יוסף יצחק שניאורסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף יצחק שניאורסון
האדמו"ר השישי מחב"ד ליובאוויטש
Frierdiger Rebbe.tif
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון
תאריך לידה י"ב בתמוז ה'תר"ם
מקום לידה לובביץ', האימפריה הרוסית (כיום רוסיה)
תאריך פטירה י' בשבט ה'תש"י (בגיל 69)
מקום פטירה במרכז חב"ד העולמי - 770
מקום קבורה בחלקת חב"ד באוהל מיוחד בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק.
חסידות חב"ד ליובאוויטש
מקום מגורים העיירה לובביץ', העיר רוסטוב, לנינגרד ברוסיה, ריגה, ורשה,
שכונת קראון הייטס בניו יורק.
מספר בשושלת שישי
הקודם רבי שלום דובער שניאורסון
הבא חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון
תחילת כהונה ה'תר"פ
סיום כהונה י' בשבט ה'תש"י
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי שלום דובער שניאורסון
אם שטערנא שרה שניאורסון
בת זוג נחמה דינה שניאורסון
ילדים חנה גור-ארי
חיה מושקא שניאורסון
שיינא הורנשטיין

רבי יוסף יצחק שניאורסון (י"ב בתמוז ה'תר"ם 1880 - י' בשבט ה'תש"י 1950); מכונה האדמו"ר הריי"צ היה האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש, בראשה עמד משנת ה'תר"פ (1920) ועד לפטירתו.

כרזה שפורסמה בירושלים, לקראת ביקורו של הריי"צ בארץ ישראל

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בי"ב בתמוז ה'תר"ם (1880) לרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, ולשטערנא שרה. הוא נקרא על שם אבי אמו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש, בן הצמח צדק.

בי"ג באלול ה'תרנ"ז (1897), בגיל 17, נישא לנחמה דינה, בת הרב אברהם שניאורסון. לאחר חתונתו מינה אותו אביו למנהל בפועל של ישיבת חב"ד "תומכי תמימים" שנוסדה באותה שנה.

במקביל היה גם שותף לפעילותו הציבורית של אביו והצטרף אליו לאסיפות הרבנים שהיו באותה תקופה ברוסיה ואירופה. בשנת ה'תרע"ג (1913) היה שותף לוועד הרבנים שסייע להגנה המשפטית במשפט עלילת הדם של מנחם בייליס.

בשנת ה'תר"פ (1920), זמן קצר לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, נפטר אביו והוא התמנה למנהיגה של חסידות חב"ד ליובאוויטש. בעקבות רדיפות הקומוניסטים את היהדות, הוא הקים בברית המועצות רשת חשאית של "תלמודי תורה" וישיבות. רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בפעילות יהודית של סיפוק צורכי דת וחינוך יהודי, דבר שהיה אסור על פי חוק בברית המועצות.

במאסר, בגלות ועזיבתו את ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מעשים אלו הוא נאסר בט"ו בסיוון ה'תרפ"ז (1927) על ידי הג.פ.או. וללא משפט נגזר דינו למוות. הוא מספר כי במהלך אחת מחקירותיו איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי, "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל"[1]. אמרה זו זכתה לפרסום רב. הרבי אף נפצע בזמן מאסרו, כשהושלך על ידי סוהר בגרם מדרגות תלול, לאחר שהניח תפילין בחטף - בניגוד להוראותיו[דרוש מקור].

לאחר לחצים בינלאומיים - בהם התניית חידוש חוזה הסחר עם לטביה (מאחורי פעולה זו עמד חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין) - בוטל עונש המוות והומר לעונש גלות. הוא שוחרר מהכלא ונשלח לגלות בעיר קוסטרומה ביום ג' בתמוז (19 ביוני). לפני שעלה לרכבת שלקחה אותו למקום גלותו, נאם אל החסידים שנאספו להפרד ממנו ומהות דבריו הייתה: "רק הגוף היהודי נמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית". דברים אלו זכו לתפוצה רחבה וצוטטו על ידי רבנים בתקופת השואה כמקור השראה ועידוד.

הלחץ הבינלאומי על השלטון הסובייטי לשחרור מלא נמשך גם ממנהיגים יהודיים ולא יהודיים בארצות הברית שראו בו לוחם חופש דת, ובתאריך י"ב בתמוז (28 ביוני) הותר לו לשוב לביתו. אולם עקב חג מקומי התבצע השחרור הרשמי רק ביום שלמחרת, י"ג בתמוז. לאחר שחרורו הוא כתב את השורות הבאות: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". מאז מציינים חסידי חב"ד את ימי י"ב-י"ג תמוז כ"חג הגאולה".

עם שחרורו מהמאסר חזר הריי"צ לביתו בלניגרד, אך מחשש שייעצר שוב עבר להתגורר לעיירה מלחובקה בפרברי מוסקבה. חסידיו חששו שהסובייטים יאסרו אותו שוב, דובין סידר מועד הקהילה היהודית בריגה כתב מינוי לריי"צ כ"רב הכולל", "לעיין ולפקח בכל אנשי היהדות דעירנו ריגא", ובזכותו קיבל הריי"צ היתר יציאה מרוסיה ללטביה. בשמחת תורה תרפ"ח התקיימה הפרידה הרשמית מהחסידים ברוסיה.

בלטביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום חמישי, כ"ד תשרי ה'תרפ"ח (שלהי 1927) יצא הריי"צ ברכבת מרוסיה, והגיע למחרת לריגה, לטביה יחד עם משפחתו המצומצמת, כשהוא סובל מחבלות שחבלו בו צוות בית הסוהר הסובייטי, אך ללא מזכיריו הרב חיים ליברמן שעדיין היה בגלות, והרב יחזקאל פייגין שנותר ברוסיה. הוא ראה את מושבו בריגה כזמני אך לפועל גר בה כשש שנים עד שלהי ה'תרצ"ג (1933).

בחודשים שבט-אדר תרפ"ח נסע לבקר את קהילות החסידים בוילנה, ובפולין בוורשה ואוטבוצק. בביקורים אלו נאם בציבור וקיבל את החסידים לשיחות אישיות ("יחידות"). בתקופה זו עסק גם בעזרה ליהודי רוסיה, בהשגת תקציב לשם כך מארגון הג'וינט, ומיהודים ברחבי העולם, ולקראת פסח ה'תרפ"ט הצליח לשלוח 28 קרונות רכבת מלאות מצות כשרות לפסח באישור השלטון הסובייטי.

מסעו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ ה'תרפ"ט (1929) ערך מסע לארץ ישראל לבקר במקומות הקדושים, ולבדוק את האפשרות להשתקע בארץ. הוא יצא מריגא בכ"ב תמוז, ברכבת דרך ברלין, ווינה לאיטליה, באניה לאלכסנדריה, מצרים, וממנה הגיע ברכבת לארץ ישראל בב' מנחם-אב. תחילה ביקר בירושלים ונפגש עם הרבנים הראשיים, רבני העדה החרדית, והעסקנים הדתיים. לאחר מכן נסע לצפון למירון, צפת וטבריה. לאחר מכן ביקר בקהילה היהודית בחברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד ואף זכה באישור מיוחד להיכנס למערת המכפלה בהשתדלותו של הרב ישראל זיסל דבורץ. מחברון הוא שב לירושלים ונפגש עם שופט בית המשפט העליון גד פרומקין ונסע איתו לביקור במושבות החדשות: מקוה ישראל, תל אביב, פתח תקוה ובני ברק. בכל מקום שביקר נערכה לו קבלת פנים המונית, הוא נשא דברים לפני הקהל ובכמה מקומות מסר דרשה ("מאמר") מתורת חב"ד. לאחר מכן נפגש עם משלחות מקומיות ואף קיבל אנשים לשיחות אישיות.

ביקורו בארץ ארך כשבועיים ובט"ז מנחם-אב יצא לאלכסנדריה, ממנה המשיך באניה לבאדן, גרמניה בה שהה כעשרה ימים, ממנה נסע לפריז ליום אחד ומצרפת יצא בו' אלול למסע בן כשנה בארצות הברית.

מסעו הראשון לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בי"ב אלול ה'תרפ"ט הגיע הריי"צ לארצות הברית. מטרת מסעו לארצות הברית שארך כשנה הייתה כפולה לגייס כספים ליהודי רוסיה, ולעורר את יהודי ארצות הברית ללמוד תורה ולקיים מצוות. הוא ביקר בקהילות יהודיות בתשע מדינות. בחודש תשרי שהה בברוקלין וביקר בברונקס. בי"ג כסלו נסע לפילדלפיה ושהה שם חודש. בבואו לפידלפיה ערכו לכבודו טקס בהיכל העצמאות של ארצות הברית, הושיבו אותו על הכיסא עליו ישב הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון, והובילו אותו במכונית בתהלוכה לפעמון הדרור עליו הוא הניח זר כשהוא מכריז כי "חופש המבוסס על דת הוא החופש הכי חזק". במשך החודש הוא נסע פעמיים ליום לניו יורק להשתתף באסיפה מיוחדת שאירגנו לכבודו ובוועידת רבנים. בי"ב טבת נסע מפילדלפיה לבולטימור, מרילנד לשלשה שבועות. בכ"ז טבת נסע לימים אחדים לעיר הבירה וואשינגטון, ובה' שבט חזר למנהטן, ניו-יורק לשבועיים. בי"א שבט הגיע ברכבת לשיקגו לחודש. משיקגו נסע לכמה ימים (ט' - י"ב אדר) למילווקי, ויסקנסון. עקב חולשתו שב לניו יורק לכמה שבועות ומשם יצא בכ"ט ניסן לדטרויט, בו' אייר נסע לסט. לואיס עד ט"ו באייר. בי"ט סיון נסע לבוסטון והסביבה עד ג' תמוז. בדרך חזרה לניו יורק עצר בווסטר, מסצ'וצצס לשעה קלה ונאם לפני קהל יהודי שבא לקבל את פניו, ובהמשך בתחנת הרכבת בספרינגפילד באו רבני העיר לקבל את פניו ובאותו ערב ערכו אירוע בעיר בהשתתפותו. את מסעו בארצות הברית סיים בביקור בבית הלבן בוושינגטון בפגישה עם הנשיא הרברט הובר בי"ד תמוז. בפגישה הודה הרבי לנשיא על מתן חופש דת ליהודי ארצות הברית[2].

בכל מקומות ביקורו נפגש הריי"צ עם הקהילה היהודית, ביקר במוסדות היהודיים, ועם אנשי ציבור וממשל, חברי קונגרס, שופטים וראשי ערים. השתתף במגביות לעזרת יהודי רוסיה, בהם הצלחתו הייתה מוגבלת בגלל השפל הכלכלי ששרר באותה תקופה בארצות הברית. בנאומיו בציבור ובשיחות אישיות עורר על הקמת שיעורי תורה, קיום המצוות ושמירת שבת. כמו כן הקים אגודות נשים שומרות טהרת המשפחה וסניפים של "אגודת חב"ד". במשך הביקור בחן את האפשרות להתיישב בארצות הברית אך בסופו של דבר החליט לשוב ולהשאר בריגה.

בשובו לריגה ערך אספה כללית של רבני לטביה לדיון בשיפור מצב היהדות במדינה. בראש חודש אדר תרצ"א נסע לביקור בן תשעה ימים לרקשיק, ליטא. בכל יום קיבל קהל לשיחות אישיות משעות הצהריים עד שעות הלילה המאוחרות. מלבד חסידי חב"ד בעיר באו יהודים מכל החוגים מהעיר עצמה כמו הנהלת ותלמידי ארגון יבנה בליטא, אנשים רבים מעשרות עיירות הסביבה כגון קובנה, תלמידי ישיבות מהערים פוניבז' וטלז. לקבוצת נשים שדרשה שיחה לנשים בלבד מסר הריי"צ נאום מיוחד שבעקבותיו יסד בעיר ארגון נשים לשמירת טהרת המשפחה.

באותה תקופה סבל הריי"צ מאובדן תחושה ברגלו ובקיץ תרצ"א נסע להתרפאות במרחצאות מרינבד כשבדרכו ביקר בישיבות חב"ד בפולין בורשה ובאוטבוצק.

בתחילת תרצ"ב הקים ישיבת "תומכי תמימים" בריגה והביא מליטא את הרב מרדכי פוגרמנסקי, תלמיד ישיבת טלז לעמוד בראשה. הישיבה התקיימה כשנה בלבד.

תקופת פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלול ה'תרצ"ג עבר לוורשה ושנתיים מאוחר יותר עבר לעיירה הסמוכה אוטבוצק.

בשנת ה'תרצ"ט (1939) ייסד את אגודת חסידי חב"ד.

בדצמבר 1939 חולץ מוורשה הכבושה בידי חבורת קצינים מהאבווהר (שירות הביון הגרמני) שמונו למבצע זה על ידי אדמירל וילהלם קנריס, והיגר לארצות הברית בתאריך 18 בפברואר 1940[3].

תקופת ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בט' באדר ה'ת"ש הגיע הריי"צ באניה משטוקלהם לניו יורק, ארצות הברית. תקופה קצרה לאחר הגעתו לארצות הברית רכש את בנין 770 המפורסם, שם התגורר בשנותיו האחרונות, המקום הפך למרכז העולמי של חב"ד[4]. עם בואו יסד שלשה מוסדות מרכזיים: מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש בארצות הברית וקנדה בניהול חתנו הרב שמריהו גוראריה, מרכז לענייני חינוך, ומחנה ישראל בניהול חתנו רבי מנחם מענדל שניאורסון. מרכז הישיבות הקים 13 סניפים ברחבי ארצות הברית וסניף במונטריאול, קנדה. בנוסף יסד את הוצאת הספרים קה"ת, את ארגון של"ה, ופעילות "מסיבות שבת". מאז פעל רבות לחיזוק יהדות ארצות הברית, עורר את התודעה לציפייה לביאת המשיח כשטבע את הססמה "לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה" (מיד לתשובה - מיד לגאולה).

הריי"צ תיקן ללמוד חת"ת - חומש יומי עם רש"י, תהילים יומי, ותניא יומי.

בתש"ט הקים את כפר חב"ד בארץ ישראל.

בשבת פרשת בא ה'תש"י (1950) נפטר בבית אגודת חסיד חב"ד, ונקבר בחלקת חב"ד בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק. על קברו הוקם אוהל מיוחד[5]. את מקומו בנשיאות חב"ד ליובאוויטש ירש חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לבת דודתו נחמה דינה, ממנה נולדו לו 3 בנות: חנה, שנישאה לרב שמריהו גור-ארי. חיה מושקא, שנישאה לרב מנחם מנדל שניאורסון (לימים - האדמו"ר השביעי מחב"ד, 'הרבי מליובאוויטש'). ושיינא, שנישאה למנחם מנדל הורנשטיין, שניהם ניספו בשואה בתאריך ב' תשרי תש"א.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים - דרושי חסידות חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחמשת אדמו"רי חב"ד שלפניו נהג הריי"צ לומר, דרושי חסידות בשבתות, חגים, ומועדי חב"ד. הדרושים, או "מאמרים", מבוססים על דרושים שאמרו האדמו"רים שלפניו. חלקם אף רשם בכוונה למסור לדפוס. מאמרים אלו נאספו בסדרת ספרי המאמרים לפי סדר אמירתם, ונסדרו לדפוס במהדורות מוערות.

  • ספר המאמרים - סדרה המונה כ-18 כרכים. מסודרת על פי סדר השנה (זאת אומרת, על פי זמני אמירתם, כל כרך לערך שנה או שנתיים).
  • ספר הקיצורים, קיצורי הספר שערי אורה, קה"ת, ברוקלין ה'תש"ח

שיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריי"צ אמר את שיחותיו ביידיש ובשפה זו גם נרשמו על ידי החסידים ונדפסו. רק חלק קטן מהשיחות הוגה על ידו. חלק מהשיחות יצאו לאור בשעתן בסמיכות לזמן אמירתם בקופיר או בדפוס, בסדרת חוברות שנקראה "לקוטי דיבורים" שנלקטה לאחר מכן בשני כרכים. לאחר מכן נאספו השיחות ונערכו לדפוס על סדר השנים במהדורות מוערות ומתוקנות. חלק מהספרים אף תורגם ללשון הקודש ויצא לאור בספרים בפני עצמם.

  • לקוטי דיבורים - שיחותיו ברבים שהוגהו על ידו. שני כרכים (באידיש). (בתרגום ללה"ק הם שלשה כרכים).
  • ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ד. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תר"פ-תרפ"ז".
  • ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ב. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תרפ"ח-תרצ"א".
  • ספר השיחות תרצ"ו-חורף ת"ש, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ט.
  • ספר השיחות קיץ ת"ש-תש"ב, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו.
  • ספר השיחות תש"ג-תש"ה, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו.
  • ספר השיחות תש"ו-תש"י, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"א.

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומנים, וקונטרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר הזכרונות - שני כרכים תיעודיים הכתובים בסגנון פרוזה המתארים את הרקע לצמיחת תנועת החסידות באירופה. גיבור הספר הוא רבי ברוך אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.
  • קונטרס לימוד החסידות - אודות חובת הלימוד והפצת החסידות בדורנו.
  • קונטרס תורת החסידות - מכתב המסביר את התפתחות תנועת החסידות ומהות תורתה.
  • קונטרס כללי החינוך וההדרכה - פרקים בחינוך והדרכה אתר hebrewbooksקובץ PDF.
  • קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה - מתאר את מלחמתו של זקנו אדמו"ר הצמח צדק נגד תנועת ההשכלה.

ועוד חיבורים שונים שלא נדפסו בחייו ונמצאו רק שנים רבות לאחר פטירתו מהם:

  • קונטרס דברי ימי החוזרים - חלק ממכתב המתאר את דברי ימי ה'חוזרים' בתנועת חב"ד, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ו.
  • קונטרס התייסדות אגודת ישראל - חיבור המתאר את הרקע להקמתה של אגודת ישראל ויחס אדמו"רי חב"ד לתנועה.

רשימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תשרי-טבת תרנ"ב. שבט - ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
  • ערב חנוכה תרנ"ג. עשרה בטבת תרנ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
  • י"א י"ג ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.
  • טבת-שבט תרנ"ו, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
  • תשרי-חשון תרס"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, (בסוף קונטרס "מאמרי י"ט כסלו תרפ"ב") קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
  • ויכוח הגדול במינסק תקמ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
  • אופן ההשתלשלות בהתיסדות חסידות חב"ד, דור ראשון, דור שני, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
  • החסיד ר' שמעון רופא, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תש"ע.
  • דברי חיי אדמו"ר הזקן, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.

ספר היום יום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בריאן מארק ריג, להציל את הרַבִּי - "כיצד חילצו קצינים נאציים את הרבי מליובאוויטש מוורשה הכבושה". הוצאת מטר (עיון), תל אביב תשס"ז - 2007. בתרגום לעברית.
  • אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות כרכים שנים עשר - חמשה עשר, רבי יוסף יצחק אדמו"ר מוהריי"ץ, כפר חב"ד, קה"ת.
    • פרק שמיני של תולדות רבותינו נשיאינו לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, הוצאת ספרים קה"ת, כפר חב"ד (קיצור וליקוט מתוך ספר התולדות).
  • דוד זאב רוטנברג, מסע הרבי לארץ הקודש, כפר חב"ד, ה'תשנ"ט. - ספר מחקר היסטורי העוסק בביקורו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש בארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ט.
  • Out of the inferno (היציאה מהתופת) - סיפור בריחתו מגרמניה הנאצית - מאת מ. אלטיין ואליעזר זקליקובסקי
  • יוסף יצחק קמינצקי, "רבותינו נשיאינו" - חלק ב', כ"ק אדמו"ר הריי"צ, כפר חב"ד, תשנ"ז.
  • הלל צייטלין, גואל חב"ד, בתוך: ספרן של יחידים, הוצאת מוסד הרב קוק, 1979.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלתו מאירופה הנאצית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר השיחות הריי"ץ תר"פ עמ' 4. במקור זה מדובר על שנת תר"פ, אולם בהזדמנות אחרת סיפר זאת ביחס לחקירה בשנת תרפ"ז, ראו בהערה 2 שם.
  2. ^ ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א [קה"ת, הוצאות תשס"ב ותש"ע] עמ' ע"א, קיצור תולדות חב"ד [קמינצקי] עמ' 266.
  3. ^ הרבי הריי"ץ מגיע לארצות הברית בתאריך 18 בפברואר 1940, chabad.orgקובץ וידאו.
  4. ^ קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד, 2004, עמודים 277–279, יוסף יצחק קמינצקי
  5. ^ וידאו מהלוויתו של רבי יוסף יצחק שניאורסוןקובץ וידאו.