אופליה

אופליה
Ophelia
	"אופליה", ציור מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס, 1894
הופעה ראשונה	המלט
יוצרים	ויליאם שייקספיר
מידע
גיל	לא מצוין במפורש (צעירה)
תאריך לידה	לא מצוין
מקום לידה	דנמרק
מין	נקבה
מקצוע	בת אצולה
תואר	גבירה
שיוך	משפחת פולוניוס
אזרחות	דנית
מקום מגורים	ארמון המלוכה, דנמרק
תאריך פטירה	במהלך עלילת המחזה
מקום פטירה	נהר ליד הארמון
דמויות קשורות
משפחה	פולוניוס (אב); לארטס (אח);

ערך זה עוסק בדמות במחזה של שייקספיר. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אופליה (פירושונים).

אופליה היא דמות במחזהו של ויליאם שייקספיר, המלט. היא אשת אצולה צעירה, בתו של פולוניוס, היועץ למלך קלאודיוס, אחותו של לארטס, וכלתו הפוטנציאלית של הנסיך המלט. עקב מעשיו של המלט נטרפת עליה דעתה והיא משוטטת כסהרורית ולבסוף מתה בטביעה. אופליה היא אחת משתי הדמויות הנשיות היחידות במחזה המקור, יחד עם המלכה גרטרוד.

דמותה

אופליה היא בעלת אישיות תמימה והיא מתנהגת בחביבות לכולם. היא צייתנית מאוד לאביה ועושה כל מה שהוא מבקש, גם כאשר הוא אוסר עליה לראות את המלט או כאשר הוא מורה לה לקבוע פגישה עם המלט כדי שיוכל לרגל אחריו יחד עם המלך קלאודיוס. דמותה משמשת גם להבלטת תכונותיהם והתנהגותם של המלט ולארטס, הן בניגוד אליהם והן כגורם להם.

אהבתה התמימה להמלט נוגעת ללב בעיקר עקב התעללותו הצינית בה. על אף שבתחילה מפגין המלט אהבה חסרת מעצורים לאופליה, במהלך המחזה הוא משנה את עורו כדי להשיג את מטרותיו וקורא לה "אל המנזר לכי! לא אהבתיך!" (באותה עת, המילה מנזר שימשה גם ככינוי לבית בושת). לאחר שהמלט רוצח את פולוניוס בטעות, מאחר שחשב שהוא קלאודיוס, דעתה נטרפת עליה בשל מה שהדמויות האחרות מפרשות כצער על מות אביה. היא מתהלכת כסהרורית (כפי ששייקספיר נהג לתאר דמויות שיצאו מדעתן, כמו למשל ליידי מקבת'), מדברת בחידות ובחרוזים, ושרה כמה שירים "מטורפים" וטיפשיים על מוות ועל עלמה המאבדת את בתוליה ויוצאת מהבמה לאחר שאיחלה לכולם "לילה טוב".

בהמשך, היא נראית בפעם האחרונה במחזה לאחר שלארטס מגיע לטירה כדי לקרוא תיגר על קלאודיוס בגין מות אביו, פולוניוס. אופליה שרה שירים נוספים, מחלקת פרחים ומציינת את משמעויותיהם הסמליות. לעצמה נוטלת אופליה רק את עשב המרפא רו (Rue), המוכר כמסמל חרטה, אולם הוא גם עשב מרפא המשמש לטיפול בכאבים וחבורות ובעל יכולות להפסקת הריון.^[1]

בתמונה השביעית של המערכה הרביעית מספרת המלכה גרטרוד, בהודעה אשר נחשבת כאחת מהכרזות המוות הפואטיות ביותר בספרות, כי אופליה טיפסה על עץ ערבה כדי לקטוף פרחים, והענף שעליו עמדה נשבר והיא נפלה לתוך הנחל וטבעה, אולם בהלווייתה עולה השאלה אם הייתה זו התאבדות. לארטס והמלט מצהירים כל אחד עד כמה אהבו אותה, והמלט אף מנסה לקרוא תגר על אהבתו של לארטס לעומת אהבתו שלו, אך לאחר מכן דמותה אינה מוזכרת יותר.

אופליה בצרפת

ב-1827 הועלתה ההצגה המלט על במת האודיאון בפריז, כאשר אופליה גולמה על ידי השחקנית האירית הארייט סמיתסון (אנ'). על אף שבאנגליה היא לא זכתה לפופולריות רבה, ייתכן משום מוצאה האירי, הרי שהופעתה התאימה מאד לקהל הצרפתי. היא הרשימה מאד בסצנת השיגעון והפכה את התמה של "אופליה האומללה" לשם דבר בתרבות הצרפתית של המאה ה-19. אופליה הפכה לאחד הנושאים החביבים על הרומנטיקה הצרפתית בציור, כך למשל אז'ן דלקרואה צייר את "מות אופליה" (La mort d'Ophélie) ב-1838 ואלכסנדר קבנל צייר את אופליה ב-1883.^[2]^[3]

עיבודים לדמותה

דמותה הטרגית, העדינה והתמימה של אופליה עוררה השראה לעיבודים וגרסאות שונים בשירה, בספרות, ובאמנות (בין יתר הייתה נושא אהוב על הציירים הפרה-רפאליטים).^[4]

על שמה קרוי אחד מירחיו של אורנוס: אופליה.