אלן ויינשטיין
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תרגום, שגיאות עובדתיות שמקורן בתרגום מכונה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תרגום, שגיאות עובדתיות שמקורן בתרגום מכונה. | |
 | |
| לידה |
1 בספטמבר 1937 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 ביוני 2015 (בגיל 77) גייתרסבורג, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| עיסוק |
אסטרטג בכיר לקרן הבין-לאומית למערכות בחירות פרופסור וארכיוניסט לשעבר של ארצות הברית |
| מעסיק |
אוניברסיטת ג'ורג'טאון, אוניברסיטת בוסטון, מכללת סמית' |
| בת זוג |
דיאן גילברט סיפולט (גרושה) אדריאן דומינגז |
| צאצאים |
דוד וינשטיין אנדרו וינשטיין אלכס קונטנט (בן חורג) |
| פרסים והוקרה |
מדליית השלום של האו"ם (1986) מדליית כסף של מועצת אירופה (1990, 1996) |
  | |
אלן ויינשטיין (באנגלית: Allen Weinstein; 1 בספטמבר 1937 – 18 ביוני 2015) היה היסטוריון אמריקאי, מחנך, ופקיד פדרלי ששירת במספר תפקידים. ב-1983, תחת ממשל רייגן, נמנה עם מייסדי הקרן הלאומית לדמוקרטיה. היה מנהל הגנזך הראשי של ארצות הברית, מ-16 בפברואר 2005 עד התפטרותו ב-19 בדצמבר 2008. לאחר התפטרותו, חזר לקרן הבינלאומית למערכות בחירות כאסטרטג בכיר, והיה חבר סגל אורח באוניברסיטת מרילנד.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויינשטיין נולד בניו יורק בשנת 1937 לשמואל ויינשטיין ולשרה פופקוב, מהגרים יהודיים מרוסיה, הצעיר מבין שלושה ילדים. להוריו היו כמה מעדניות ברובעי הברונקס ובקווינס. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון דוויט קלינטון ובסיטי קולג' של ניו יורק, ולאחר מכן קיבל דוקטורט בלימודים אמריקאיים מאוניברסיטת ייל.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרופסור ועורך[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא לימד במכללת סמית בין השנים 1966–1981. בשנת 1981, היה חבר מערכת של "וושינגטון פוסט" והיה עורך בכיר של הרבעון בוושינגטון עד 1983. בין השנים 1981–1984 עבר לאוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם כיהן כפרופסור. בשנת 1982 היה חבר המשלחת האמריקאית לוועידה העולמית של אונסק"ו למדיניות תרבותית, ובשנת 1983 שירת במשלחת האמריקאית לתוכנית הבינלאומית לפיתוח תקשורת של אונסק"ו. בשנים 1984 עד 1989 כיהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוסטון. בשנת 2009, לאחר שהתפטר מתפקיד מנהל הגנזך של ארצות הברית, הוא לימד היסטוריה באוניברסיטת מרילנד.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 אלן ויינשטיין חקר את פרשת אלג'ר היס ובסופו של דבר פרסם ספר על הנושא. בספר הוא ציין שבתחילה האמין שאלג'ר היס לא היה מרגל סובייטי, אך ככל שהעמיק בנושא השתכנע באשמתו ושינה את דעתו. הספר שפורסם גרר טענות שונות. חוקרים מסוימים לרבות דניאל אהרן, תמכו במסקנות של ויינשטיין.
בחירות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1985 ייסד וינשטיין את המרכז לדמוקרטיה, שם כיהן כנשיא עד 2003 כאשר התמזג הארגון עם הקרן הבין-לאומית למערכות הבחירות (IFES). לבקשת הסנאטורים של ועדת החוץ קלייבורן פל וריצ'רד לוגר של הסנאט, המרכז לדמוקרטיה ארגן קבוצה דו-מפלגתית של עורכי דין בבחירות שתפקידה לפקח על ההכנות לקראת הבחירות בפברואר 1986 בפיליפינים. לבקשתו של רונלד רייגן חזר ויינשטיין לפיליפינים כדי להמשיך לפקח על הליכי הבחירות. המרכז גיבש את הדו"ח הרשמי של משלחת המשקיפים האמריקנית, והמשיך לעבוד עם ממשלתו של הנשיא אקינו בנושאי הליכי הבחירות. בעת נשיאותו ניהל את משימות התצפית של הארגון מול אל סלבדור (1991), ניקרגואה (1989-1989, 1996), פנמה (1988-89) ורוסיה (1991, 1996, 2000). לאחר שהארגונים התמזגו, נשאר וינשטיין בצוות של "IFES" כיועץ הבכיר שלהם עד שנבחר כמנהל הגנזך של ארצות הברית. הוא חזר ל-"IFES" בשנת 2009.
תפקידים במועצת המנהלים והייעוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1985 היה ויינשטיין חבר מייסד של מועצת המנהלים של מכון השלום של ארצות הברית ויו"ר ועדת החינוך וההכשרה שלו, כדירקטור עד 2001, ולאחר מכן כיהן במועצה המייעצת של יושב הראש. מ־1989 עד 2001 היה קצין מייסד של המכון הבינלאומי לדמוקרטיה של שטרסבורג. בין השנים 1995 ל-2003 ניהל את חבר השופטים בפרס הספרות הבינלאומי השנתי של אימפ"ק דבלין. כיהן במועצה המייעצת של בית הספר לעניינים ציבוריים של אוניברסיטת טקסס-אוסטין (LBJ). בשנים 1993 ל-1998 היה יו"ר המועצה המייעצת של ספריית הנשיאות של וודרו וילסון והיה יו"ר "גלובל פאנל" השנתי בהולנד. בשנים 1982–1991 הוא היה חבר במועצה המייעצת של אגף מדיניות החוץ.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינשטיין נפטר מדלקת ריאות ב-18 ביוני 2015, בגיל 77, בבית אבות בגיתרסבורג מרילנד, לאחר שסבל ממחלת פרקינסון.
הטענות על תקיפה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2018 התברר כי התפטרותו של ויינשטיין מן הארכיון הלאומי נכפתה עליו. חקירה של משרד המפקח הכללי קבלה כמהימנות תלונות של שש נשים על הטרדה מינית ותקיפה מינית בשנים 2005–2007. ויינשטיין התגונן בטענה שהתרופה שנטל נגד מחלת פרקינסון גרמה לכך. למרות התנגדות של משרד היועץ המשפטי של הבית הלבן, הוא הסכים בסופו של דבר להתפטר, אבל הסיבה לא נחשפה לציבור עד הגשת בקשות לפי חוק חופש המידע בשנים 2017–2018. על פי מקורות אנונימיים שצוטטו במאמר ב"דיילי ביסט", במהלך כהונתו של ויינשטיין כפרופסור באוניברסיטת מרילנד, ב-2010, נטען שהוא תקף מינית סטודנטית לתואר מתקדם. הסיבה האמיתית לעזיבתו, שבועיים מאוחר יותר, הייתה פיטורים בעקבות התלונה, ולא מנסיבות רפואיות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלן ויינשטיין באתר הארכיון הלאומי של ארצות הברית (באנגלית)
- עדותו של אלן ויינשטיין על מינויו לארכיונים של ארצות הברית(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)
- האגודה ההיסטורית האמריקנית ויינשטיין הופך לארכיון התשיעי של ארצות הברית (באנגלית)