אליזבת סידל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת דיוקן של אליזבת' סידל (1860)

אליזבת אלינור סידלאנגלית: Elizabeth Elinor Siddal;‏ 25 ביולי 1829 - 11 בפברואר 1862) הייתה דוגמנית שעבדה עבור אמנים אנגלים, משוררת ואמנית. היא הייתה השראתם של אמנים מהאחווה הפרה-רפאליטית שכללה בתוכה גם את וולטר דוורל, ויליאם הולמן הנט, ג'ון אברט מיליאס (אחראי לתמונה הבלתי נשכחת מ-1852 אופליה) ובעלה של סידל, דנטה גבריאל רוזטי. סידל הופיעה בקביעות בציוריו המוקדמים שעסקו בנשים. סידל מתה ממנת יתר של לואדנום בחודשים המוקדמים של 1862.[1]

חייה בצעירותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת אלינור סידל נקראה כך על שם אמה, 'ליזי' סידל נולדה ב-25ליולי 1829, בבית המשפחה ברחוב צ'ארלס, האטון גארדן שבבריטניה. הוריה היו צ'ארלס קרוק סידל, שטען שמשפחתו היא נצר לאצולה ואלינור אוונס, ממשפחה שמקורה באנגליה ובולש. בזמן שנולדה אביה עסק בעסקי הסכו"ם אך ב-1831, משפחתה עברה לבורווג' בסווטווארק בדרום לונדון, אזור יוקרתי פחות. בסווטווארק נולדו שאר אחיה של ליזי. אף על פי שלא נמצאו רישומים שמוכיחים כי הלכה לבית ספר, ליזי ידעה קרוא וכתוב, כנראה על ידי הוריה. אהבתה לשירה התגלתה כבר בגיל צעיר לאחר שנתקלה בטעות בקטע שירה של טניסון שמצאה על פיסת עיתון שעטפה את החמאה בביתה. אירוע זה היווה את ההשראה שלה לכתוב שירה בעצמה בהמשך.

תקופת הדוגמנות לפרי-רפאליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוטנציאל של סידל זוהה לראשונה על ידי וולטר דוורל ב-1849, כאשר סידל עבדה בייצור ועיצוב כובעים. היא הועסקה כדוגמנית על ידי דוורל ודרכו הוצגה לאמנים הפרי-רפלאייטים. אף על פי שמאוחר יותר היא שובכה עבור יופייה, במקור סידל נבחרה בגלל פשטותה. בזמנו, דרוול עבד על ציור שמן גדול שהוא משחזר תמונה מהמחזה "הלילה השנים עשר", שמציג בתוכו את הדמויות הראשיות של המחזה. כמו שאר הפרי-רפלאיטיים, דרוול מצא את השראתו באנשים חיים ולא במוזות עתיקות מיתוסים. בזמן שביסס את הדמויות הגבריות הראשיות על עצמו ועל חברו דנטה רוזטי, כל שנותר הוא למצוא בחורה שיכולה להתלבש ולהתחזות לגבר. תמונה זו הייתה הראשונה לה סידל דגמנה אי פעם.

אופיליה על ידי ג'ון אברט מיליאס (1851)

כאשר דגמנה עבור תמונתו של מילאס "אופיליה" ב-1852, מילאס צפה באמבטיה ימים ארוכים במהלך החורף כדי לדמות את אופיליה הטובעת. האמבטיה בה שכבה חוממה מלמטה בקביעות על ידי מנורות. באחד הימים, מילאס, שהיה כל כך עסוק בציורו, לא שם לב שהמנורות כבו והמים הפכו לקפואים. סידל לא פצתה את פיה למחאה וחלתה כתוצאה ממקרה זה בדלקת ריאות. ישנן השארות רבות להשפעה של המקרה הזה על בריאותה.

סידל הייתה המוזה המרכזית בחייו הצעירים של דנטה רוזטי. הוא פגש אותה ב-1849 וכבר ב-1851 היא דגמנה עבורו. רוזטי שהפסיק להזמין דוגמניות אחרות לעבודותיו וגרם לה להפסיק לדגמן עבור אמנים אחרים. יש הטוענים שרוזטי צייר אלפי תמונות שונות של סידל.

נישואיה, חייה ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידל שהתה בפריז ובניס מספר שנים בשל מצבה הביראותי. היא חזרה לאנגליה ב-1860 בשביל להתחתן עם רוזטי. חתונתם התרחשה ביום רביעי ה-23 במאי 1860 בכנסיית קלמנטס שבעיר טסטינג, ללא חברים ומשפחה. עדיהם היו אנשים שהכירו בעיר זו. בזמן החתונה סידל הייתה כל כך חולה שהיה צריך לשאת אותה לכנסייה אף על פי שמקום שהותם היה ממוקם חמש דקות ממנה.

בעשר השנים שקדמו לנישואיהם, רוזטי ביטל את אירוסיהם מספר פעמים והרומנים שלו עם נשים אחרות היו ידועים לכל. .[2] הסטרס של מעשיו השפיעה לרעה על סידל שניצלה את מצבה הבריאותי כדי להשאיר את רוזטי בחיקה. היא נפלה לדיכאון עמוק שסיפק לה גישה ללנדאום אליו היא התמכרה. ב-1861 סידל נכנסה להריון, היא ציפתה לתינוק באושר רב אך כשזה נולד מת דיכאונה רק התגבר. קצת לאחר מכן היא נכנסה להריון פעם שנייה.

סידל נטלה מנת יתר של לינדאום ונמצאה על ידי רוזטי חסרת הכרה ורוח חיים במיטתם. היא מצאה את מותה בבוקר של ה-11 בפברואר בשנת 1862. אף על פי שמותה הוגדר כתאונה, יש הטוענים שרוזטי מצא מכתב התאבדות. מלא בצער, רוזטי צירף לקברה של סידל את העותק היחיד של יצירותיו. ב-1869, לאחר שהיה מכור לסמים ואלכוהול ועבר תקופות קשות בחייו, רוזטי החליט באובססיביות שעליו להחזיר את יצירותיו האבודות בקברה וגרם לכך שיוציאו אותם משם.

אליזבת סידל ודנטה גבריאל רוזטי (The Quest of the Holy Grail (1855

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליזבת סידל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]