללת הבריטית אה"מ E23 55 מיילים ימיים (102 ק"מ) מצפון לטרשלינג; האונייה נותרה צפה ונותקה כדי לחזור לנמל. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות ושלחו את הצי הגדול כדי לפגוש אותם. עד השעה 14:35, אדמירל שר הוזהר מפני התקרבותו של הצי הגדול, ומאחר שלא היה מוכן להיכנס לקרב מול כל הצי הגדול רק אחד-עשר שבועות לאחר הקרב ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.
גיחה נוספת לים הצפוני התבצעה ב-19–20 באוקטובר. ב-21 בדצמבר, נסאו עלתה על שרטון בפתח האלבה. היא הצליחה להשתחרר, ותיקונים בוצעו בהמבורג במספנת רייהרשטייג עד ל-1 בפברואר 1917. הספינה הייתה חלק מהכוח שיצא לנורווגיה כדי ליירט שיירה בריטית בליווי כבד ב-23–25 באפריל, אם כי המבצע בוטל כאשר סיירת המערכה מולטקה סבלה מנזק מכני ונאלצה להיגרר בחזרה לנמל. אוסטפריזלנד, תירינגן ונסאו אוחדו ליחידה מיוחדת למבצע שלוסשטיין, כיבוש מתוכנן של סנקט פטרבורג. ב-8 באוגוסט העלתה נסאו 250 חיילים בווילהלמסהאפן והפליגה איתם לאזור הבלטי. שלוש האוניות הגיעו לאזור הבלטי ב-10 באוגוסט, אך המבצע נדחה ולבסוף בוטל. היחידה המיוחדת פורקה ב-21 באוגוסט ואוניות המערכה חזרו לווילהלמסהאפן ב-23.
נסאו ושלוש אחיותיה היו אמורות להשתתף במבצע הצי האחרון של המלחמה, שתוכנן ל-30 באוקטובר. המבצע נועד להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, על מנת לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, תהיה העלות של הצי אשר תהיה. מלחים עייפים במלחמה ערכו מרד, מה שהוביל לביטול המבצע. בניסיון לדכא את התפשטות רגשות המרד, אדמירל היפר הורה לפזר את הצי. נסאו ושאר האוניות של שייטת אוניות המערכה הראשונה נשלחו אל שפך היאדה ב-3 בנובמבר, ולאחר מכן הוחזרו לווילהלמסהאפן ב-6 בנובמבר.
גורל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קריסת הקיסרות הגרמנית בנובמבר 1918, חלק ניכר מצי הים הפתוח נכלא בסקפה פלו. נסאו ושלוש אחיותיה לא היו בין האוניות שנרשמו למעצר, ולכן הן נשארו בנמלים גרמניים. בתקופה זו, מנובמבר עד דצמבר, שימש הרמן באואר כמפקד האונייה. ב-21 ביוני 1919, קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, בהתרשמות מוטעית כי שביתת הנשק תפוג בצהריים באותו יום, הורה להטביע את ספינותיו כדי למנוע את תפיסתן על ידי הבריטים. כתוצאה מכך, ארבעת אוניות המערכה מסדרת נסאו נמסרו למדינות ההסכמה השונות כתחליף לאוניות שהוטבעו. נסאו הוענקה ליפן ב-7 באפריל 1920, אם כי ליפנים לא היה צורך באונייה. לכן, הם מכרו אותה ביוני 1920 לגורטי ספינות בריטים, שגרטו את האונייה בדורדרכט.
