אני אחמד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אני אחמד
בימוי אבשלום כ"ץ
הפקה דוד ארנפלד
רם לוי
תסריט אבשלום כ"ץ
רם לוי
אחמד יוסוף מסארווה
עריכה דני שיק
שחקנים ראשיים אחמד סאבר מסארווה
מוזיקה צבי בן פורת
צילום ג'ון בארנרד
מדינה ישראלישראל  ישראל
אולפן אולפני הרצליה
הקרנת בכורה 1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 14 דקות
שפת הסרט עברית, ערבית
סוגה סרט דוקומנטרי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אני אחמד הוא סרט תיעודי קצר משנת 1966, שתסריטו והפקתו בפועל נעשתה על ידי רם לוי, לימים זוכה פרס ישראל, ובימויו נעשה על ידי הבמאי אבשלום כ"ץ.

במרכזו של הסרט עומד אחמד יוסוף מסארווה, צעיר ערבי-ישראלי מהכפר ערערה שבמשולש, שמתקשה למצוא פרנסה בכפרו, ועובר לתל אביב. למרות שלאחמד תעודת בגרות – העבודה היחידה שהוא מצליח להשיג היא בתור פועל בניין. בעבודתו מתעמרים בו הקבלנים, וכשהוא מנסה לרכוש חדר אינו מצליח, וכל שהוא משיג הוא צריף דולף.

רם לוי, ממפיקי הסרט, החל בהיותו סטודנט לכלכלה באוניברסיטה העברית לעבוד ב"קול ישראל", והפיק סדרת תוכניות על יחסי יהודים–ערבים בישראל. התוכנית זכתה להצלחה, וההצלחה הובילה לפיתוח סדרה נוספת, שנעשתה בשיתוף אחמד סאבר מסארווה, שלימים היה עורך דין וראש עיריית טייבה. אבשלום כ"ץ, במאי סרטים דוקומנטריים, הציע ללוי ולמסארווה לפתח את התוכנית לסרט בבימויו.

הוחלט שהסרט יתבסס על פרק מתוכנית של לוי, שעסקה בחיי נוער ערבי בישראל. הפרק שדובר בו נקרא "הכפר שלי – העיר שלכם", והוא נכתב בהתבסס על זיכרונותיו של אחמד יוסוף מסארווה כפועל בניין בתל אביב. התסריט שוכתב מחדש בשיתוף עם מסארווה, שנבחר לשחק את עצמו בתפקיד הראשי. הצלם היה אוסטרלי בשם ג'ון בארנרד שפעל אז בישראל. המוזיקה נוצרה על ידי צבי בן פורת, והקריין שנבחר היה שותפו של לוי לתוכנית הרדיו, אחמד סאבר מסארווה. הצטרף העורך דני שיק, והיהלומן תומך השמאל דוד ארנפלד הציע להפיק ולממן את הסרט.

הם פנו לשמואל טולדנו, היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה, שמתוקף תפקידו נדרש למנוע הבעת סממנים לאומיים פלסטיניים וביקורת על המשטר. הם הגישו לו את תסריט הסרט בלבד, והוא הסכים, למעט משפט אחד בנושא הפקעת הקרקעות, אותו דרש להסיר. גם את המועצה לביקורת סרטים ומחזות הצליח "אני אחמד" לעבור עם תיקונים קלים בלבד. לאחר הקרנתו הועלתה נגדו ביקורת רבה, על שאינו מציג נאמנה את המציאות,[1] ועל שהוא פוגע בדימויה של ישראל. יעקב כהן, ראש המחלקה הערבית בהסתדרות, צעק בהקרנת הסרט: "בושה וחרפה, אלה דברים מזויפים. לא אמיתיים". הממונה על עידוד הסרט הישראלי במשרד המסחר והתעשייה דחה את הבקשה להשתתף במימונו, כמקובל בסרטים ישראליים אחרים.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]