אראם חאצ'טוריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אראם חאצ'טוריאן
Aram Khachaturian, Pic, 17.jpg
לידה 6 ביוני 1903
קוג'ורי, גאורגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 1978 (בגיל 74)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, כוריאוגרף, מוזיקולוג, מחנך מוזיקה, מרצה באוניברסיטה, פסנתרן, מלחין של מוזיקה לסרטים עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו עריכת הנתון בוויקינתונים
Allmusic mn0000033815
www.khachaturian.am
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אראם חאצ'טוריאןארמנית: Արամ Խաչատրյան, ברוסית: Аpaм Ильич Xaчaтypян‏; 6 ביוני 1903 - 1 במאי 1978) היה מלחין ממוצא ארמני, שהושפע מהזרם הלאומי במוזיקה הקלאסית ושילב ביצירותיו סממנים עממיים ממולדתו גאורגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Aram Khachaturyan.JPG

חאצ'טוריאן נולד בטביליסי, בירת גאורגיה, למשפחה ארמנית ענייה.

בשנת 1921 נסע אל אחיו במוסקבה והחל ללמוד ביולוגיה בלא ידיעת השפה הרוסית, אך הכישרון המוזיקלי הטבעי שגילה היה כה גדול, עד כי הסכימו לקבלו למכון גנסין, שם למד צ'לו אצל מיכאיל גנסין, ובשנת 1925 התקבל ללימודי ההלחנה.

בשנת 1929 עבר חאצ'טוריאן לקונסרבטוריון של מוסקבה ולמד אצל המלחין ניקולאי מיאסקובסקי. בשנת 1930 נישא למלחינה נינה מאקארובה, חברה ללימודים אצל מיאסקובסקי. בשנת 1951 קיבל משרת פרופסור במכון גנסין למוזיקה ולפדגוגיה בקונסרבטוריון של מוסקבה. כמו כן החזיק גם במשרות חשובות באיגוד המלחינים, שעתיד היה בתחילת 1948 להוקיע בחריפות אחדות מיצירותיו באשמת "פורמליזם", האשמה שהוטחה גם במלחינים גדולים אחרים בתקופת המשטר הסטליניסטי, ביניהם סרגיי פרוקופייב ודמיטרי שוסטקוביץ'. שלושתם נודעו כ"ענקי המוזיקה הסובייטית", ונמנים עם גדולי המלחינים במאה ה-20. בניגוד לשני האחרים, הופתע חאצ'טוריאן מן ההאשמות נגדו, שכן היה תומך נלהב של האידאולוגיה הסובייטית, והלחין יצירות חשובות ברוח הריאליזם הסוציאליסטי, כשגולת-הכותרת מביניהן היא הבלט גאינה (Gayaneh) משנת 1941, שממנה התפרסם במיוחד מחול החרבות הידוע. נושא הבלט תעמולתי במובהק, והוא בא לתאר את חיי הקולחוז.

מעמדו של חאצ'טוריאן התייצב במהירות יחסית, כאשר עוד לפני תום 1948 קיבל שבחים לכבוד המוזיקה שהלחין עבור סרט ביוגרפי על לנין. למרות זאת, רוב היצירות שהביאו לפרסומו הולחנו לפני 1948, ולאחריה רק מעטות התפרסמו בקנה-מידה נרחב. יצירתו הבולטת ביותר לאחר 1948 היא בלא-עוררין הבלט "ספרטקוס" (שקטע האדג'יו ממנה מוכר לרבים כמוזיקת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה "קו אונידין"), משנת 1954. אף כי אין ספק שהביקורת הגסה שהוטחה בו ובמלחינים סובייטים אחרים השפיעה במידת-מה על תפוקתו של חאצ'טוריאן (לדוגמה, נמנע חאצ'טוריאן בין היתר מלהלחין סימפוניות לאחר 1948, אז גונתה זו השלישית שלו בחריפות כפורמליסטית), ניתן לזקוף את הירידה בהיקף ובאיכות היצירה גם לחובת הזמן שהיה על המלחין להקדיש הן להוראה והן לניצוח על יצירותיו (דבר שהחל לעשות משנת 1950 ועד סמוך למותו).

עד לנפילת ברית המועצות בשנת 1991, המוזיקה להמנון הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית הייתה זו אשר חיבר חאצ'טוריאן בשנת 1944.

חאצ'טוריאן נפטר במוסקבה, מעט לפני יום הולדתו ה-75.

ביצועי יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מיצירותיו של חאצ'טוריאן הוקלטו בניצוחו. המפורסמת מבין שלוש הסימפוניות שלו, זו השנייה משנת 1943 (שכינויהּ "סימפוניית הפעמון") שהולחנה לציון 25 שנים למהפכת אוטקובר, הוקלטה כמה פעמים בניצוח המלחין (הן באולפן והן בביצוע חי), בין היתר עם התזמורת הפילהרמונית של וינה. הסימפוניה הראשונה המוקדמת והאלמונית יחסית גם זכתה להקלטה נדירה, בביצוע חי משנת 1975. כנראה עקב ההיסטוריה העגומה שבאה בעקבות הלחנתה, אין בנמצא הקלטה של חאצ'טוריאן לסימפוניה השלישית שלו. יצירה זו, ששופעת בומבסטיות וכוללת נוסף על תזמורת גדולה ועוגב גם הרכב של חמש-עשרה חצוצרות, הולחנה לכבוד ציון 30 שנים למהפכת אוקטובר. חרף הטון הפשטני והלא מאתגר מבחינה אמנותית, הייתה יצירה זו לצנינים בעיני הממסד המוזיקלי הסובייטי, והיא גונתה קשות כפורמליסטית - כינוי שרווח על מנת לתאר לרוב דווקא מוזיקה אמנותית שאיננה נגישה להמונים (כגון מוזיקה דיסוננטית מדי, אטונלית או דודקפונית).

חאצ'טוריאן מעולם לא הקליט ביצועים מלאים לשני הבלטים המפורסמים שלו, אך קיימות הקלטות שונות (באולפן ובביצוע חי) בניצוחו לקטעים מפורסמים מתוכם, כמו מחול החרבות והלזגינקה מתוך "גאינה" או האדג'יו מתוך "ספרטקוס". סוויטת מסקרד, המפורסמת בין היתר בוואלס שפותח אותה וכוללת מקבץ קטעים מתוך מוזיקה שנכתבה למחזה של לרמונטוב, הוקלטה גם כן בניצוח המלחין.

הקונצ'רטו של חאצ'טוריאן לכינור משנת (1940) בוצע על ידי כנרים מפורסמים רבים, ומן המוכרים ישנם הביצועים של דוד אויסטרך (עבורו הולחנה והוקדשה היצירה) וליאוניד קוגאן. שניהם הקליטו את היצירה בניצוח חאצ'טוריאן. כמו כן, קיימות ליצירה שתי קדנצות אפשריות - זאת של המלחין, וזו של אויסטרך עצמו (באישורו של חאצ'טוריאן). גרסה לחליל הותקנה בידי ז'אן-פייר רמפל בשנת 1968 לאחר שזה ביקש מן המלחין יצירה לכלי, וקיבל את הזמנתו ועידודו לערוך את תפקיד הסולו של הכינור כך שיותאם גם לחליל. רמפל עשה כן תוך כדי הכנסת שינויים מינימליים, על מנת לשמור על המקור ככל הניתן אך בו-בעת גם לערוך מקטעים אשר לא התאימו לנגינה בכלי כחליל (מיתרים כפולים, למשל). כמו כן, הלחין רמפל קדנצה חדשה משלו עבור הפרק הראשון. תפקיד התזמורת נותר בלא שינוי. גרסאות אלטרניביות לחליל הותקנו ובוצעו הן בידי ג'יימס גולוויי והן בידי פטריק גלואה. לאחרונה התפרסמה הקלטה מסחרית של החלילן השווייצרי עמנואל פהו, אשר בחר לבצע את היצירה בגרסתו של רמפל.

הקונצ'רטו של חאצ'טוריאן לפסנתר (משנת 1936), אשר זיכה לראשונה את חאצ'טוריאן בהכרה ובמוניטין בין-לאומיים, זכה לביצועים של כמה שמות גדולים, ביניהם לב אובורין (לו הוקדשה היצירה), ויליאם קאפל, מורה לימפאני ואליסיה דה לרוצ'ה. בין הפסנתרים של זמננו בולט בייחודו הביצוע ה'פראי' של ז'אן-איב טיבודה, יחד עם תזמורת פריז בניצוחו של קזוקי ימאדה. זהו ביצוע המהווה לדעת רבים ציון דרך בתולדות ביצועי היצירה. הקונצ'רטו לצ'לו, שהולחן בשנת 1946, לא נחל הצלחה דומה לזו של שני קודמיו. חרף התזמור העשיר והמלודיות העממיות האקזוטיות (שמהוות חלק גם בשני הקונצ'רטי הקודמים), יצירה זו לא נתקבלה יפה ונזנחה למעשה זמן לא רב לאחר ביצוע הבכורה (של הצ'לן סביאטוסלב קנושביצקי, מקבל ההקדשה) למשך שנים רבות. סיבות אפשריות שונות הועלו באשר לכך, כששתי הנפוצות הן הוקעתו של חאצ'טוריאן על ידי ז'דאנוב (כשנה-וחצי לאחר הלחנת הקונצ'רטו) מחד, ומאידך יש הטוענים כי העושר המלודי של היצירה אינו משתווה לזה של הקונצ'רטו לכינור, שהיה ונותר הפופולרי ביותר מבין השלושה. בשנים האחרונות קיבל הקונצ'רטו לצ'לו עדנה מחודשת, וקיימות כמה הקלטות מסחריות מודרניות שלו בביצוע צ'לנים ידועי-שם כרפאל וולפיש, דמיטרי יבלונסקי ודניאל מילר-שוט.

בשנות השישים הלחין חאצ'טוריאן שלושה קונצ'רטי חדשים, עבור אותם הכלים - אך עבור סולנים אחרים. הכינוי אשר נתן ליצירות אלו לא היה קונצ'רטו, אלא קונצ'רטו-רפסודיה. חאצ'טוריאן הסביר זאת בכך שתפקיד הסולן אמנם וירטואוזי כבקונצ'רטו סטנדרטי, אך עם זאת גם לירי וחופשי יותר. כל שלוש היצירות האלה מתאפיינות בקדנצה סולנית שמופיעה כבר בפתיחתן. תחילה הלחין חאצ'טוריאן את הקונצ'רטו-רפסודיה לכינור ולתזמורת, משנת 1961. לאוניד קוגאן, שביצע היטב את הקונצ'רטו לכינור של חאצ'טוריאן מעשרים שנה קודם-לכן, קיבל בהזדמנות זו את ההקדשה מן המלחין. היצירה בוצעה לראשון בנובמבר 1962, עם קוגאן כסולן תחת ניצוחו של קיריל קונדראשין. הצ'לן המפורסם מסטיסלב רוסטרופוביץ' ביקש מחאצ'טוריאן מוזיקה עבור הכלי, כפי שנהג לבקש או להזמין מוזיקה ממלחינים רבים באותה התקופה במטרה להעשיר את הרפרטואר הקונצרטי לצ'לו (עם זאת נראה כי את הקונצ'רטו של חאצ'טוריאן משנת 1946 רוסטרופוביץ' מעולם לא ביצע בפומבי). בקשה זו הניבה בשנת 1963 את הקונצ'רטו-רפסודיה לצ'לו ולתזמורת, וקיימות כמה הקלטות של רוסטרופוביץ' ליצירה (כולל הקלטה בווידאו), בין היתר גם בניצוח המלחין. לבסוף, הושלם בשנת 1968 הקונצ'רטו-רפסודיה לפסנתר ולתזמורת והוקדש לפסנתרן הצעיר ניקולאי פטרוב, זוכה מדליית הכסף מתחרות הפסנתרנים הראשונה ע"ש ואן קלייברן בשנת 1962. בדומה לקונצ'רטו-רפסודיה לצ'לו, גם יצירה זו הוקלטה בניצוחו של חאצ'טוריאן, כשפטרוב מנגן את תפקיד הפסנתר. קיימת גם הקלטה של השניים לקונצ'רטו משנת 1936, מקונצרט חי שהתקיים כשנה לפני מותו של חאצ'טוריאן. שלושת הקונצ'רטי-רפסודיות, אף שהולחנו והוקדשו למבצעים מפורסמים, לא הצליחו מעולם להגיע לפופולריות של מקביליהם הקונצ'רטנטיים משנות ה-30 וה-40.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה מס' 1 במי מינור (1934)
  • סימפוניה מס' 2 במי מינור "הפעמון" (1943)
  • סימפוניה מס' 3 בדו מז'ור "פואמה סימפונית" (1947)
  • סוויטת מסקרד (1944)

בלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גאינה, בלט בארבע מערכות (1939-41)
  • ספרטקוס, בלט בשלוש מערכות (1954)

קונצ'רטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת, ברה-במול מז'ור (1936)
  • קונצ'רטו לכינור ולתזמורת, ברה מינור (1940)
  • קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת, במי מינור (1946)
  • קונצ'רטו-רפסודיה לכינור ולתזמורת, בסי-במול מינור (1961)
  • קונצ'רטו-רפסודיה לצ'לו ולתזמורת, ברה מינור (1963)
  • קונצ'רטו-רפסודיה לפסנתר ולתזמורת, ברה-במול מז'ור (1968)

מוזיקה קאמרית וסולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלישייה לקלרינט, כינור ופסנתר, בסול מינור (1932)
  • טוקטה במי-במול מינור, לפסנתר (1932)
  • אלבום לילדים, 19 קטעים לפסנתר (כרך ראשון 1947, כרך שני 1964-65)
  • סונאטה לפסנתר במי-במול מז'ור (1961, גרסה שנייה וסופית 1976)
  • סונאטה-פנטזיה, לצ'לו בלי ליווי (1974)
  • סונאטה-מונולוג, לכינור בלי ליווי (1975)
  • סונאטה-שיר, לוויולה בלי ליווי (1976)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ehrenburg, I., Khachaturian, A., and Pomerantsev, V. (1953). "שלושה אמנים סובייטיים על צורכי האמנות הסובייטית". Soviet Studies, 5(4), 427–434.
  • Yuzefovich, V. (1985). Aram Khachaturyan (N. Kournokoff & V. Bobrov, Trans.). New York: Sphinx Press. ISBN 0823686582.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אראם חאצ'טוריאן בוויקישיתוף