אלמה רוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלמה רוזה
Alma Rosé (1906–1944) 1927 © Georg Fayer (1892–1950).jpg
לידה 3 בנובמבר 1906
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באפריל 1944 (בגיל 37)
מחנה ההשמדה בירקנאו, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצחת עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלמה רוֹזֶהגרמנית: Alma Rosé;‏ 3 בנובמבר 1906, וינה - 5 באפריל 1944, אושוויץ) הייתה כנרת יהודיה-אוסטרית. גורשה בפקודת הנאצים למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, שם הקימה וניצחה על תזמורת הנשים באושוויץ. מתה ככל הנראה מהרעלת מזון.

שמה של אלמה רוזה מונצח על מצבת קברם של הוריה בווינה, בהיעדר קבר לה עצמה

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביה של אלמה רוזה היה הכנר ארנולד רוזה, שהיה הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית של וינה במשך 50 שנה, משנת 1881 עד 1931, ובתזמורת האופרה של וינה וכנר ראשון ברביעיית המיתרים רוזה ידועת השם במשך 23 שנה. אמה, יוסטינה, הייתה אחותו של גוסטב מהלר.

אלמה גדלה להיות כנרת. בשנת 1930 נישאה לכנר הצ'כי ואשה פז'יהודה (אנ'), כנר וירטואוז שנחשב לאחד הגדולים במאה ה-20. בשנת 1935 בא הקץ על נישואיהם. היו שאמרו, כי הוא נפרד מאשתו משיקולים אופורטוניסטיים, בגלל יהדותה, אך אין ביסוס לטענה זו: לוח הזמנים סותר טענה זו, ואשתו השנייה הייתה אף היא יהודייה.

בינתיים הלכה הקריירה של אלמה רוזה מחיל אל חיל. בשנת 1932 הקימה את תזמורת הנשים "נערות הוואלס הווינאיות" (Die Wiener Walzermädeln), הרכב שניגן ברמה גבוהה מאוד ויצא למסעות קונצרטים ברחבי אירופה. כנגנית ראשית בתזמורת ניגנה אנני קוקס, חברתה הטובה של אלמה. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938, הצליחו רוזה ובני משפחתה להימלט ללונדון. אחיה, המוזיקאי אלפרד רוזה, נמלט לארצות הברית, ואלמה נותרה בלונדון עם אביה.

בנובמבר 1939 עזבה רוזה את אנגליה כדי להופיע ככנרית בהולנד. רוזה נשארה בהולנד אף שרישיון הכניסה שלה לאנגליה עמד לפוג. הרישיון פג בראשית מאי 1940, וכשכבשו הגרמנים את הולנד בסופו של אותו חודש, לא יכולה הייתה להימלט. בזמן הכיבוש הגרמני של הולנד היא התגוררה אצל משפחות ידידים, והמשיכה להופיע בהופעות פרטיות. במקביל ניסתה לקבל ויזה לארצות הברית. במארס 1942, בתקווה שבכך ינצלו חייה, נישאה בנישואין פיקטיביים למהנדס הולנדי תמהוני בשם קונסטנט אוגוסט ון ליוון בומקאמפ. בדצמבר 1942, במהלך ניסיון לברוח לשווייץ, נפלה רוזה בידי הגסטאפו, ובסופו של דבר גורשה לאושוויץ.

כדי להישאר בחיים, הנהיגה רוזה את תזמורת הנשים באושוויץ (Mädchenorchester von Auschwitz) . התזמורת הורכבה מנגניות חובבות, ובתנאים הקשים בהם ניהלה רוזה את חברותיה - לעיתים חלשות ובקושי מתמצאות - נאלצה לנקוט בתקיפות וביד קשה; הודות לכך הצליח רוב מכריע של חברות התזמורת לשרוד את המלחמה.
אלמה רוזה מתה במחנה הריכוז בחודש אפריל 1944. לפי מקור אחד, היא נפטרה כתוצאה ממחלה ללא טיפול, שהיה מלווה במספר ימים של חום גבוה[1], אך ניומן וקירטלי שוללים גרסה זו בספרם. לפי מחקרם סיבת המוות אינה וודאית - ייתכן שמתה כתוצאה מהרעלת מזון, ויש הסבורים שהורעלה על ידי אנשי אס-אס אחדים שהתנגדו לתזמורת. עוד הם כותבים שרוזה טופלה בבית החולים של המחנה בניסיון להציל את חייה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהנגניות בתזמורת הנשים באושוויץ נותרו בחיים ועלו לישראל לאחר המלחמה. הילדה שמחה-גרינבאום ורבקה בציה-קופרברג חיות בקיבוץ נצר-סרני. בתאריך 15 באפריל 2007 קיימה האופרה הישראלית ערב לזכרה של אלמה רוזה, בו הופיעה הילדה שמחה גרינבאום.

בשנת 1969, נקרא על שמה רחוב בעיר וינה. בהיעדר קבר, נרשם שמה על מצבת קברם של הוריה בבית העלמין גרינצינגר בווינה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריצ'רד ניומן עם קארן קירטלי, אלמה רוזה: מווינה לאושוויץ; מאנגלית: דפנה לוי, אור יהודה: כנרת, תשס"ה 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלמה רוזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]