אנטון סמיונוביץ' מקרנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אנטון סמיונוביץ' מקרנקו
Антон Семенович Макаренко
Makarenko.jpg
לידה 13 במרץ 1888
בילופיליה, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באפריל 1939 (בגיל 51)
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה הפדגוגית של פולטבה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1914 – 1 באפריל 1939 (כ־25 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור הדגל האדום של העמל עריכת הנתון בוויקינתונים
www.makarenko.edu.ru
חתימה Signature. Anton Makarenko.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנטון סמיונוביץ' מקרנקואוקראינית: Антон Семенович Макаренко, ברוסית: Антон Семёнович Макаренко,‏ 13 במרץ 1888 - 1 באפריל 1939) היה סופר ומחנך אוקראיני וסובייטי, אחד המייסדים של הפדגוגיה הסובייטית, אשר פיתח את התאוריה והמתודולוגיה של חינוך בשלטון עצמי קולקטיבי של הילדים, ושל שילוב עבודה של הילדים במסגרת מערכת החינוך.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבילופיליה. הוא סיים קורס שנתי למורים ובין השנים 1905–1914 עבד כמורה עממי[1] בבית ספר של ילדי עובדי הרכבת בקריוקוב (Krjukov שבמחוז צ'רניהיב) ובדולינסקיה (Dolinskaja). נסע לפולטבה, שם סיים בהצטיינות יתרה בשנת 1917 את הסמינר למורים המקומי, חזר ללמד תקופה קצרה בקריוקוב והתמנה למנהל בית ספר עירוני בפולטבה.

את המושבה הראשונה שנועדה לחנך ילדי רחוב, כולל עבריינים צעירים, אשר התייתמו במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה הקים בספטמבר 1920 בשולי העיר פולטבה. ב-1926 העביר את "המושבה על שם גורקי" מפולטבה לחרקוב שהייתה עיר הבירה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית וכעבור שנה הקים לידה את המושבה העמלנית על שם פליקס דזרז'ינסקי שנתמכה על ידי הצ'קה וניהל את שתיהן. למרות התנגדות השלטונות הסובייטיים ל"ניסויים" של מקרנקו בתחילת דרכו, החל הממסד בהדרגה לראות במושבות שלו הצלחה גדולה של החינוך והשיקום הקומוניסטיים. בין רעיונות המפתח שלו היו גישת "עזור לבן האדם ככל האפשר, וכבדהו ככל האפשר", השימוש בלחץ חברתי חיובי על הפרט, וגישת הניהול העצמי של הקולקטיב. הוא גם התנגד לעונשים גופניים.

בתחילת שנות ה-30 הוא עבר לקייב בו הוא היה אחראי על ארגון פנימיות לילדים. בתחילת הטיהורים הגדולים מספר עובדים שלו נאצרו. בהוראה ישירה של ראש שרותי נ.ק.ו.ד באוקראינה סובייטית שמו של מקרנקו נמחק מהודאות של נאשמים על כך שגם הוא היה מעורב בפעילות נגד השלטון. לאחר מספר שנים מקרנקו עבר למוסקבה והחל להתרכז בפעילות ספרותית בלבד.

מקרנקו כתב כמה ספרים, ביניהם את "הפואמה הפדגוגית" (Педагогическая поэма) שמבוסס על הניסיון שלו בפעילות חינוכית. הספר היה פופולרי במיוחד בברית המועצות ויצא לאור בעברית בשנת 1941 בתרגומו של אברהם שלונסקי.

נפטר במוסקבה ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפואמה הפדגוגית, מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר 1941
  • דגלים על המגדלים, י. שמעוני 1953
  • החינוך בבית ההורים, כפיר 1954
  • ספר להורים: כתבים ספרותיים-פדגוגיים, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר 1955
  • על חינוך הנוער, הקיבוץ המאוחד 1961

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מורה בעל הסמכה נמוכה המלמד בבית ספר מסוג Elementarschule