אלכסנדר מן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר מן
Александр Мень
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 בינואר 1935
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בספטמבר 1990 (בגיל 55)
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • האקדמייה התאולוגית במוסקבה (1965)
  • St. Petersburg Theological Seminary (1960)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 9 בספטמבר 1990 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות אורתודוקסית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.alexandrmen.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלכסנדר ולדימירוביץ' מןרוסית: Александр Владимирович Мень;‏ 22 בינואר 19359 בספטמבר 1990) היה כומר רוסי אורתודוקסי ממוצא יהודי, תאולוג, חוקר מקרא וסופר שכתב על תאולוגיה, היסטוריה נוצרית ודתות אחרות[1].

מן כתב עשרות ספרים (כולל המגנום האופוס שלו, היסטוריה של הדת: בחיפוש אחר הדרך, האמת והחיים, שהכרך השביעי בהם, "בן האדם", שימש כמבוא לנצרות לאלפי אזרחים בברית המועצות); הטביל מאות אם לא אלפים; הקים אוניברסיטה פתוחה אורתודוקסית; פתח את אחד מבתי הספר הראשונים של יום ראשון ברוסיה וכן קבוצת צדקה בבית החולים הרוסי לילדים[2]. השפעתו עדיין מורגשת באופן נרחב ומורשתו ממשיכה לגדול בקרב נוצרים ברוסיה ומחוצה לה. הוא נרצח מוקדם בבוקר של יום ראשון, ב־9 בספטמבר 1990, על ידי תוקף חמוש בגרזן מחוץ לביתו בסמחוז ברוסיה[3].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר מן נולד במוסקבה למשפחה יהודית ב-22 בינואר 1935. אמא של מן עוד בהיותו אישה צעירה התקרבה לנוצרות. הוא הוטבל בגיל חצי שנה יחד עם אמו בכנסיית הקטקומבות האסורה, סניף של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית שסירב לשתף פעולה עם הרשויות הסובייטיות[4].

כאשר מן היה בן 6, ה-NKVD עצר את אביו וולף גרש-ליבוביץ' (ולדימיר גריגוריביץ') מן (נולד בשנת 1902)[5]. וולף שהה יותר משנה עצור ואז נשלח לעבודה בהרי האורל. בנו אלכסנדר למד במכון הפרווה במוסקבה, אוניברסיטה במוסקבה. בשנת 1955 והועבר למכון החקלאות באירקוטסק ממנו גורש בשנת 1958 בשל אמונותיו הדתיות. באותה שנה חודש לאחר גירושו הוסמך לדיאקון. בשנת 1960 הוא הפך לכומר עם סיום לימודיו בסמינר התאולוגי של לנינגרד[6]. בשנת 1965 סיים את לימודיו באקדמיה התאולוגית במוסקבה. באות התקופה הוא הכיר של מיכאל אגורסקי והם הפכו לחברים.

אלכסנדר מן הפך למנהיג בעל השפעה ניכרת ומוניטין טוב בקרב נוצרים מקומיים ומחוצה לה, בקרב קתולים ופרוטסטנטים, כמו גם אורתודוקסים. הוא שירת במספר קהילות ליד מוסקבה. שילוב ייחודי של השכלה רחבה, פתיחות לתרבות חילונית, מדע, לדתות שאינן נוצריות, ושורשים נוצריים עמוקים מכנסיית הקטקומבות, הניעו אותו לשורותיהם של מטיפים נוצרים מובילים.

החל בראשית שנות השבעים, מן הפך לדמות פופולרית בקהילה הדתית ברוסיה, במיוחד בקרב מעמד האינטליגנטציה[7]. מן משך את תשומת ליבם של הק.ג.ב בגלל מאמציו המיסיונרים והאוונגליסטיים הפעילים. בסוף שנות השמונים הוא השתמש בכלי התקשורת ההמוניים כדי להפיץ את מסריו הנוצריים (הוצע לו לארח תוכנית לאומית בטלוויזיה בנושא דת); ימיו ולילותיו היו מלאים בהוראה והרצאות באולמות הרצאות עמוסים. מן היה ממייסדי אגודת התנ"ך הרוסית בשנת 1990; באותה שנה הקים את האוניברסיטה הפתוחה האורתודוקסית ואת כתב העת "עולם התנ"ך". מאמציו בחינוך האוכלוסייה הרוסית ביסודות ובדינמיקה של האמונה האורתודוקסית הביאו לקיטוגו כשליח מודרני לעם הסובייטי. עם זאת, כמה מנציגי החוגים האורתודוקסים והמתעניינים באורתודוקסיה העריכו את דעותיו של האב אלכסנדר כ"לא אורתוקסי לחלוטין", ויעצו שלא להשתמש בספריו כמבוא לאורתודוקסיה.

רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום ראשון בבוקר, 9 בספטמבר 1990, מן נרצח כשהלך בשביל החורש מביתו בכפר הרוסי סמחוז אל רציף הרכבת המקומי. הוא היה בדרכו לתפוס את הרכבת לנובאיה דרבניה כדי לחגוג את הליטורגיה. מן שירת בקהילה בנובאיה דרבניה במשך 20 שנה. השימוש של התוקף או התוקפים שלו בגרזן הצביע על מניע נקמה אפשרי. הרצח התרחש בסמוך לקריסת ברית המועצות, ולמרות ההוראות שנתנה ממשלת ברית המועצות (ובהמשך הממשלה הרוסית) לחקור את המקרה, הרצח נותר בלתי פתור. הלווייתו נערכה ביום בלוח השנה האורתודוקסי המנציח את עריפת ראשו של יוחנן המטביל.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מותו, עבודות ורעיונותיו של מן נתפסו כמעוררים מחלוקת בקרב הפלג השמרני של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית כמו אלכסיי אוסיפוב, תוך ציון נטיותיו החזקות לאקומניזם (תמיכה באחדות בין זרמים שונים בנצרות) שנמצאים בספריו. עם זאת, למן יש מספר לא מבוטל של תומכים, שחלקם טוענים להסמכתו לקדוש. הרצאותיו משודרות דרך קבע ברדיו הרוסי. ספריו מתפרסמים בחופשיות ברוסיה בימינו. במהלך חייו היה עליהם להדפיס בחו"ל; בעיקר בבריסל, על ידי הוצאת הספרים "Foyer Chrétien Oriental" והופצו בחשאי. כמה קהילות מרכזיות אורתודוקסיות רוסיות מעודדות הליכה בעקבות דוגמתו של מן כמי שהלך בדרכו של ישו. באתר הרצח של מן הוקמו שתי כנסיות אורתודוקסיות רוסיות ומספר הולך וגדל של מאמינים ברוסיה ומחוצה לה רואים בו קדוש מעונה.

יחד עם השנה ה-25 להנצחת הזיכרון, החלה הוצאת הספרים הנוצרית-אורתודוקסית איזדטל'סטבו במוסקבה בפרויקט לפרסום עבודותיו של מן שנאספו בסדרה של 15 כרכים.

בנו של מן, מיכאיל מן, הוא דמות פוליטית רוסית שכיהן בין השנים 2005–2013 כמושל מחוז איבנובו וכיום כשר לענף הבנייה, השיכון וכלי העזר בקבינט של דמיטרי מדבדב. הוא גם מוזיקאי הידוע מחוץ לרוסיה כמקים להקת הרוק "פרויקט מייקל מן".

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו החשובה ביותר של אלכסנדר מן היא תולדות הדת שלו, שפורסמה בשבעה כרכים תחת הכותרת "חיפוש הדרך, האמת והחיים" (כרכים 1–6, בריסל, 1970–1983; מהדורה שנייה מוסקבה, 1991–1992) בספר זה המחבר בוחן את ההיסטוריה של דתות לא נוצריות כדרך לנוצרים במאבק המאגיות והמונותאיזם. כולל גם הכרך השביעי את יצירתו המפורסמת ביותר, "בן האדם" (בריסל, 1969; מהדורה שנייה מוסקבה, 1991). בגלל הרדיפה בברית המועצות באותה תקופה, מהדורות בריסל פורסמו תחת שם בדוי. האב אלכסנדר מן היה מראשוני חלוצי ה"סאמיזדאט" (הוצאה עצמית) הנוצרי של שנות ה-60[8].

תרגום לאנגלית של "בן האדם" מאת הסופר המורמוני סמואל בראון הושלם בשנת 1998, אך כעת הוא יוצא מהדפוס, כמו גם כמה יצירות אחרות בתרגום לאנגלית. בשנת 2014, התחיל פרויקט חדש על ידי הכומר אלסטייר מקנוטון (1954–2017), כומר אנגליקני וחוקר רוסי, לתרגם לראשונה את כל תולדות הדת לשפה האנגלית. כרך 1 פורסם בשנת 2018. יצירותיו האחרונות של אלכסנדר מן בתרגום לאנגלית כוללות:

  • "צעד פנימי לקראת אלוהים: כתבים ותורות על תפילה", (2014) מסת"ב 978-1612612386;
  • "פילוסופיה דתית רוסית: הרצאות 1989–1990" (2015) מסת"ב 978-0996399227 (בהנצחת זיכרון השנה ה-25).
  • "מקורות הדת. תולדות הדת: בחיפוש אחר הדרך, האמת והחיים כרך 1", טרנס. אלסטייר מקנוטון. (2018) מסת"ב 978-0881416039

יצירות רבות אחרות מאת אלכסנדר מן התפרסמו ברוסית, ובמיוחד:

  • גן עדן עלי אדמות (1969), פורסם בחו"ל תחת שם בדוי, שהונפק מחדש מאוחר יותר ברוסיה;
  • "מאיפה כל זה בא?" (1972), פורסם בחו"ל תחת שם בדוי, שהונפק מחדש מאוחר יותר ברוסיה;
  • "איך לקרוא את התנ"ך?" (1981), פורסם בחו"ל תחת שם בדוי, שהונפק מאוחר יותר ברוסיה;
  • "תרבות רוחנית עולמית" (1995);
  • "תולדות הדתות" (כרכים 1–2, 1997);
  • "השליחים הראשונים" (1998);
  • "איזגוגיקה: צוואות ישנות וחדשות" (2000);
  • "מילון ביבליולוגי" (כרכים 1–3, 2002).
  • "מסתורין, מילה, דימוי" (בריסל, 1980, מהדורה שנייה. M.1991), פורסם בחו"ל תחת שם בדוי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר מן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stephen K. Batalden, Russia’s Uncommon Prophet: Father Aleksandr Men and His Times. By Wallace L. Daniel, Journal of Church and State 59, 1 בפברואר 2017, עמ' 115–117 doi: 10.1093/jcs/csw111
  2. ^ Фонд "Дети.мск.ру" – Помогите спасти детей (ברוסית)
  3. ^ BBC - Religion & Ethics - In pictures: Fr Alexander Men, באתר BBC
  4. ^ Alexander Men, באתר www.alexandrmen.ru
  5. ^ Владимирович или Вольфович?, באתר www.alexandrmen.ru
  6. ^ St. Petersburg Theological Academy - OrthodoxWiki, באתר orthodoxwiki.org
  7. ^ An Extraordinary Pastor - Fr. Alexander Men, באתר web.archive.org, ‏27 באוקטובר 2005
  8. ^ The Wellsprings of Religion, באתר SVS Press & Bookstore (באנגלית)