אלברכט הראשון, דוכס סקסוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלברכט הראשון, דוכס סקסוניה
Albrecht I
Albrecht-I-von-Sachsen.jpg
לידה 1175 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוקטובר 1260 (בגיל 85 בערך)
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Lehnin Abbey עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אריסטוקרט עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית אסקניה
אב ברנהרד, רוזן אנהלט עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jutta of Saxony
John I, Duke of Saxony
אלברכט השני, דוכס סקסוניה
Jutta of Saxony עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלברכט הראשון, דוכס סקסוניהגרמנית: Albrecht I., Herzog von Sachsen; ‏ 11757 באוקטובר 1260) היה דוכס סקסוניה, אנגריה, ווסטפליה; הלורד של נורדלבינגיה; רוזן אנהלט; נסיך-בוחר ומרשל של האימפריה הרומית הקדושה. למרות שסבו, אלברכט הדוב החזיק את דוכסות סקסוניה בין 1138 ו-1142, אלברכט נחשב לדוכס הראשון מבית אסקניה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברכט נולד בשנת 1175, והיה בנם הצעיר של ברנהרד השלישי, דוכס סקסוניה ובריגיטה מדנמרק, בתו של קנוט החמישי, מלך דנמרק. לאחר מות אביו בשנת 1212, חילקו אלברכט ואחיו את אדמותיו, על פי החוקים של בית אסקניה: הבכור היינריך קיבל את אנהלט, ואלברכט הצעיר קיבל את דוכסות סקסוניה. אלברכט תמך באוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, במהלך המלחמות נגד בית הוהנשטאופן. בשנת 1218 העניק אלברכט מקלט לדודו ולדמר מדנמרק, אשר היה הנסיך-בישוף של ברמן והודח מתפקידו.

ב-22 ביולי 1227, אלברכט ניצח בקרב בורנהבד, לאחר שפיקד על האגף השמאלי של הצבא הקיסרי, ובעקבות כך זכה בתואר של רוזן שאונבורגו-הולשטיין, תואר שאותו איבד יורשו, יוהאן החמישי, דוכס סקסוניה-לאוונבורג בשנת 1474.[2] אחרי הקרב התגורר אלברכט בטירת לאוונבורג על האלבה, אשר אותה הקים אביו, ברנהרד, בשנת 1182.[3]

אלברכט נכנס לסכסוך עם לודולף הראשון, הנסיך-בישוף של ראצבורג, וכלא אותו במאסר, שם הוא הוכה קשות, ומאוחר יותר שלח אותו לגלות.

ב-7 באוקטובר 1260 מת אלברכט, ובניו יוהאן הראשון ואלברכט השני ירשו את נחלותיו במשותף.

לאחר מותו של יוהאן הראשון, ירשו אותו במשותף שלושת בניו; אלברכט השלישי, אריך הראשון, ויוהאן השני, שהמשיכו לשלוט בשיתוף עם דודם עד לשנת 1296. בשנת 1296 חולקה הנחלה בין אלברכט השני לבניו של יוהאן הראשון; אלברכט קיבל את דוכסות סקסוניה-ויטנברג, ואילו בניו של יוהאן קיבלו את דוכסות סקסוניה-לאוונבורג.[4]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1222 התחתן אלברכט עם אגנס מאוסטריה, בתו של הדוכס לאופולד השישי, דוכס אוסטריה, ממנה נולדו לו 5 ילדים:

בשנת 1238 התחתן אלברכט עם אגנס מתורינגיה, בתו של הרמן הראשון, רוזן תורינגיה, ממנה נולדו לו 3 ילדים:

  • אגנס מסקסוניה, התחתנה עם היינריך הראשון מברסלאו
  • יוטה מסקסוניה, התחתנה עם יוהאן הראשון, מרקיז ברנדנבורג, ולאחריו התחתנה עם בורכארד השמיני, רוזן קוורפורט-רוזנבורג, ורוזן העיר מגדבורג
  • מרגרטה מסקסוניה (מתה ב-1265), התחתנה עם המולד השלישי, רוזן שוורין

בשנת 1247 התחתן אלברכט עם הלנה מבראונשווייג-לינבורג, בתם של אוטו הראשון, דוכס בראונשווייג-לינבורג ומתילדה מברנדנבורג, דוכסית בראונשווייג-לינבורג, ממנה נולדו לו 5 ילדים:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטו, רוזן באלנשטדט
 
איליקה מסקסוניה
 
הרמן הראשון, רוזן וירצנבורג
 
רוזנת אוורשטיין
 
מגנוס הראשון, מלך שוודיה
 
ריקצה מפולין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלברכט הראשון, מרקיז ברנדנבורג
 
 
 
 
 
קתרינה מהנברג
 
 
 
 
 
קנוט החמישי, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
לא ידועה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברנהרד השלישי, דוכס סקסוניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בריגיטה מדנמרק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלברכט הראשון, דוכס סקסוניה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Different counting traditions developed, following the arguments, that with Albert I's father Bernard ascending to dukedom, this was either (1) a successor of the old stem duchy of Saxony, with its two prior dukes named Bernard or (2) the sharply belittled territorial rest of Saxony remaining after the carve-up of the old duchy in 1180 formed the so-called Younger Duchy of Saxony, whose first duke of this name was then Albert I's father Bernard I (or III). Both traditions compete, more so with Bernard sometimes counted I or III, less so with Albert, usually counted I, but with his grandfather of the same name also having ruled as Saxon duke.
  2. ^ Cordula Bornefeld, "Die Herzöge von Sachsen-Lauenburg", in: Die Fürsten des Landes: Herzöge und Grafen von Schleswig, Holstein und Lauenburg [De slevigske hertuger; German], Carsten Porskrog Rasmussen (ed.) on behalf of the Gesellschaft für Schleswig-Holsteinische Geschichte, Neumünster: Wachholtz, 2008, pp. 373-389, here pp. 373seq.
  3. ^ Cordula Bornefeld, "Die Herzöge von Sachsen-Lauenburg", in: Die Fürsten des Landes: Herzöge und Grafen von Schleswig, Holstein und Lauenburg [De slevigske hertuger; German], Carsten Porskrog Rasmussen (ed.) on behalf of the Gesellschaft für Schleswig-Holsteinische Geschichte, Neumünster: Wachholtz, 2008, pp. 373-389, here p. 383. ISBN 978-3-529-02606-5
  4. ^ Cordula Bornefeld, "Die Herzöge von Sachsen-Lauenburg", in: Die Fürsten des Landes: Herzöge und Grafen von Schleswig, Holstein und Lauenburg [De slevigske hertuger; German], Carsten Porskrog Rasmussen (ed.) on behalf of the Gesellschaft für Schleswig-Holsteinische Geschichte, Neumünster: Wachholtz, 2008, pp. 373-389, here p. 375. ISBN 978-3-529-02606-5