אלכסנדר ארוטיוניאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Alexander Harutyunyan.JPG
ארוטיוניאן בשנת 2008

אלכסנדר ארוטיוניאןארמנית: Ալեքսանդր Հարությունյան; ‏23 בספטמבר 1920, ירוואן, ארמניה - 28 במרץ 2012) היה מלחין ופסנתרן ארמני, מורה באקדמיה למוזיקה בירוואן. הוא ידוע בעיקר בזכות הקונצ'רטו לחצוצרה ולתזמורת שלו וזכה על יצירותיו בפרסים חשובים בברית המועצות ובארמניה, בהם פרס ברית המועצות. בשנת 1970 זכה בתואר אמן העם של ברית המועצות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארוטיוניאן נולד בשנת 1920 באריוואני, יירוואן של ימינו כבנם של גריגור ארוטיוניאן, איש צבא, ושל אלאונורה. ב-1927 בגיל 7 הוא התקבל למחלקת הילדים של הקונסרבטוריון הממלכתי של יראן על שם קומיטס ומאוחר יותר בגיל 14 התקבל לקורסים הרגילים של הקונסרבטיריון - בכיתה לפסנתר של אולגה בבסיאן, בכיתה להלחנה של סרגיי ברחודריאן ושל ורג'ס טליאן. אחרי שסיים את לימודיו בקונסרבטוריון, בשנים 1943-1942 השתלם בכיתת הפסנתר של קונסטנטין איגומנוב ובכיתת ההלחנה של כריסטופור קושנריוב. בשנים 1948-1946 שהה במוסקבה והשתלם שם ב"בית תרבות ארמניה" אצל גנריך ליטינסקי (הלחנה ופוליפוניה), אצל ניקולאי פייקו (עיבוד מוזיקלי), אצל ויקטור צוקרמן (ניתוח מוזיקלי), אצל דמיטרי רוגאל-לוויצקי ואצל אלכסנדר ופריק (תזמור) ובכיתת הפסנתר של בוריס ברלין. הוא חזר לירוואן שם והופיע כפסנתרן סולן, בשנים 2008-1965 לימד הלחנה בקונסרבטוריון המקומי (החל משנת 1977 כפרופסור) ומאוחר יותר הפך למנהל המוזיקלי הקבוע של התזמורת הפילהרמונית של ירוואן (1990-1954). אראם חאצ'טוריאן התוודע אליו במהלך קונגרס למוזיקה שנערך במוסקבה וניבא לו עתיד מבטיח[דרוש מקור]. היה לאחד מחברי "קבוצת החמישה הארמנית". ב-1939 התקבל ארוטיוניאן לאיגוד המלחינים של ברית המועצות, היה חבר בהנהלתו, וכן החל משנת 1975 חבר באיגוד אנשי הקולנוע של הרפובליקה הארמנית.

ב-1948 זכה ארוטיוניאן בפרס סטלין על הקנטטה שלו "המולדת" אותה הלחין כעבודת גמר בעת לימודיו במוסקבה. תזמורת ומקהלת הרדיו של ברית המועצות ביצעה אותה בבכורה בנובמבר 1948. ב-1949 הוא כתב "פתיחה חגיגית", שבוצעה בנובמבר אותה שנה בבכורה באולם הגדול של הפילהרמונית של לנגיגרד, תחת ניצוחו של ייבגני מרבינסקי. המשיך לזכות בהערכת השלטון על יצירות ששילבו בהן מסורות של המוזיקה העממית הארמנית, כגון "אגדת העם הארמני" (1960), "אודה ללנין" (1967) ו"המנון לאחווה" (1970).

עם יצירותיו הרבות של ארוטיוניאן נמנות יצירות לכלי נגינה רבים, קטעים על נושאים ארמניים, ווקאליזות, האופרה "סאיאט נובה", מוזיקה לסרטים, ואף שירי מוזיקה קלה. ביצירות רבות של ארוטיוניאן ניתן לשמוע מוטיביים מן המוזיקה הארמנית העממית, שימוש נרחב במודוסים וסלסולים למיניהם.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצירות תזמורתיות
    • קונצרט הפתיחה (1944)
    • סוויטה דאנס (בשנת 1952)
    • סימפוניה בדו מינור (1957)
    • הסינפונייטה לתזמורת מיתרים (1966)
  • קונצרטים
    • קונצ'רטו לפסנתר (1941)
    • קונצ'רטו לחצוצרה (1950)
    • קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת (1951)
    • קונצ'רטו לכינור "ארמניה-88" 1988 לכינור ולתזמורת מיתרים
    • קונצ'רטינו לצ'לו ולתזמורת קטנה (1976)
    • קונצ'רטו לחליל (1980)
    • קונצ'רטו לאבוב (1977)
    • קונצ'רטו לחצוצרה בלה במול מז'ור (1950)
    • וריאציות על חצוצרה ותזמורת (1973)
    • קונצ'רטו לקרן יער (1962)
    • קונצ'רטו לטרומבון (1991)
    • קונצ'רטו לטובה (1992)
    • אלגיה על חצוצרה ותזמורת (2000)
  • מוזיקה קולית
    • "קנטטה על המולדת" (1948)
    • קונצ'רטו לסופרן ותזמורת (1950)
    • "האגדה של העם ארמני" - שיר (1960)
    • "סאייאט נובה", אופרה (1967)
    • "אודה ללנין" למקהלה ותזמורת (1967)
  • מוזיקה קאמרית
    • רביעיית מיתרים (1947)
    • קונצרט סקרצו על חצוצרה ופסנתר (1955)
    • סונטה לוויולה, "רטרו" (1983)
    • "סקיצות ארמני" על החמישייה (1984)
    • סונטה, שיר לכינור ופסנתר (1985)
    • אריה ואח סקרצו על חצוצרה ופסנתר (בשנת 1987)
    • סוויטה לאבוב, קרן ופסנתר (1998)
  • מוזיקה לפסנתר
    • "פולי סונטה" (1946)
    • "6 מצבי רוח" (1976)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1949 – פרס סטלין
  • 1962 - פרס אומן העם הארמני
  • 1970 - פרס אומן העם של ברית המועצות
  • 1972 - הפרס של מדינת ארמניה
  • 1977 – פרס אלכסנדרוב (מדליית זהב)
  • 1983 – פרס אורפאוס (ארצות הברית) על הפופולריות לה זכה המלחין בארצות הברית
  • 1998 – מדליית מובסס חורנאצי (ארמניה)
  • 2005 - מדליית זהב של Royal United Service Institution

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר ארוטיוניאן בוויקישיתוף