ספוגיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgספוגיים
Aplysina archeri (Stove-pipe Sponge-pink variation).jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
תת־ממלכה: פרזואה
Parazoa
מערכה: ספוגיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Porifera

הספוגיים (שם מדעי: Porifera) הם בעלי חיים נקבוביים רב-תאיים השייכים לחסרי החוליות, שוכני מים ונייחים. (צמודי מצע, בנטיים). מקור השם - נושאי חורים. בעלי חיים אלה הם הפשוטים בין בעלי החיים הרב-תאיים משום שאין להם איברים מוגדרים.

מערכת הספוגים היא מערכה נרחבת ביותר הכוללת כ-10,000 מינים ידועים ומינים חדשים מתגלים בכל עת. הספוגיים מצויים בעיקר במים מלוחים, אך גם במים מתוקים, החל ממים רדודים ועד לעומק של יותר מ-8,500 מטר. הספוגיים ניזונים ממזון העובר במים והמסונן בגופם באמצעות מערכת סינון ביולוגית. זרימת המים היא דרך תעלת הכניסה (Incurrent Canal), משם אל חדרי הסינון ולבסוף אל תעלת היציאה (Excurrent Canal) ואל פתח היציאה הגדול, האוסקולום (osculum). הצורה הפשוטה ביותר במורכבותה של ספוגיים היא צינור המחובר בקצה אחד לנקודת אחיזה.

מבנה הגוף בספוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבני גוף בספוגיים. משמאל לימין - אסקון, סיקון, לאוקון. סימולי הצבעים: צהוב- פינקוציטים, אדום-קואנוציטים, אפור-מזוהיל, תכלת-כיוון זרימת המים.

מבחינה פיזיולוגית, הספוגיים הם מבעלי החיים הפשוטים והקדומים ביותר מבחינה אבולציונית ואינם כוללים שרירים, עצבים או שום איבר פנימי אחר. למעשה ניתן לראות בספוג מושבה רב-תאית יותר מאשר אורגניזם רב-תאי. בשל השוני המשמעותי הזה מיצורים רב-תאיים אחרים, הוטבע המושג Eumetazoa המגדיר את כלל היצורים הרב-תאיים, למעט הספוגיים. למעשה ניתן לשבור ספוג לתאים בודדים ואלה יוכלו להסתדר וליצור ספוג חדש. אם בצורה זו יועברו מספר ספוגיים, כל אחד מהן יסתדר חזרה בצורה משלו. קיימות עדויות של מאובנים של ספוגיים מעידן הפרקמבריון.

קיימות שלוש צורות עיקריות של ספוג :

  • Ascon - צינור אחד - 2 שכבות של תאים - דיפלובלסטי
  • Sycon - שתיים - שלוש אצבעות, עם דופן דיפלובלסטית
  • Leucon- מאות ואלפי אצבעות אשר חוברות יחד, זוהי הצורה המורכבת והנפוצה ביותר עם מערכת חללים מורכבת, ה-Atrium, שהוא החלל הפנימי, קטן יותר אך שטח הפנים לסינון גדול יותר, לאחר שינויים אנטומיים נוצרו ביצורים אלה גם חדרי סינון, Flagellated Chamber

סוגי התאים בספוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספוג ישנו בסך הכול מספר קטן של טיפוסי תאים :

  • Pinacocyte - תא שטוח, פחוס ונוקשה, שיוצר מעטפת קצת יותר קשיחה לכל דופן הגוף
  • Porocyte - תא יוצר נקב, תא זעיר ובו מאות אלפי נקבים (pores) מיקרוסקופיים
  • Sclerocyte - תא יוצר מחט גירנית/ צורנית, בפועל יש מאות תאים וכל אחד מפריש מחט שיוצרות יער של מחטים חדות, וכך נוצר מבנה שמחזק את הדיפלובלסט
  • Choanocyte - תא רביד, שאחראי על הנעת המים בתוך הספוג ועל הזנה
  • Archaeocyte - תא אמבי, שיכול לשלוח זרועות לכל הכיוונים מבנה זה קולט חלקיקי מזון מתא רביד ומעביר אותם לתאים האחרים
  • תאים טוטיפוטנטיים היכולים להתמיין לכל תא אחר אשר יידרש
  • Oocite - תאי רבייה

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצור זה, יש שתי צורות רבייה: רבייה מינית ורבייה אל מינית.

  • אל מינית - בשתי דרכים:
  1. קטעי גוף ספוגיים ניתקים מגוף הספוג, ונצמדים למצע ובו מתפתח ספוג חדש
  2. גמולות - קטע מהספוג שמתעטף במעטפת שמגינה עליו עד שמגיע למצע עליו יכול להתפתח, הספוג שיתפתח בצורה זו יהיה זהה גנטית לספוג ההורה. גופים אלו הם גופי קיימא אשר מטרתם לשרוד תקופות של תנאים קיצוניים.
  • מינית - הספוג הוא הרמפרודיט - יש בו איברי מין זכריים ונקביים כאחד, אך בדרך כלל הוא מייצר תאי זרע ותאי ביצה בזמנים שונים. תאים אמביים הופכים לתאי זרע והספוג משחרר אותם מהאוסקולום (הפתח הגדול בראש הצינור), תאי הזרע חודרים דרך נקבובים לספוג אחר ומפרים תאי ביצית שנמצאים שם. מתפתחת זיגוטה, ביצית מופרית, והספוג משחרר המוני פגיות, עוברים זעירים (בלסטולה). 90% נאכלים, אחוז קטן נקלט ומתפתח.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערכת ספוגיים (Porifera)
    • מחלקת גירנים (Calcarea) מכילים את כל שלושת הטיפוסים, אסקון, סיקון ולויקון
    • מחלקת זכוכנים (Hexactinellida) סוג הנע בין סיקון ללויקון, יש להם מחטי שלד סיליקטיות. הסיבים המעגנים את הספוג אל המצע בעלי תכונות של סיב אופטי, כלומר בעלי יכולת העברת אור. במזוהיל ישנם תאים ללא גבולות ממברנליים לכן נראים צברים של גרעינים
    • מחלקת ספוגנים (Demospongiae) (נקראים גם צורניים) כולם מסוג לויקון, קבוצה זו היא הגדולה ביותר
    • מחלקת Homoscleromorpha קבוצה קטנה, בת כ-90 מינים, ימית. רוב המינים קטנים ושטוחים. הוגדרה רק ב-1973.

יכולת זיהוי עצמי-לא עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספוגים ששונים מבחינה גנטית יוצרים דחייה האחד מן השני בצורת רקבון ותמותה. ישנו זיכרון אימונולוגי כך שבכל הצמדה תגובת הזיהוי והדחייה יתרחשו מהר יותר.

שימוש על ידי בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחטי השלד העשויות סידן פחמתי או צורן דו-חמצני של רוב סוגי הספוגיים הופכות אותם לגסות מידי עבור רוב השימושים, אבל לכמה מינים של ספוגנים, יש שלדים רכים, לגמרי סיביים. האירופאים הראשונים נהגו להשתמש בספוגים רכים למטרות רבות כולל ריפוד לקסדות, כלי שתייה ניידים ומסנני מים עירוניים. עד להמצאת הספוגים הסינתטיים, הם שמשו לניקוי כלים, לצביעה וזיגוגי קרמיקה ואמצעי מניעה דיסקרטי. עם זאת באמצע המאה ה -20, הדיג המופרז הביא גם את בעלי החיים וגם את התעשייה קרוב להכחדה.

כיום, נוסף לדייג, ספוגים מגודלים בטכניקות של חקלאות ימית בתנאים מבוקרים, הם מיוצרים בהיקף מסחרי לשימוש כספוגי אמבט או לצורך הפקת תרכובות פעילות ביולוגית המצויים במינים מסוימים ספוגים.

לספוגים יש פוטנציאל לשימושים רפואיים בשל הימצאות של חומרים אנטיביוטים בספוגים עצמם או בחיידקים סימביוטים שבהם. חומרים אלה עשויים לשמש לטיפול בגורמי מחלות כגון וירוסים, חיידקים, גידולים סרטניים ופטריות. כיוון שלספוגים אין קליפה מגנה או אמצעי בריחה הם פתחו יצירה של מגוון רחב של תרכובות יוצאות דופן לצורכי הגנה. קבוצה אחת של חומרים היא נגזרות של חומצת שומן מחומצנת המכונה אוקסי-ליפין (Oxylipins). חומרים אלו נמצאו כבעלי תכונות אנטי סרטניות, אנטי בקטריאלי ואנטי פטרייתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]