אליהו קפשאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ר' אליהו קפשאלי בן אלקנה (1490, הרקליון, כרתים - נפטר בסביבות 1555), היה החכם האחרון במשפחת קפשאלי, והנודע שבהם. נותרו ממנו כתבים רבים; אחד מהם הוא 'סדר אליהו זוטא', שבו הוא מתאר את הלכי הרוח באזור בו חי לאורך מספר שנים. רבי אליהו חתום גם על חלק מתקנות קנדיאה, ונמנה עם עורכי התקנות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקנדיה שבאי כרתים לאביו ר' אלקנה שהיה מתלמידי מהר"י מינץ בפדובה.

בכתביו אין אנו מוצאים רמז לשנת הולדתו, אך מתוך כתביו ניתן לשער זאת: בספרו 'סדר אליהו זוטא' נכתב על אירוח אנשים שגורשו מספרד על ידי אביו ושם כותב אליהו: "וזה היה בערב ט' באב משנת הרנ"ג"; בהתייחס לכך שיצא ללמוד בפדובה בגיל 25, יוצא שנולד בשנת רמ"ה בערך.

בילדותו למד תורה מפי אביו, ואחר כך נשלח ללמוד בישיבת פדובה המפורסמת, אליה הגיע ביום כ"ז כסלו רס"ט. מספר ימים לאחר הגעתו נפטר ראש הישיבה מהר"י מינץ, ובנו רבי אברהם מונה לכהן תחתיו. את עיקר תורתו קיבל מפי רבי ישראל מפירושא (רבי ישראל ב"ר יחיאל אשכנזי)[1], שהיה תלמיד חבר של מהר"י מינץ.

בשלב מסוים עבר לוונציה, שם המשיך ללמוד מפי רבי ישראל מפירושא, ומפי אחי אמו, רבי מנחם בן שמואל דלמדיגו. בשנת רע"ד עזב את ונציה וחזר למקום הולדתו קנדיה, שם התמנה לראש הקהל. בשנת רפ"ח מונה לכהן כרב הכולל של כל קהילות קנדיה, ותיקן תקנות חשובות. רבי אליהו לא היה נוטל שכר עבור משרתו, והיה מחלק מכספו למטרות צדקה ולפדיון שבויים.

רבי אליהו קפשאלי היה בעל השכלה כללית רחבה, והוא החזיק ברשותו ספרייה גדולה וענפה בה היו בין השאר כתבי יד יהודיים נדירים. במהלך השנים הכתבים התגלגלו, וכיום הם מצויים בספריית הוותיקן ברומא, שם הם מהווים את אחד האוספים החשובים ביותר של כתבי יד יהודיים. בין השאר מצוי שם כתב יד עתיק ומפורסם של הספרא עם ניקוד בבלי.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סדר אליהו זוטא (מהדיר: אריה שמואלביץ'), יד בן-צבי והאוניברסיטה העברית, תשל"ו.
  • אברהם שושנה, מאה שערים לרבינו אליהו ב״ר אלקנה קפשאלי, יוצא לאור לראשונה מכתב יד יחיד בצירוף הערות וביאורים, מבוא ומפתחות ותולדות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]