אלינור פארקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלינור פארקר
לידה 26 ביוני 1922
סידרוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 2013 (בגיל 91)
פאלם ספרינגס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פארק הזכרון פורסט לוון עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Eleanor Jean Parker עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1942–1991 (כ־49 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Shaw High School עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלינור ג'ין פארקראנגלית: Eleanor Jean Parker ;‏ 26 ביוני 1922 - 9 בדצמבר 2013) הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית שהתגיירה, מועמדת ל-3 פרסי אוסקר בשנות ה-50 על הופעותיה בסרטים "סיפור בלשי", "כבולה" ו"מלודיה קטועה". בנוסף, הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסדרה "העולם של ברייקן" ולפרס אמי על הופעת אורח בסדרה "השעה ה-11". פארקר זכורה לקהל גם בזכות תפקידיה בקלאסיקות "האיש בעל זרוע הזהב" ו"צלילי המוסיקה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר נולדה וגדלה בקליבלנד, אוהיו. לאחר שסיימה את לימודי התיכון שלה היא חתמה על חוזה העסקה עם חברת "האחים וורנר". החלה את דרכה בהוליווד בשנות ה-40 בסרטים "המשימה למוסקבה" של מייקל קורטיז, "גאוות המארינס" לצידו של ג'ון גארפילד, "הקול של הצב" לצידו של רונלד רייגן, "בין שני עולמות" ו"לעולם אל תברח ממני".

בשנת 1950 הועמדה פארקר לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על הופעתה בתפקיד האלמנה הצעירה מרי אלן הנשלחת לכלא בדרמת הפשע של ג'ון קרומוול "כבולה". על התפקיד היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר של פסטיבל ונציה. בשנה שלאחר מכן עבדה פארקר עם במאי העל הקלאסי ויליאם ויילר בדרמת המשטרה שלו "סיפור בלשי", בסרט היא הופיעה בתפקיד מרי אשתו של הבלש ג'ים מקלוד (קירק דאגלס) והועמדה לפרס אוסקר נוסף לתפקיד הראשי הטוב ביותר.ב-1952 שיחקה פארקר בסרט ההרפתקאות "סקרמוש" בתפקיד לינור ובדרמת המלחמה "מעל ומעבר" בתפקיד לוסי אשתו של קולונל חיל האוויר האמריקאי פול טיבטס (רוברט טיילור).

בשנת 1955 הועמדה פארקר בפעם השלישית לפרס האוסקר על תפקידה בדרמה "המנגינה שלא נגמרה" בתור כוכבת האופרה האוסטרלית מריג'ורי לורנס, באותה שנה הוסיפה לרזומה גם הופעה עבור אוטו פרמינגר בסרטו "האיש בעל זרוע הזהב" בתפקיד זוש אשתו של פרנקי מאג'קינק (פרנק סינטרה) המרותקת לכיסא גלגלים. בהמשך שנות ה-50 שיחקה פארקר גם תחת בימויו של ראול וולש במערבון "המלך וארבע המלכות" לצידו של קלארק גייבל ותחת בימויו של פרנק קפרה בקומדיה "חור בראש" בתפקיד גברת רוג'רס.

בשנות ה-60 הופיעה פארקר בקלאסיקה המוזיקלית של רוברט ווייז "צלילי המוזיקה" בתפקיד הברונית אלזה שריידר וכמו כן גם בדרמה של וינסנט מינלי "הביתה מהגבעה" לצידו של רוברט מיצ'ם. מחוץ לעולם הקולנוע שיחקה פארקר גם בסדרות טלוויזיה, היא הועמדה לפרס אמי בשנת 1962 על הופעת אורח בסדרה "השעה ה-11" ולפרס גלובוס הזהב בשנת 1969 על הופעתה בסדרה "העולם של ברייקן".

פארקר התחתנה ארבע פעמים. בעלה הראשון היה פרד לואיס לו נישאה (למשך שנה אחת) ב-1943. בשנת 1946 התחתנה עם המפיק ברט פיירדולב וילדה לו שלושה ילדים. הם התגרשו בשנת 1953. בעלה השלישי היה הצייר פול קלמנס. הנישואים הללו נמשכו 11 שנים ולזוג נולד בן אחד (השחקן פול קלמנס). נישואיה הרביעיים היו לריימונד הירש לו היא הייתה נשואה עד למותו ב-2001.

פארקר הלכה לעולמה ב-9 בדצמבר 2013 בעיר מגוריה פאלם ספרינגס, קליפורניה מסיבוכים של דלקת ריאות בגיל 91. על פי בקשתה האחרונה גופתה נשרפה ואפרה פוזר על פני האוקיינוס השקט. על שמה של פארקר ישנו כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

פארקר שגדלה וחונכה כנוצרייה פרוטסטנטית התגיירה ולכל אורך שנותיה ככוכבת קולנוע הגדירה עצמה כיהודייה.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלינור פארקר בוויקישיתוף