אלמודנה גרנדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלמודנה גרנדס
Almudena Grandes
לידה 7 במאי 1960
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בנובמבר 2021 (בגיל 61)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה María Almudena Grandes Hernández עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות האזרחי, מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה narration, כרוניקה, סיפור קצר, רומן ארוטי, רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Las edades de Lulú, Gli anni difficili, Atlas de geografía humana, The Frozen Heart, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1989–2021 (כ־32 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Luis García Montero (19942021) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Premio La Sonrisa Vertical (1989)
  • פרס הים התיכון (2009)
  • פרס ז'אן מונה (2020)
  • מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1 בדצמבר 2021)
  • Hijo Predilecto de Madrid (2022)
  • פרס הספרות הלאומי לסיפורת (2018)
  • פרס חואנה אינס דה לה קרוס (2011)
  • פרס קלאמו (2002)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קדיס
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.almudenagrandes.com
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מריה דה לה אלמודנה גרנדס ארנאנדסספרדית: María de la Almudena Grandes Hernández;‏ 7 במאי 196027 בנובמבר 2021) הייתה סופרת ספרדייה. היא כתבה 14 רומנים ושלושה אוספי סיפורים קצרים, ועבודתה תורגמה ל-21 שפות ועובדה ל-3 סרטי קולנוע. היא זכתה בין היתר בפרס הלאומי לספרות נרטיבית ובפרס הים התיכון לספרות. ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס כינה אותה "אחת הסופרות החשובות של זמננו".[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמודנה גרנדס נולדה ב־1960 בשכונת צ'מרטין במדריד, ספרד. היא החלה לכתוב כשהייתה בת תשע.

כשהייתה ילדה, סבה נתן לה את הספר האודיסאה מאת הומרוס והיא ציינה שהוא והספר דון קישוט הם שתי ההשפעות העיקריות על עבודתה.[2]

היא סיימה בהמשך תואר ראשון בגאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד. לאחר התואר, היא החלה לכתוב טקסטים לאנציקלופדיות. את הספרים שלה היא החלה לכתוב כשהיא מתבססת על חוויותיה בתנועת La Movida Madrileña (אנ') שפעלה בתקופת המעבר לדמוקרטיה בספרד בשנות ה-70. היא פרסמה את הרומן הראשון שלה בשם Las edades de Lulú (הגילאים של לולו) בשנת 1989, רומן אירוטי וחסר רסן שזכה להצלחה רבה וזכה בפרס La Sonrisa Vertical, וכן תורגם לעשרים שפות. הבמאי ביגאס לונה הפך את הרומן לסרט בכיכובו של חאווייר ברדם (The Ages of Lulu). אמילי ל. ברגמן ציינה כי הרומן "ייצג פריצת דרך לארוטיקה בכתיבה של נשים"[3] לאחר שנמכר ביותר מ-1.5 מיליון עותקים ברחבי העולם.[4]

הרומן השני שלה Te llamaré Viernes (אני אתקשר אליך ביום שישי) פורסם ב-1991 ועובד לקולנוע על ידי הבמאי חררדו אררו ב-1996 באותה שנה היא גם פרסמה את הסיפור הקצר Modelos de mujer (דוגמניות). פרסום הרומן השלישי שלה, Malena es un nombre de tango (מלנה הוא שם של טנגו), ב-1994 נחל גם הוא הצלחה גדולה.[5]

מאוחר יותר היא פרסמה את Atlas de geografía humana (אטלס של גאוגרפיה אנושית) ב-1998 שעובד לסרט על ידי אסוסנה רודריגס וספרים נוספים, Los aires difíciles (רוחות עזות שתורגם לעברית), ב-2002, Castillos de cartón (טירות קרטון) ב-2004 ו-El corazón helado (הלב הקפוא) ב-2007.

ב-2010 פרסמה את הרומן Inés y la alegría (אינס והשִמחה) הראשון בסדרה של שישה רומנים בשם Episodios de una Guerra Interminable (פרקים של מלחמה אינסופית).[6] הרומן הזה מספר על ההיסטוריה של ההתנגדות האנטי-פרנקואיסטית, נגד הדיקטטור הספרדי פרנסיסקו פרנקו. על ספר זה היא זכתה בפרס הספרותי "Sor Juana Inés de la Cruz".[7] אחריו הגיעו El lector de Julio Verne (הקורא של ז'ול ורן שתורגם לעברית) ב-2012, Las tres bodas de Manolita (שלושת החתונות של מנוליטה) ב-2014 ו-Los pacientes del doctor García (המטופלים של דוקטור גרסיה) ב-2017, שהוביל אותה לזכייה בפרס הלאומי לספרות נרטיבית. הרומן האחרון שלה, La madre de Frankenstein (אמו של פרנקנשטיין), ראה אור ב-2020. בו, היא עסקה בחייה של אאורורה רודריגס קרביירה, ספרדייה בת המאה ה-20 שירתה בבתה במקום לאבד שליטה עליה.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנדס חותמת על ספרים בלונדון, 2012

יצירתה הספרותית של גרנדס הושפעה בין השאר מהסופרות הספרדיות בנות המאה ה-19 אמיליה פארדו בסאן ובניטו פרס גלדוס. ספריה עוסקים בעם הספרדי ברבע האחרון של המאה ה-20 ובשנים הראשונות של המאה ה-21, בסגנון המאופיין בריאליזם והתבוננות פנימית פסיכולוגית.

גרנדס הגדירה עצמה כשמאלנית פוליטית, ועבודתה סבבה סביב משטרו של פרנסיסקו פרנקו וההשפעה שהייתה לו על הדמוקרטיה בספרד.

השקפות ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמודנה גרנדס עם ראש עיריית מדריד מנואלה כרמנה, 2018

גרנדס הייתה שמאלנית,[1] ובכמה הזדמנויות היא הצביעה למפלגת השמאל המאוחד. היא הייתה כותבת טור קבועה בעיתון אל פאיס ותומכת בתוכניות רדיו כמו Cadena SER. היא גם תמכה בהפרדת הדת מהמדינה והחלשת הכנסייה וכן הייתה רפובליקנית בהקשר של המונרכיה הספרדית.

באפריל 2007 הייתה גרנדס אחת החותמות על מניפסט, שבו קבוצת אינטלקטואלים קראה נגד ביצוע פעולות טרור; בנוסף, במהלך ההפגנה לאחר הפיגוע של אט"א בנמל התעופה מדריד-בראחס, היא יצאה בהצהרה "למען שלום, חיים, חירות ונגד טרור". ההתקפה ההיא, שבה נהרגו שני אנשים, סימנה את סופה של הפסקת האש שבמהלכה ניהלה אט"א משא ומתן עם ממשלתו של חוסה לואיס רודריגס ספאטרו.[8] גרנדס גם הביעה את דעתה על החברה הספרדית, שלטענתה הפכה מטומטמת ווולגרית, כאשר היא מושפעת על ידי צרכנות, חומרנות ואדישות לסבל. בסיפור Los besos en el pan (הנשיקות בלחם) מ-2015, היא כתבה על המשבר הספרדי של 2008 וטענה שענווה היא הדרך היחידה להתמודד איתו.[9]

גרנדס מתחה ביקורת קשה על מפלגות ופוליטיקאים ימניים, וגם לעיתים על שמאלנים, במיוחד במהלך המשבר החוקתי בקטלוניה שהחל ב-2017. היא גם הייתה מעורבת בתנועה הפמיניסטית, ונכחה בהפגנות פמיניסטיות שונות.[10]

ב-1998 היא הייתה חברה במפלגת "השמאל הפתוח" (Izquierda Abierta) והראתה תמיכה ברמונה מניירו, פעילה למען הזכות להמתת חסד בספרד. מניירו התפרסמה כשסייעה לבן זוגה רמון סמפדרו לעבור המתת חסד.[11]

חיים אישיים ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנדס נישאה למשורר לואיס גרסיה מונטרו ב-1994, איתו נולדה לה בת אחת. מנישואים קודמים היה לה בן אחד.

באוקטובר 2021, גרנדס הודיעה שהיא סובלת מסרטן, שאובחן שנה קודם לכן.[12] היא נפטרה ב-27 בנובמבר 2021, בגיל 61.[13]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים שופרסמו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 - רוחות עזות. הוצאת כנרת זמורה דביר.
  • 2014 - הקורא של ז'ול ורן. תרגום: אינס ולר. הוצאת מודן.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1989 פרס La Sonrisa Vertical עבור Las edades de Lulú.
  • 2002 - פרס חוליאן בסטיירו לאמנויות וספרות[14]
  • 2003 - פרס קאלמו לספר הטוב ביותר של השנה עבור Los aires difíciles[15]
  • 2003 - פרס קריסול ל-Los aires difíciles[16]
  • 2006 - הספרייה העירונית של אסוקקה דה אנרס (Azuqueca de Henares), נושאת את שמה[17]
  • 2008 - פרס קרן חוסה מנואל לארה עבור El corazón helado[18]
  • 2008 - פרס גילדת מוכרי הספרים של מדריד עבור El corazón helado
  • 2009 - פרס הים התיכון[19]
  • 2010 - פרס הביקורת של מדריד (Premio de la Crítica de Madrid) עבור Inés y la alegría
  • הפרס האיברו-אמריקאי לנובלה על שם אלנה פוניאטובסקה (Premio Iberoamericano de Novela Elena Poniatowska 2011) עבור Inés y la alegría
  • 2011 - פרס סור חואנה אינס דה לה קרוס (Sor Juana Inés de la Cruz) עבור Inés y la alegría
  • המרכז לחינוך לגיל הרך וחינוך יסודי (CEIP) של שכונת לאס מורייאס (מאלגה) נקרא על שמה[20]
  • פרס עורכי הדין של אטוצ'ה (Atocha International Lawyers of Atocha Award) לשנת 2017
  • 2018 - פרס ליבר
  • 2018 - הפרס הלאומי לספרות נרטיבית
  • 2020 - תואר דוקטור לשם כבוד מאת האוניברסיטה הלאומית לחינוך מרחוק[21]
  • 2020 - פרס העיתונות הבינלאומי של מועדון העיתונות הבינלאומי[22]
  • 2020 - פרס ז'אן מונה לספרות אירופאית עבור Los pacientes del Dr. García[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלמודנה גרנדס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Acclaimed Spanish writer Almudena Grandes dies". La Prensa Latina Media (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Lenore, Víctor (27 בנובמבר 2021). "La vida según Almudena Grandes: sexo, literatura y rechazo a la izquierda actual". ארכיון מ-27 בנובמבר 2021. נבדק ב-27 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Emilie L. Bergman (2007): "Women Writers in Twentieth-Century Spain" (אורכב 26.11.2020 בארכיון Wayback Machine), in Mirrors and Echoes, Emilie L. Bergmann and Richard Herr (ed.). Berkeley, Los Angeles, London: University of California Press, page 2.
  4. ^ “Phoenix reissues Lulu.” Bookseller. 29 July 2005, Issue 5189, p13. Via EBSCOHost.
  5. ^ Lucas, Antonio (27 בנובמבר 2021). "Muere a los 61 años la escritora Almudena Grandes, conciencia literaria de una España ultrajada". El Mundo. ארכיון מ-27 בנובמבר 2021. נבדק ב-27 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Spanish Writer Almudena Grandes Dead At 61". Barron's. 27 בנובמבר 2021. ארכיון מ-27 בנובמבר 2021. נבדק ב-27 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Premio de literatura Sor Juana Inés de la Cruz (אורכב 09.04.2016 בארכיון Wayback Machine)
  8. ^ "Eta claims Madrid airport attack". ארכיון מ-9 במאי 2016. נבדק ב-10 במאי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Almudena Grandes: "La propuesta de Ciudadanos sobre violencia de género esconde una idea muy antigua"". La Sexta. 13 בדצמבר 2015. ארכיון מ-27 בנובמבר 2021. נבדק ב-27 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Fernández, Mila (27 בנובמבר 2021). "Adiós a Almudena Grandes, la mujer que inspiró a la izquierda y fue azote de la derecha". Huffington Post. ארכיון מ-27 בנובמבר 2021. נבדק ב-27 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ ""Han pasado casi 20 años de la muerte de Ramón Sampedro y no hemos logrado nada"". El Pais (בספרדית). 26 באפריל 2017. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Almudena Grandes anuncia que padece cáncer". La Vanguardia. 11 באוקטובר 2021. ארכיון מ-27 בנובמבר 2021. נבדק ב-27 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Mayor Ortega, Leonor (27 בנובמבר 2021). "Fallece la escritora Almudena Grandes a los 61 años víctima de un cáncer". La Vanguardia. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-27 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Almudena Grandes, IV Premio Julián Besteiro de las Artes y las Letras por UGT". UGT. 30 בנובמבר 2017. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Rafael Chirbes y Juan José Saer, premios Cálamo de literatura". El Periódico de Aragón. 24 בינואר 2004. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Almudena Grandes, premio Crisol". El Periódico de Aragón. 16 בנובמבר 2003. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Grajales, Daniel (29 בינואר 2015). "Almudena Grandes, defensora de la memoria". El Mundo. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Almudena Grandes gana el Premio de Novela Fundación José Manuel Lara". La verdad. 9 באפריל 2008. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Cultural, El (27 באוגוסט 2010). "Almudena Grandes" (בספרדית). ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "La escritora Almudena Grandes visita el colegio que lleva su nombre en Teatinos". Diario Sur. 26 בינואר 2012. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Almudena Grandes, investida doctora honoris causa por la UNED: "A mí no me cambia un diálogo ni Dios"". La Vanguardia. 23 בינואר 2020. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Ana Blanco, Almudena Grandes, Pablo M. Díez, Paola del Vecchio y Álvaro Ybarra galardonados por el CLUB INTERNACIONAL DE PRENSA". deconcursos (בספרדית). 27 במאי 2020. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ R, H. (21 בספטמבר 2020). "Cognac : le prix Jean-Monnet attribué à l'Espagnole Almudena Grandes" (בצרפתית). ISSN 1760-6454. ארכיון מ-28 בנובמבר 2021. נבדק ב-28 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)