אלי פרידמן (מחנכת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלי פרידמן-ויטקובר (19121988) הייתה אשת חינוך ישראלית, מייסדת ומנהלת (1963–1978) בית המדרש הממלכתי למורי החינוך הגופני בבאר שבע. זכתה באות "שנת השלושים" לנשים בישראל (1978)[1][2] ובאות יקירת באר שבע (1988).[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידמן נולדה וגדלה בברלין, בשם אלי ויטקובר. כבר בילדותה עסקה בספורט והצטיינה בטניס ובסקי. בשנת 1932 הייתה לאלופת הנערות של גרמניה בטניס. היא למדה בברלין ובהיידלברג פילוסופיה וחינוך גופני. עלתה לישראל ב-1934 והתיישבה בקיבוץ עין חרוד. בתפקידה הראשון בארץ היא לימדה חינוך גופני בבית הספר היסודי, בבית-הספר התיכון ובסמינר למורים בבית הכרם בירושלים והייתה ממייסדות "ארגון המורות לתרבות הגוף". את עבודת הדוקטורט בנושא פדגוגיה ופסיכולוגיה היא השלימה בבזל, שווייץ. לאחר הקמת המדינה עברה לצפון ולימדה בסמינר למורים "בירם" לצד בית הספר הריאלי בחיפה.

בתחילת שנות ה-50 ערכה סיורים לימודיים שערכה במוסדות לחינוך גופני באנגליה ושם למדה שיטה חדשנית להוראת החינוך הגופני, תנועה וריקוד שפותחה בהשפעתו של רודולף לאבאן (כוריאוגרף וממציא תיאטרון התנועה). היא שוכנעה ש"השיטה האנגלית" עדיפה על "השיטה הסקנדינבית", שהייתה נפוצה באותה העת בישראל, ועשתה מאמצים להכניסה למערכת החינוך.

בשנת 1958 הוציאה לאור את ספרה הראשון "חינוך ותנועה".[4]

בשנת 1961 הגיעה עם משפחתה לבאר שבע ונתמנתה למפקחת הראשונה בנגב מטעם רשות הספורט, תפקיד אותו מילאה במשך כשלוש שנים.

בשנת 1963 הקימה כיתה ניסיונית, שמנתה עשרים ושניים תלמידים. את המורים המקצועיים היא גייסה ממכון וינגייט, סמינר הקיבוצים ומהסמינר הכללי למורים ולגננות ביניהם היו, יצחק נשר, רות דגן, עמי שלף, יאיר טאו, מרים קארה, בני סאדק, שרה אסף, ד"ר אילנה צור, שרה בץ, יעקב טייטלבאום ועוד. מכיתה ניסיונית, המוסד התפתח לבית המדרש הממלכתי למורי החינוך הגופני בבאר שבע.[5][6]

בשנת 1967 היא הקימה את הסניף הבארשבעי של ארגון נשים אקדמיות ועמדה בראשו.[7]

פרידמן ייצגה את ישראל בקונגרס בינלאומי לבריאות, חינוך גופני ונופש שנערך בדבלין, אירלנד בשנת 1968.[8]

בשנת 1978 פרשה לגמלאות ובית המדרש למורי החינוך הגופני אותו ניהלה במשך כ-15 שנים, מנה עשר כיתות ובהן מאתיים ושמונים תלמידים.

לאחר פרישתה המשיכה פרידמן להרצות בנושא הפסיכומוטוריקה באוניברסיטת תל אביב, במחלקה להשתלמויות מורים ובבית הספר ללימודי המשך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בשנת 1986 הושלם המזוג בין בית המדרש שהקימה עם מכללת קיי בבאר שבע, למכון לחינוך גופני במכללת קיי.[9]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחקר חלוץ שערכה בשנים 1969–1976 בנושא "השפעת התנועה המוטורית על ילדים טעוני טיפוח'"'.
  • מחקר שערכה בשנים 1976–1977 בגני הילדים טיעוני טיפוח בשכונה ד' בבאר שבע ובאופקים, הוא נושא ספרה השני "מבחן פסיכומוטורי לילדי הגן".[10]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חינוך ותנועה, אורים 1958[4]
  • המבחן הפסיכומוטורי לידי הגן, צ'ריקובר 1978

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1978 זכתה באות "שנת השלושים" לנשים בישראל, על הצטיינות בחינוך מיוחד ובחינוך גופני.[1][2]
  • בשנת 1978 זכתה בפרס "גמל הזהב" לאמנוצת חינוך ותרבות מטעם "פרגוד".
  • בשנת 1988 זכתה באות "יקירת באר שבע".

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר ע"ש אלי פרידמן, מצד ימין, מכללת קיי שהתאחדה עם בית המדרש הממלכתי למורי החינוך הגופני בבאר שבע, שאותו היא ייסדה
  • על שמה מחולק פרס, פרס אלי פרידמן, הוא פרס בינלאומי הניתן אחת לשנתיים, משנת 1991, במסגרת הקונגרס הבינלאומי של הפדרציה הבינלאומית לפעילות גופנית מותאמת, לאנשים שתרמו באופן יוצא דופן לפיתוח הידע והעשיה המקצועית בתחום הפעילות הגופנית המותאמת.[11]
  • על שמה קרויה כיכר פרידמן הנמצאת בשכונה ד' במפגש הרחובות הצדיק מירושלים, יהודה הלוי ואצ"ל בסמוך למכללת קיי, שהתאחדה עם המדרשה שייסדה וניהלה, לאצטדיון טרנר ובית החולים הפסיכיאטרי. זו הכיכר היחידה בבאר שבע המנציחה אישה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]