אעופה אשכונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אָעוּפָה אֶשְׁכֹּנָה

אָעוּפָה אֶשְׁכֹּנָה וְאַרְחִיקָה נְדֹד / בַּמִּדְבָּר אָלִינָה וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד
נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי בֹּעֵרָה/ מִיּוֹם פְּרֵדָתוֹ נַפְשִׁי עָלַי מָרָה
יְדִיד מֶנִי בָּרַח הָלַךְ עֲזָבַנִי/ אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי
יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים / נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ הִכּוּנִי הַשֹּׁמְרִים
צִפִּיתִי לְדוֹדִי מָתַי יָבוֹא אֵלַי / יַלְבִּישֵׁנִי עֶדְיִי וִירַחֵם עָלַי
חֲשֹף זְרוֹעֲךָ לְקַבֵּץ פְּזוּרִים / גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ וְדִגְלְךָ הָרֵם.
קוּמִי יְחִידָתִי וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה / אֲחוֹתִי רַעְיָתִי הִנֵּה גוֹאֲלֵךְ בָּא
חֲמוּדָה יְקָרָה רַבַּת הַמַּעֲלוֹת / גַּם מִפָּז נִבְחָרָה צְאִי נָא בִמְחוֹלוֹת
זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ נְעוּרִים / הֵיכָלֵךְ אֲיַסֵּד בְּאַבְנֵי סַפִּירִים
קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים / קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים

אעופה אשכונה הוא פיוט שחיבר הרב יצחק אבוחצירא ממרוקו, באמצע המאה ה-20, ומושר במסורת יהודי מרוקו. לפיוט ביצועים רבים.

מחבר הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק אבוחצירא, בנו הרביעי והאחרון של רבי יעקב אבוחצירא המכונה "אביר יעקב" על שם ספרו. משפחת אבוחצירא העמידה דורות של רבנים, המפורסם שבהם הוא רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי" אחד מנכדיו של רבי יעקב.

רבי יצחק פעל במרוקו בעיר תאפיללת בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. קרוי על שם האר"י. שקד בתורה ועסק בלימוד קבלה כבר מגיל צעיר, במשך חמש שנים למד בשעות הלילה עם רבי ישראל (ה"בבא סאלי") את כל הש"ס עם פוסקים, תוספות ומהרש"א.

בשנת תרע"ב נהרג רבי יצחק מפגיעת כדור בעת מסעו לאיסוף כספים עבור ישיבת "אביר יעקב" על ידי קבוצת שודדים.[1]

אודות הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיוט זה הוא אחד מבין הפיוטים המופיעים בקובץ "יגל יעקב" – קובץ שירים פרי עטם של הרבנים משושלת אבוחצירא.

בפיוט ניכרת השפעה ברורה של ספר שיר השירים. השפעה זו ניתן לראות הן באווירה הכללית, וכן בשיבוץ של קטעי פסוקים וצירופי לשון מתוך שיר השירים. הפיוט מנוסח בפשטות ובציוריות של חיפוש הדדי בין הדוד והרעיה, המסמלת את הקשר שבין עם ישראל לאל מתוך שאיפה וכיסופים לגאולה.

לפיוט עשרה בתים, בתבנית דו-שיח בין שני דוברים. ששת הראשונים מציגים את הצד המדבר של הרעיה המחפשת את הדוד, שלושה הבתים הבאים מתארים את תגובתו של הדוד הנענה לקריאת הרעיה ומבטיח לה: "קוּמִי יְחִידָתִי. וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה. אֲחוֹתִי רַעְיָתִי. הִנֵּה גוֹאָלֵךְ בָּא". המשפט העשירי החותם את הפיוט, משלב את שני הדוברים בפיוט. במחציתו הראשונה של המשפט נראה דיבורה של הרעיה: "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים", ובמחציתו השנייה, תשובתו המנחמת של הדוד, אליה: "קוּמִי לָךְ אֲהוּבָהּ. כִּי בָּא קֵץ דְרוֹרִים". הפיוט מסתיים בנימה אופטימית, של מפגש ואיחוד בין השנים.[2]

שם המחבר רמוז באקרוסטיכון, "אני יצחק חזק".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה מיארה, גאוני משפחת אביחצירא - תולדותיהם, קורות חייהם ומורשתם לדורות החל מהמאה השש עשרה עד המאה העשרים (ד' כרכים), הוצאה לאור - מכון "מאור יצחק", תש"ע
  • מכון מאור יצחק, מסכת חיים של עמל בתורה ועבודת ה' - גאוני משפחת אביחצירא. פרקי חיים, גילויים חדשים, אסופת גנזים, תמונות נדירות, שלא שזפתן עין מגדולי גאוני משפחת אביחצירא, הוצאה לאור - מכון "מאור יצחק", שנת אלוקים עמך בכל אשר אתה עושה לפ"ק.
  • מאיר שלום באאמו"ר מרדכי הכהן שליט"א, מעשי למלך - סיפורי מופת ומופתים מופלאים על הגדה של פסח מרבותינו לבית אבוחצירא זיע"א, הוצאת תבונה - מכון ספרותי חרדי, בני ברק תש"ע.
  • מאיר שלום באאמו"ר מרדכי הכהן שליט"א, מגנזי מלך - אמרות קודש על הגדה של פסח מרבותינו לבית אבוחצירא זיע"א, הוצאת תבונה - מכון ספרותי חרדי, בני ברק תש"ע.
  • מאיר נזרי, היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2019. הפרק: מהדורת הפיוטים לר' יצחק אביחצירא, עמודים 451 - 481.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הידברות, ‏14/08/2018
  2. ^ מאגר הפיוטים, ‏14/08/2018