אנרי גסטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרי גסטו
Henri Gastaut
אין תמונה חופשית
לידה 5 באפריל 1915
מונקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 1995 (בגיל 80)
מרסיי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי נוירולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אקס-מרסיי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת אקס-מרסיי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד בלגיון הכבוד
  • מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי
  • מפקד במסדר הדקל האקדמי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנרי גסטוצרפתית: Henri Gastaut;‏ 15 באפריל 1915, מונקו - אפריל 1995), מרסיי היה נוירולוג צרפתי.

אנרי גסטו למד נוירולוגיה ונוירואנטומיה באוניברסיטת מרסיי. הוא סיים את לימודי הרפואה ב-1945 וב-1953 התמנה להיות מנהל המעבדות הנוירוביולוגיות. הוא מונה לפרופסור לפתולוגיה אנטומית ב-1954 ולמנהל המרכז האזורי לילדים אפילפטיים ב-1960. ב- 1967 מונה לדיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת מרסיי. ב-1973 הוקמה עבורו הקתדרה לנוירופיזיולוגיה קלינית, משרה בה החזיק עד פרישתו ב-1984. מ-1957 עד 1968 הוא היה המזכיר הכללי של הליגה הבינלאומית נגד אפילפסיה

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר העיקריים שלו היו האלקטרואנצפלוגרם ותפקודי המוח באפילפסיה. גסטו התעניין מאוד בסמיולוגיה של פרכוסים. התעניינות זו הביאה אותו לעסוק במיון סוגי הפרכוסים שהתפרסם על ידי הליגה נגד אפילפסיה ב- 1981. הוא עסק רבות באפילפסיה פוטוסנסיטיבית. וגם בפרכוסים אפילפטיים שנגרמים על ידי הפחדה. במחקריו הוא הסתמך על בסיס רחב באנטומיה וכך, כשהומצא מכשיר הטומוגרפיה ממוחשבת, הוא ניצל אותו מייד לצורך המחקרים שלו. גסטו יסד את הקולוקיום של מרסיי שנעשה לפורום מרכזי בחקר האפילפסיה.

פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבל את פרס מונתיון של האקדמיה למדעים הצרפתית (Prix Monthyon) ודוקטורטים לשם כבוד מאוניברסיטאות בולוניה, לייז', אוטווה, ושאנגחאי. היה חבר של כבוד באקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, חבר באקדמיה המלכותית הבלגית לרפואה ובאקדמיה הלאומית הרפואית בבואנוס איירס

מונחים רפואיים שקשורים בו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]