אלחנן דב מרוזוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלחנן דב מרוזוב

הרב אלחנן דב מרוזוב (כונה חוניע, או בכינויו המחתרתי אד"ם, ראשי-תיבות של שמו; כסלו ה'תרל"ח, 1877 - ח' בניסן ה'תרצ"ח, 9 באפריל 1938) היה מזכירו של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, וניהל את ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ברוסיה הסובייטית. הוצא להורג בשל פועלו המחתרתי למען שמירת היהדות[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר צ'רקאסי שבאוקראינה, לצבי הירש אריה ליב ורחל לאה מרוזוב.

בגיל 13 התייתם מאביו, למד מספר שנים בישיבת מינסק. ב-1897, כשנוסדה ישיבת תומכי תמימים, עבר ללמוד בה, ושם למד בצוותא עם רבו לעתיד, רבי יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד, ביוזמת[2] אביו של הריי"צ, רבי שלום דובער שניאורסון, הרבי באותה עת. ב-1908 מונה למשגיח בישיבה. באותה שנה נשא את אסתר, בתו של שוחט העיירה קלימוביץ', מנישואין אלו נולדו לו חמישה ילדים. לאחר פטירתה נשא בשנית את בת דודתה, ברכה לבית כ"ץ.

מספר שנים לאחר מכן מונה למזכירו של האדמו"ר הרש"ב עד לפטירתו. ב-1920 עבר לרוסטוב והמשיך בתפקידו כמזכירו של רבי יוסף יצחק. יחד עם הרב יחזקאל פייגין, ניהל את ענייני החצר ותנועת חב"ד ברוסיה[דרוש מקור].

פעילותו המחתרתית מאסרו וסוף ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהוטל האיסור על הפצת יהדות ברוסיה הסובייטית עמד בראש העוסקים בפעילות המחתרתית של הקמת תלמודי תורה עבור ילדים יהודים. לא ידוע רבות על פעילותו החשאית, כמו על כל פעילות המחתרת בשנים אלו. הוא הוגדר[3] אצל הבולשת הסובייטית כנציגו של רבי יוסף יצחק שניאורסון ברוסיה הסובייטית וכאחראי לקשר עם חסידי חב"ד בברית המועצות, לאחר שהאדמו"ר עצמו יצא משם בשנת תרפ"ח.

מאסרו הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1927, נאסר ביחד עם רבו, ונידון ל-3 שנות מאסר בעוון פעילות מחתרתית. לאחר צאתו של הרבי מרוסיה ב-1927 נשאר בלנינגרד וניהל את הישיבות המחתרתיות ברוסיה.[דרוש מקור] מאז לא נשאר ללון במקום אחד, כשהוא בורח מאימת השלטון הקומוניסטי מויטבסק למוסקבה, ובחזרה ללנינגרד, כשבכל משך הזמן הזה היה תחת שם בדוי, על מנת שלא יעלו על עקבותיו.[דרוש מקור]

מאסרו השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בפברואר 1938 נאסר הרב מרוזוב יחד עם בנו וכתריסר יהודים, רובם חסידי חב"ד, על ידי הנ.ק.וו.ד. בעיר לנינגרד. קבוצה זו עונתה במרתפים והוצאה להורג. במשך זמן ממושך לא נמסר למשפחות מה עלה בגורלם מלבד שנשלחו לגלות של עשר שנים. עד לשנת 2014 לא היה מידע נוסף אודותם.

איתור מידע על הנרצחים ומקום קבורתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 הותר העיון בחומר ארכיוני של הק.ג.ב. בהם תיקי מאסרם של קבוצה זו עם תמונותיהם וכתבי האישום. בכתב אישום של כמה מהחסידים שנעצרו נאמר: "הנאשמים: מורזוב אלחנן - פבזנר ב. ל. (ר' חונייע מרוזוב החזיק פספורט על שם פבזנר), רסקין יצחק, אלטהויז פנחס - נאשמים בתקנה 85 [בגידה]... קבוצת אנטי-מהפכנים לאומניים... פעולתם המיוחדת הייתה ארגון פעילות אנטי-מהפכנית לאומנית עם צעירים דתיים. לארגון קוראים 'תפארת בחורים'.. קיבלו סיוע מחוץ לארץ.".

הרב יפרח אפראימוב, משליחי חב"ד בפטרבורג שערך את החיפוש מספר: "במקום היתה כעין אנדרטה לזכר היהודים שקבורים במקום, אך ללא שמות הנרצחים. מנהל בית הקברות אמר לי שאסור לעשות מצבה חדשה, משום שהמקום סגור. אמרתי לו שעל-פי היהדות המצבה צריכה להיות במקום שבו האדם נקבר."[דרוש מקור] לאחר וידוא שבמקום האנדרטה קבורים הנרצחים האסירים ומאמצים מול השלטונות אושרה הנחת מצבה עם שמותיהם לזכרם, באותו בית קברות בלנינגרד המכונה כיום סנקט פטרבורג.

ככל הנראה הוצא להורג ב-9 באפריל 1938 (ח' בניסן, ה'תרצ"ח)[4].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרוזוב נולדו שישה בנים ושתי בנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שניאור זלמן אשכנזי, אוצר החסידים: ברית המועצות ופולין, הוצאת חזק, תשע"ה, עמודים 63-89.
  • שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, הוצאת קה"ת, תשמ"ט[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הידברות
  2. ^ אוצר החסידים: ברית המועצות ופולין, עמוד 63.
  3. ^ אוצר החסידים: ברית המועצות ופולין, עמוד 87.
  4. ^ 77 שנה אחרי: אותר קבר 'הרוגי המלכות' מחב"ד, ערוץ 7
  5. ^ בסוף הספר יש מפתח שמות עם כל העמודים ששמו מופיע
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.