האופרה הישראלית החדשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכניסה לבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ')
האכסדרה הפנימית של בית האופרה
פנים אולם בית האופרה
פסטיבל האופרה במצדה

האופרה הישראלית החדשה נוסדה בשנת 1985 ופועלת בתל אביב, בהעלאת מופעי אופרה, מחול ומוסיקה. קדמה לה האופרה הישראלית, שפעלה בעיר בשנים 19471982.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1982, באישורו של מנהל המועצה הישראלית לתרבות ואמנות שליד משרד החינוך, אבנר שלו, הוחלט לסגור את האופרה הישראלית, לאחר שנים של קיצוצים בתקציב, מיעוט קהל, ורמה אמנותית נמוכה. עם סגירת האופרה הבטיח שלו, שיוקם גוף חדש "אנסמבל אופראי"[1], והוחלט שהאנסמבל החדש יהיה מצומצם בהיקפו, ויפעל בשיתוף עם התזמורת הקאמרית הישראלית[2]. בדצמבר 1982, הוזמנה מנצחת ובמאית האופרה שרה קולדוול, לשמש כיועצת להקמת האנסמבל החדש[3]. באפריל 1983 חזרה קולדוול לישראל, לאחר שהתבקשה להפיק את האופרה הראשונה של האנסמבל החדש, "טוסקה"[4].

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 ביוני 1983, הוכרז רשמית על הקמת האופרה החדשה, מתקציב משרד החינוך וקרן תל אביב יפו לפיתוח[5], בתמיכתו של שלמה להט, שכיהן באותו זמן כראש עיריית תל אביב-יפו וגם כחבר במועצת האופרה. בשנת 2006 קיבלה האופרה תמיכה נוספת מהמועצה לתרבות ולאמנות בסכום של כ-17 מיליון שקלים[6].

מיקום בית האופרה ושמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משכנו הראשון של בית האופרה היה באולם תיאטרון נוגה בשדרות ירושלים ביפו. ב-1994 עברה האופרה למשכנה החדש במשכן לאמנויות הבמה בשדרות שאול המלך שבעיר, שתוכנן על-ידי האדריכל יעקב רכטר[7].

באוקטובר 2016, נקרא משכן האופרה על שמו של שלמה להט (ראש העירייה השמיני של תל אביב-יפו).

הנהלת האופרה[8][עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקות מגוונות שיוצרו על ידי בכירי במאי האופרה בעולם, מועלות מאז הקמתה בשפת המקור, ולימים עם כתוביות בעברית ובאנגלית.

מעונת 1987/88 החל בית האופרה להעלות הפקות מקוריות[11]. הראשונה בהן הייתה דידו ואניאס מאת הנרי פרסל. בשנת 1995, נערכה הבכורה העולמית של האופרה "יוסף" של יוסף טל (ליברית: ישראל אלירז), בניצוחו של גארי ברתיני ובימויו של דייוויד אולדן. האופרה הפיקה גם את "מסע אל תום האלף"[12], אופרה עברית המבוססת על ספרו של א.ב. יהושע.

תזמורת הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון משמשת כתזמורת הבית של האופרה הישראלית החדשה מאז שנת 1989.

מנויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2016, היו לאופרה הישראלית החדשה כ-18,000 מנויים[13].

אגודת הידידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודת הידידים מלווה את האופרה הישראלית מתחילת דרכה ותומכת בפעילותה המגוונת. חברי אגודת הידידים נהנים מכרטיסי כניסה להצגות הבכורה של האופרה (כולל תוכניה לכל הפקת אופרה), ומהזמנות למגוון אירועים ופעילויות כגון צפייה בחזרות, מפגשים מיוחדים עם אמני האופרה, קבלות פנים בערבי בכורות, קונצרטים ביתיים ועוד[14].

בית הספר "מיתר אופרה סטודיו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר עיוני/מעשי לטיפוח עתודת זמרי אופרה ישראלים, שסיימו את לימודיהם באקדמיה למוסיקה מוכרת, ונמצאים על סף ראשית הקריירה שלהם. תוכניות הלימוד מבוססות על הרחבת הניסיון והקניית ידע מוסיקלי/דרמטי ברמה האישית, ובעיקר על התנסות בעבודה אופראית כאנסמבל, והופעה בדרך קבע בהפקות האופרה הישראלית[15][16].

קהילה וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה מקיימת קשר הדוק עם הקהילה במגוון דרכים. מפגשים מותאמים לקבוצות שונות בקהילה במטרה לחשוף אותן לאופרה, העלאת הפקה אופראית בימתית מלאה, שבמרכזה אנשים מהקהילה, סדנאות וסיורים. בנוסף, הועלו מופעי חוץ בפארק הירקון, ללא תשלום, כמו טוסקה בפארק (קיץ 2017), נבוקו בפארק (אוגוסט 2018)[17], אירועים, שמשכו קהל רב, גם כ-100,00 צופים באירוע [18].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל איזנשטט, האופרה הישראלית החדשה, תל אביב - עשור ראשון 1985, הוצאת ד' די-נור, 1995.
  • מיכאל איזנשטט, האופרה הישראלית החדשה, תל אביב - עשור ראשון 1985 - 1995, הוצאת ד' די-נור, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]