אלברכט פון ברנסטורף

אלברכט פון ברנסטורף
Albrecht von Bernstorff
לידה	22 במרץ 1809; דרייליצו, דוכסות מקלנבורג-שוורין
פטירה	26 במרץ 1873 (בגיל 64); לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מדינה	ממלכת פרוסיה
מקום קבורה	מקלנבורג-מערב פומרניה
השכלה	אוניברסיטת גטינגן; אוניברסיטת הומבולדט של ברלין ;
שושלת ברנסטורף
אב	Friedrich von Bernstorff
אם	Freiin Ferdinandine von Hammerstein-Equord
צאצאים	Andreas Bernstorff; יוהאן היינריך פון ברנסטורף
פרסים והוקרה
	מסדר העיט השחור

אלברכט גראף פון ברנסטורף (בגרמנית: Albrecht Graf von Bernstorff‏; 22 במרץ 1809 – 26 במרץ 1873) היה מדינאי פרוסי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ברנסטורף נולד באחוזה דרייליצו (כיום בעיריית ויטנדרפ), בדוכסות מקלנבורג-שוורין. הוא היה בנם של פרידריך גראף פון ברנסטורף ושל פרייין פרדיננדינה פון המרשטיין אקורד.

הוא למד מדעי המשפט בגטינגן ובברלין, ולאחר מכן הצטרף לשירות המדינה הפרוסי.

קריירה

בשנת 1832 הוא הפך לנספח של הנציגות הפרוסית בהמבורג. שנה לאחר מכן מונה למזכיר הנציגות בדן האג. ב-1837 הוא הועבר לסנקט פטרבורג ומונה לחבר מועצה. עקב מות אביו חזר לגרמניה באותה שנה כדי להסדיר ענייני משפחה. לאחר מכן, בשנת 1838 הוא עבר לפריז. ב-1840 מונה ברנסטורף לתפקיד דיפלומטי בנאפולי, וב-1841 בפריז.

לאחר מכן, מ-1842 היה חבר מועצה מומחה (Vortragender Rat) באגף הפוליטי של משרד החוץ. ככזה, הוא נאלץ מדי פעם לייצג את שר החוץ. בשנת 1843 הועלה בדרגה (מועצת הנציגות החשאית). ב-1845 הוא נסע למינכן כציר מיוחד של פרוסיה.

לאחר מסעות רבים כדיפלומט בקריירה, נשלח ברנסטורף לווינה כשליח במאי 1848 במהלך המהפכה, ונשאר שם עד 1851. עד מהרה התבלט כמתנגד לתוכניות איחוד גרמניה. (מאוחר יותר הוא הסכים לקבל איחוד כזה, למרות שלדעתו זה צריך להיות תחת מנהיגות פרוסית ולא אוסטרית.) במהלך המהפכה של 1848–1849, הוא טען לברית חזקה בין פרוסיה ואוסטריה. עם זאת, ההבדלים בין שתי המדינות התגלו יותר תחת ראש ממשלת אוסטריה הנסיך פליקס צו שוורצנברג, והתנגדותו של ברנסטורף למדיניות הגרמנית של הנסיך הביאה להחזרתו מתפקידו על פי רצונו המפורש של הצד האוסטרי ב-1851.

בשנים 1851 ו-1852, ברנסטורף היה חבר בלשכה הראשונה של הפרלמנט הפרוסי (לנדטאג), בית הלורדים הפרוסי, בסיעת אלפנסלבן. עם התואר wirklicher geheimer Rat, הוא נשלח לנאפולי ב-1852 כציר.

זמן קצר לפני פרוץ מלחמת קרים ב-1854, הוא נשלח כראש השגרירות הפרוסית בלונדון, והצליח בקידום יחסי אנגלו-פרוסיה הטובים.

שר החוץ הפרוסי

באוקטובר 1861 עזב ברנסטורף את לונדון כדי להיות שר החוץ הפרוסי תחת ראש הממשלה קרל אנטון, נסיך הוהנצולרן . (קודם לכן הוצע לו תפקיד של שר החוץ בשנים 1848 ו-1850 על ידי המלך פרידריך וילהלם הרביעי מבלי לקחת זאת.) לפיכך הוא החליף את הרוזן הפסיבי למדי אלכסנדר פון שלייניץ (ליברל ותיק) ובקבינט, חיזק יותר התקבצות שמרנית סביב אוגוסט פון דר היידט ואלברכט פון רון .

הוא יציג מספר מדיניות ואסטרטגיות חדשות. בתקופה זו נדונו רעיונות לרפורמה של הקונפדרציה הגרמנית. ברנסטורף החיה מחדש פרויקט מ-1849 להקמת מדינה פרוסית-גרמנית צרה על מנת להדוף יוזמות כאלה של אוסטריה, וטען לאיחוד "גרמניה הקטנה" בהנהגה פרוסית וללא אוסטרית; עם זאת, תוכניות אלה לא נמשכו לעת עתה, מכיוון שהן התערערו בגלל חוסר אמון בגורמים פוליטיים.

ברנסטורף גם ניהל משא ומתן על אמנות צבאיות עם מדינות שונות בצפון גרמניה, סיכם הסכם סחר חופשי עם צרפת כחלק משינויים במדיניות צולפריין לבידוד אוסטריה הפרוטקציוניסטית, והכיר במהירות בממלכת איטליה החדשה כמדינה בתקווה שהיא תסייע בשיתוף הפעולה נגד אוסטריה. מהלך אחרון זה פירושו דחייה ברורה של צוליוניון עם אוסטריה.

בתחילת המשבר החוקתי הפרוסי של 1859–1866, עמדו וילהלם הראשון וממשלתו בפני הבחירה להמשיך ולמשול ללא תקציב חוקתי. פון דר היידט, ברנסטורף ושר המסחר, היינריך וילהלם פון הולצברינק, דחו זאת כהפרה של החוקה, והתפטרו. שרים אחרים, לעומת זאת, היו מוכנים להמשיך בתפקידם. במצב זה, שר המלחמה, אלברכט פון רון, דחף את מינויו של אוטו פון ביסמרק הן לשר החוץ והן לראש ממשלה. כך, בשנת 1862 הוחלף ברנסטורף בתפקידו; לאחר מכן הוא ביקר את ביסמרק כבעל מדיניות מקיאווליסטית.

קריירה מאוחרת יותר

מאוחר יותר הוא מונה מחדש לתפקידו כשגריר פרוסיה בלונדון, ולאחר 1871, כשגריר הקיסרי הגרמני בדרגת שר המדינה, שאותו נשאר עד מותו ב-1873. במהלך תקופה זו, הוא גם שימש כנציג הפרוסי בוועידת השלום בלונדון בשנת 1864, שהובילה לחתימת הסכם וינה. ב-1867, הוא גם היה שגריר הקונפדרציה הצפון-גרמנית במשא ומתן על הסכם לונדון, שקבע את מעמדה של לוקסמבורג.

אלברכט פון ברנסטורף נפטר ב-26 במרץ 1873. הוא קבור (לפי הכיתוב על מצבתו) במאוזוליאום משפחת ברנסטורף בחצר הכנסייה בלאסאן, מקלנבורג-פורפומרן.

חיים אישיים

ב-1839, בהיותו בפריז, נישא לאנה פון קנריץ (נולדה ב-23 במאי 1821 בדרזדן), בתו של שגריר סקסוניה בחצר הצרפתית, הנס היינריך פון קנריץ (1790–1863). יחד, הם היו ההורים של:

אנדראס אלברכט פון ברנסדורף (1844–1907), התחתן עם אוגוסטה פון הוטינגר, בתו של היינריך פון הוטינגר.
מארי תרזה פון ברנסדורף (נולדה ב-1848)
פרידריך וילהלם פון ברנסדורף (נולד ב-1853), התחתן עם אוגוסטה מארי גוטשמיד (1853–1889)
ויקטוריה אנה פון ברנסדורף (נולדה ב-1857)
אלברכט פרסי פון ברנסדורף (נולדה ב-1858)
יוהאן היינריך פון ברנסטורף (1862–1939), אשר שירת כשגריר הגרמני עד כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלברכט פון ברנסטורף בוויקישיתוף