אלבר סממה-שיקלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלבר סממה-שיקלי
ألبير شمامة شيكلي
Albert Samama-Chikli
Albert Samama-Chikli.jpg
לידה 24 בינואר 1872
תוניס, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1934 (בגיל 61 בערך)
תוניס, מדינת החסות הצרפתית תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Albert Samama עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מדינת החסות הצרפתית תוניסיה, הבייליק של תוניסיה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1934 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק צלם ובמאי
צאצאים היידי טמזלי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב המלחמה 1914–1918 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלבר סממה, נודע כאלבר סממה-שיקלי, (בערבית: ألبير شمامة شيكلي - אלבר סמאמה שיקלי, בצרפתית: Albert Samama-Chikli;‏ 24 בינואר 1872 בתוניס1933 תוניס) היה צלם ובמאי קולנוע ויזם יהודי-תוניסאי, הנחשב ליוצר הסרטים העלילתיים הראשון בתוניסיה ולאחד מחלוצי הקולנוע בעולם הערבי ובאפריקה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבר סממה נולד בשנת 1872 בתוניס למשפחה יהודית ספרדית אמידה. אביו היה בנקאי מצליח ששימש כעוזרו של הביי של תוניס, מוחמד השלישי א-צדיךּ (1881-1852). אלבר, שהתוודע לחיי החברה הגבוהה בחצר הביי, התחנך בתוניס בבתי ספר של האבות הלבנים המיסיונרים מיסודו של האב שארל לוויז'רי, ואחר כך בבית ספר ישועי במרסיי, בצרפת. כבעל אישיות נמרצת ונונקונפורמיסטית, זמן קצר אחרי מות אביו, הפסיק סממה את לימודיו והיה לימאי[1]. הוא ערך מסעות רבים וארוכים בעולם, כולל לאיי האנטילים (בגיל 16), לכף הורן, לסין ולאוסטרליה (בגיל 17).

כינויו "שיקלי" נלקח משמו של האי הקטן שיקלי שב"אגם תוניס", שמבצרו נרכש על ידי אביו ושבו נהג סממה הצעיר לארגן מסיבות של חבורה עליזה שנקראה "אגודת הכבאים של שיקלי". הוא הפך את שקלי ל"נסיכותו" ונהג להציג את עצמו כ"צלם מעוטר מדליות של נסיכות שיקלי" או כ"צלם של הביבר הגדול מאסריני". לפי שמועות הוא התאהב באלג'יריה במאלפת בעלי חיים שעבדה בגן חיות וכמחווה אליה התנצר בשנת 1893 בטקס מפואר לפי הפולחן הרומי-קתולי.[2]

פעילותו בתחום הטכנולוגיה והקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתיירות אופניים להקרנות רנטגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סממה התעניין בכל החידושים של הטכנולוגיה מזמנו. בגיל 20 היה לחובב מושבע של אמנות הצילום ושל האופניים והיה בראשונים שהביא כלי נסיעה זה לתוניסיה. על אופניו המצוידים בצמיגי מישלן ארגן סיור בדרום אלג'יריה ולדבריו הרחיק עד ביסקרה שבנווה המדבר טוגורט, סובב אחר כך את אגמי השוט במדבר עד לגאפסה ושב לתוניס דרך גאבס. בהמשך הפך סממה גם לחובב מכוניות.

שנה אחרי המצאת הרדיולוגיה על ידי רנטגן, סממה, שהתלהב מהתגלית, היה הראשון שהביא מכשיר צילומי הרנטגן לתוניסיה. ב-1897 פתח בביתו ברחוב סידי סופיאן בתוניס "אולם לרדיוסקופיה ולרדיוגרפיה" ובנוסף ליישומיו הרפואיים השתמש בו גם למופעי צילום רנטגן לקהל הרחב. בהמשך צייד במכשיר מסוג זה את בית החולים של העיר.

צלם מקצועי של תמונות וסרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד לצלם במצלמה לפחות משנת 1891. התצלום הראשון שנמצא מאותה שנה מראה גופת אדם שנמצא טבוע בתעלת לה גולט. בשנת 1894 קיבל דיפלומת כבוד בתערוכת הצילומים הרביעית של החברה הקיסרית הפוליטכנית הרוסית. באותה שנה צילומיו קיבלו את הציון "טוב" בתערוכת האמנות של תוניס. [3] במקביל למצלמה נחשף סממה גם להתחלת הקולנוע. מחקרים בשנות ה-2000 גילו[4] כי את המקרן הראשון של סרטים הביא לתוניסיה צלם ותיק בתוניס בשם ס. אלבר, שהקים בית ראינוע בשם "סינמה אלבר".כנראה בגלל השם הזהה, נוצר מאוחר יותר בקרב החוקרים בלבול בין ס. אלבר לאלבר סממה-שיקלי, ובטעות יוחסה לאיש השני את בכורת הקרנות הראינוע בתוניסיה, שהתקיימה בסביבות 29 באוקטובר 1896. מופע הבכורה התקיים באולם של ס. אלבר (Cinématographe Albert) שנפתח במעבר בנוואן (Passage Bénévent) בתוניס. לאלבר מצטרפים מקריני סרטים נוספים - ראינוע "גאריג" ואחר של מגזין "פריז-תוניס" ובהמשך נציג האולפנים של האחים לומייר, אלכסנדר פרומיו, ביקור הראינוע פארו ממרסיי, סיורי הראינוע של "פרופסור" דוד ואחרים. כך התוודע הקהל התוניסאי לסרטונים עם מראות מארצם, עם תמונות של הביי או של סלברטאים אחרים, ובו זמנית ליצירות מבית היוצר של אולפני לומייר כמו "היציאה ממפעלי לומייר" ו"הרכבת מגיעה לתחנה" סממה-שיקלי הצטרף למגמה והקים בסביבות שנת 1900 ראינוע נייד משלו Cinemato Chikli שהתארח בסביבות שנת 1903 בתיאטרון העיר ספאקס וב-1905 בקזינו של תוניס.[5]

בתחילת המאה ה-20 צילם סממה-שיקלי תמונות ראשונות של תוניסיה מהאוויר:בשנת 1908 מתוך כדור פורח שכונה "לה שיקלי"[6] הוא קלט במצלמתו את הנופים בין חמאם ליף לגרומבליה. בשיתוף פעולה עם ה"אווירונאוט" הצרפתי ואלר לקונט[7], צילם סממה מלמעלה גם מראות של פריז ושל בריסל. באותה שנה תיעד בסרט תמונות מרעידת האדמה במסינה ובשנת 1909 עשה צילומים מתחת למי הים מתוך סוג של צוללת שכונתה "בו-קורן"[8] ושנבנתה מעץ כמה שנים קודם לכן (ב-1903) לפי תכנונו של האב ראול, ויקריוס הקתדרלה של תוניס[9],[10]. צוללת זו נועדה במקור לדיג ספוגיים. ב-1910 תיעד סממה את דיג הטונה בתוניסיה בשביל נסיך מונקו, אלבר הראשון.

בהמשך יצר סממה סרטי תעודה וכתבות מצולמות בנוגע לאירועים שהתרחשו בתוניסיה בעבור החברות פאטה וגומון (יומני חדשות) ועבור העיתונים "לה מאטן" ו"ל'אילוסטרסיון".במסגרת פעילות זו צילם, למשל, כתבות על חצר הביי בתוניס, לרבות מראה כניסתו החגיגית של הדי ביי בשערי הארמון ברדו ותמונה היסטורית של הלוויה של נאצר ביי. בשנת 1911 כיסה סממה לצורכי יומני החדשות באולמי הראינוע את הקרבות במלחמת איטליה-טורקיה בשטח טריפוליטניה. כמו כן יצר תמונות תיעודיות כמו "דיג הספוגים" ו"סחר הנשק בים של דווארה". צילומיו במלחמה בין איטליה לטורקיה עוררו זעם בעיתונות האיטלקית מפני שקלטו כמה מראות לא מחמיאים על התנהגות הכוחות האיטלקים. כך למשל הסרטון שהנציח את השתלטות החיילים האיטלקים על האונייה "קרתגו" שהייתה חשודה כמובילה אווירון אל הכוחות העות'מאנים[11] [12]. בימי מלחמת העולם הראשונה התגייס סממה לשירות מחלקת הצילום והקולנוע של צבא צרפת ונמנה עם תריסר הכתבים בראשות אבל גאנס שצילמו את מלחמת החפירות בקרב ורדן (1916).

בשנות ה-1920 עם התפתחות התיירות, החל סממה-שיקלי ליצור צילומים וסרטונים עבור מגזינים וספרי הדרכה לתיירות. בשנת 1922 עבד כצלם בהפקת הסרט האילם "אלף לילה ולילה" של הבמאי הרוסי ויקטור טורז'נסקי. עוד לפני מלחמת העולם ניסה ליצור מעין אנציקלופדיה בתמונות של החיים במולדתו. לשם כך נסע לאזורים הכפריים ושהה שבועות רבים בחיק האוכלוסייה הכפרית.

סרטים עלילתיים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 צלים את "זוהרה", סרט עלילתי שנמשך כנראה במקור כשעה (אך נותרו ממנו רק קטעים הנמשכים כ-10 דקות) [13][14], הסרט העלילתי התוניסאי הראשון, המספר על ניצולה צרפתית של תאונת מטוס, שמצאה מקלט אצל משפחה בדואית תוניסאית וחיה זמן מה בקרבם. היא למדה איתם לגזוז את צמר הכבשים, לבשל קוסקוס, להשיג מים ועץ לצורכי היום יום. בתפקיד הראשי שיחקה בתו של סממה, היידה שיקלי, לימים טמזלי (1998-1906) שהפכה לשחקנית ולתסריטאית של סרטיו, ככל הנראה שחקנית הקולנוע הראשונה בעולם הערבי וביבשת אפריקה. היצירה, שהוקרנה לראשונה ב-21 בדצמבר 1922 בבית הקולנוע "נונס" בתוניס, זכתה בהצלחה גדולה.

לאחר מכן הפיק את הסרט "ליקוי הירח" ובשנים 19231924 את "עין אל ר'זל" או "בת קרתגו. דרמה של החיים הערביים". ההפקה הנ"ל נהנתה מתמיכת הביי מוחמד אל-חביב שנכח בצילומים בתוניס, העמיד לרשות סממה את ארמונו וגנו ואת הניצבים הדרושים. הסרט, בעל אופי מלדורמתי, סיפר על אהבתם הבלתי אפשרית בין המורה טאלב לצעירה עין אל ר'זל שאביה הבטיח את ידה לבן של השייח.

אלבר סממה-שיקלי שעישן, נחשף בצעירותו לקרינות רנטגן וייתכן כי נפגע בראותיו בגז לחימה בעת צילומיו במלחמת העולם הראשונה, לקה בשנותיו האחרונות בסרטן ראות. הוא נפטר בעוני בתוניס בשנת 1933.[15] והובא לקבורה בבית העלמין בורג'ל בתוניס. באפיטף על קברו חרותות המלים:

בלתי נלאה בסקרנותו, נמהר באומץ לבו,נועז ביוזמותיו, עקשן בשעת מבחן,קיבל בהשלמה את צרותיו, השאיר מאחוריו ידידים

.סממה-שיקלי שלט היטב בצרפתית, ערבית ואיטלקית.

למרות התנצרותו הפורמלית בגיל 22, היה סממה חילוני לחלוטין, היה חופשי בדעותיו ואף השתייך לארגון "החשיבה החופשית".[16] .החל משנת 1905 היה נשוי לביאנקה פררו. סממה היה חבר ב"מכון קרתגו", שאיגד אנשי רוח של תוניסיה וחבר ב"חוג האירופי של תוניס".

לסממה הייתה גם אזרחות צרפתית, שהוענקה עוד לאביו על ידי הקיסר נפוליאון השלישי. אלמנתו, המוזיקאית איטלקייה ביאנקה פררו ובתם, היידה שקלי-טמזלי, התאסלמו לצורך נישואים. אחיינו, בת אחותו אסתר, היה עו"ד ראול דרמון (1976-1885).[17]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1900 - מדליה גדולה של ארד על צילומיו בתערוכה העולמית בפריז.[18]
  • עיטור צבאי של ממשלת צרפת על צילומיו בקרב ורדן

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996 - הבמאי מחמוד בן מחמוד יצר סרט תעודי תוניסאי-צרפתי קצר על חייו ומפעלו של אלבר סממה-שיקלי (בהפקת Alif Productions)[19]
  • 2015 תערוכה של צילומיו וסרטיו בסינמטק של בולוניה, אורגנה בעזרת נכדתו,ג'ווידה טמזלי ווהן ובעלה, פול אדיראן ווהן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Roy Armes African Filmmaking: North and South of the Sahara, Indiana University Press, Bloomington and Indianapolis 2006
  • Guillemette Mansour, Samama Chikly. Un Tunisien à la rencontre du XXe siècle, éd. Simpact, Tunis, 2000

(גימט מנסור - "סממה שיקלי. תוניסאי במפגש עם המאה ה-20")

  • Omar Khlifi, Histoire du Cinéma en Tunisie ,Société Tunisienne de Diffusion, 1970

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלבר סממה-שיקלי בוויקישיתוף

les débuts du cinématographe dans la Régence (1896-1908) באתר Academia 2016 ("תוניס ו"הזמנים המודרניים":התחלות הקולנוע בימי ה"עוצרות")

Italia addio:il nostro cinema visto dall'altra parte del Mediterraneo באתר האיטלקי לקולנוע ותקשורת imago 1 - בספר Giorgio de Vincenti e Gabriele Anaclerio Immaginare l'Europa:Identità e transiti audiovisivi, Bulzoni p.185

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Morgan Corriou ע' 107
  2. ^ Morgan Corriou ע' 111, כולל הערה 33
  3. ^ Morgan Corriou ע' 110, כולל הערות 28 ו-29
  4. ^ Morgan Corriou ע' 93-92
  5. ^ Mariann Lewinski 2015
  6. ^ Morgan Corriou ע' 109
  7. ^ Roy Armes
  8. ^ Morgan Corriou ע' 109
  9. ^ Roy Armes ע' 24
  10. ^ Northern Advocate 9 april 1914
  11. ^ Leonardo di Franceschi
  12. ^ Mariann Lewinski 2015
  13. ^ Ouissal Mejri באתר ארכיון בקולנוע הצרפתי ilcinema ritrovato
  14. ^ La Repubblica 2015
  15. ^ Roy Armes ע' 25
  16. ^ Morgan Corriou ע' 111
  17. ^ Roy Armes ע' 24
  18. ^ Morgan Corriou ע' 109
  19. ^ באתרafricultures