אפרים גרבר
הרב אפרים מיכאל גְרַבֶּר (ה'תרס"א, 1901 – כ"ד באב ה'תש"ד, 13 באוגוסט 1944[1]) היה רב ליטאי שעלה לארץ ישראל בעלייה החמישית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לרב משה יהושע העשיל גרבר, נישא לבתיה בתו של הרב יהושע זליג תרשיש, רב וראש ישיבה, למדן ודרשן ליטאי שהתפרסם בקרב יהודי ליטא כצדיק ופרוש.
בליטא כיהן כרבן של אוונטא, טווער וארזוויליג, עלה ארצה ב-1933 (תרצ"ג) באמצעות סרטיפיקט שסדרה לו הרבנות הראשית והתיישב בירושלים בבית אימרמן שבשכונת כרם אברהם בעיר. בירושלים היה חבר מכון הרי פישל.
בסוף ימיו התגורר בקריית ישיבת פוניבז' בבני ברק, הוא השתתף ביסוד הקריה ובמקביל הקים מכון תורני בתל אביב שעמד בנשיאות הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. טבע למוות בבריכת שחייה בזיכרון מאיר בכ"ד באב ה'תש"ד, 13 באוגוסט 1944, כנראה בשל דום לב.[2] והועלה לקבורה בירושלים[3]. הותיר אחריו אלמנה ו-3 ילדים.
ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפרים מיכאל גרבר, הגיון התלמוד, ירושלים: דפוס צוקרמן, תרצ"ו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אפרים גרבר ז"ל, הצופה, 15 באוגוסט 1944
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במפעל הביבליוגרפיה העברית נרשם בטעות כ"ז באב, 16 באוגוסט.
- ^ תל-אביב: רב טבע בבריכה, המשקיף, 14 באוגוסט 1944.
- ^ ירושלים: הלוית הרב גראבר ז"ל, המשקיף, 15 באוגוסט 1944
