האופרה הישראלית החדשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האופרה הישראלית החדשה
סמליל האופרה
הכניסה לבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ')
הכניסה לבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ')
תאריך ייסוד 1985 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מיקום תל אביב-יפו, ישראל
אולם קונצרטים המשכן לאמנויות הבמה (תל אביב)
מנצח דן אטינגר
www.israel-opera.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פסטיבל האופרה במצדה
האכסדרה הפנימית של בית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ')
פנים אולם בית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ')

האופרה הישראלית החדשה נוסדה בשנת 1985 ופועלת בתל אביב. קדמה לה האופרה הישראלית, שפעלה בעיר בשנים 19471982.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1982, בעקבות החלטה של מנהל המועצה הישראלית לתרבות ואמנות שליד משרד החינוך, אבנר שלו הוחלט לסגור את האופרה הישראלית, לאחר שנים של קיצוצים בתקציב, מיעוט קהל, ורמה אמנותית נמוכה. עם סגירת האופרה הבטיח שלו שיוקם גוף חדש "אנסמבל אופראי"[1]. והוחלט שהאנסמבל החדש יהיה מצומצם בהיקפו ויפעל בשיתוף עם התזמורת הקאמרית הישראלית[2]. בדצמבר 1982, הוזמנה מנצחת ובמאית האופרה שרה קולדוול לשמש כיועצת להקמת האנסמבל החדש[3]. באפריל 1983 חזרה קולדוול לישראל, לאחר שהתבקשה להפיק את האופרה הראשונה של האנסמבל החדש, "טוסקה"[4]. ב-19 ביוני 1983, הוכרז רשמית על הקמת האופרה החדשה מתקציב משרד החינוך וקרן תל אביב יפו לפיתוח[5].

למנכ"ל בית האופרה מונה אורי עופר, לשעבר מנכ"ל התיאטרון הקאמרי, והוא הוביל אותה יחד עם יואב תלמי שהיה אז מנהלה המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית. למנהל המוזיקלי מונה גארי ברתיני.

האופרה נהנתה מיומה הראשון מתמיכתו של שלמה להט, שכיהן באותו זמן כראש עיריית תל אביב-יפו וגם כחבר במועצת האופרה.

לאחר ברתיני שימשו בתור המנהלים המוזיקליים של האופרה, אשר פיש, דייוויד שטרן (אנ') ודניאל אורן, שלאחרונה הוענק לו שם מעמד של רב-מנצחים. בינואר 2018 נכנס המנצח דן אטינגר לתפקיד המנהל המוזיקלי של האופרה.

מעונת 1987/88 החל בית האופרה להעלות הפקות, שהראשונה בהן הייתה דידו ואניאס מאת הנרי פרסל. בשנת 1995 נערכה הבכורה העולמית של האופרה "יוסף" של יוסף טל (ליברית: ישראל אלירז) בניצוחו של גארי ברתיני ובימויו של דייוויד אולדן. האופרה הפיקה גם את מסע אל תום האלף, אופרה עברית המבוססת על ספרו של א.ב. יהושע.

משכנו הראשון של בית האופרה היה באולם תיאטרון נוגה בשדרות ירושלים ביפו. ב-1994 עברה האופרה למשכנה החדש במשכן לאמנויות הבמה בשדרות שאול המלך שבעיר. באוקטובר 2016 נקרא משכן האופרה על שמו של שלמה להט (מי שהיה ראש העירייה השמיני של תל אביב-יפו).

בראש האופרה עומד צח גרניט[6], שהתחיל את כהונתו כמנכ"ל האופרה מינואר 2017. גרניט החליף בתפקיד את חנה מוניץ שכיהנה כמנכ"לית האופרה במשך 21 שנה, והיא כיום מכהנת כיועצת אמנותית באופרה. לאופרה הישראלית החדשה יש כ-18,000 מנויים[7].

האופרות מועלות בשפת המקור, עם כתוביות בעברית ובאנגלית.

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון משמשת כתזמורת הבית של האופרה הישראלית החדשה מאז שנת 1989.

האופרה נהנית מתמיכה ממשלתית ועירונית. בשנת 2006 קיבלה האופרה תמיכה מהמועצה לתרבות ולאמנות בסכום של כ-17 מיליון שקלים[8].

מנהלים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל איזנשטט, האופרה הישראלית החדשה, תל אביב - עשור ראשון 1985, הוצאת ד' די-נור, 1995.
  • מיכאל איזנשטט, האופרה הישראלית החדשה, תל אביב - עשור ראשון 1985 - 1995, הוצאת ד' די-נור, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנה ידור, "לא נעשה 'גראנד אופרה' בכסף של דלפונים, מעריב, 11 באוגוסט 1982
  2. ^ יעקב הכהן, "קבוצת האופרה" תקום במקום האופרה הישראלית, מעריב, 3 באוגוסט 1982
  3. ^ חנה ידור, אשפית האופרה מבוסטון בחנה 140 זמרים, מעריב, 1 בדצמבר 1982
  4. ^ שוש אביגל, אופרה אחרת, כותרת ראשית, 27 באפריל 1983
  5. ^ יעקב בר און, אופרה חדשה תוקם בתל־אביב, דבר, 20 ביוני 1983
  6. ^ מרב יודילוביץ', צח גרניט ינהל את האופרה הישראלית, באתר ynet, 13 באפריל 2016
  7. ^ מעט היסטוריה, www.israel-opera.co.il
  8. ^ מקור: מנהל התרבות במשרד המדע, התרבות והספורט
  9. ^ אמיר מנדל, דן אטינגר ימונה למנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2017