יהושע זליג תרשיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית
קברו בהר הזיתים

הרב יהושע זליג תרשיש סג"ל מקלם (ר' זעליג'ל קֶלְמֶר; ~ה'תרכ"ב, 1862[1] - ט"ז בתשרי ה'ת"ש, 29 בספטמבר 1939) היה רב וראש ישיבה, למדן ודרשן ליטאי שהתפרסם בקרב יהודי ליטא כצדיק ופרוש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע זליג, לעיתים זליק, נולד בקובנה לרב ישעיה בינוש הלוי תרשיש. הוא נישא למרים בת של רבי שלמה זלמן זיו-הורביץ רבה של קורטביאן, גיסו הסבא מנובהרדוק בחר בו כחתן לאחותו היתומה והוא שימש בתקופת נישואיו הראשונה כרבה של קורטביאן על מקומו של חמיו כתשע שנים. הוא כיהן כרב בעיירות קטנות נוספות, אך בשלב מסוים בחר לעזוב את הרבנות[2].

ב-1890 נשלח ביוזמת גיסו על ידי רבי יצחק אלחנן ספקטור לייסד ישיבה בעיר ברדיצ'ב ולעמוד בראשה. פתיחת הישיבה, לימים אחד הסניפים הגדולים של ישיבת נובהרדוק, זכתה לתמיכתם ולסיועם של הדיינים המקומיים ר' יוזפא אפרתי ור' דוד אורטנברג[3].

התפרסם ביושרו המוסרי, וביחסו הלבבי לכל אדם, אלו הקנו לו בקרב האוכלוסייה היהודית והגויית בסביבת מגוריו שם של קדוש. בראשית דרכו התלהב מרעיונות חיבת ציון ונהג לעבור בין בתי הכנסת ולנאום למען הרעיון הציוני, בשלב מסוים למד כי הציונות מכילה גם תפיסת עולם תרבותית רחבה יותר מרעיון השיבה לארץ ישראל עצמו, והשתכנע מדעתם של רבנים חרדים נגד הציונות, הוא החל לנאום נגד התנועה הציונית. נראה כי בשבתו מאוחר יותר בקלם (אחרי 1894) שב ונעשה מתומכי הציונות ואף תרם מכספו לקק"ל.

בשנת ה'תרצ"ג, 1933, עלה לארץ ישראל עם משפחתו, והתגורר בשכונת אחווה בירושלים עד פטירתו ביומו השני של חג הסוכות ה'ת"ש, 29 בספטמבר 1939. נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל מינצר, ר' זעליג'ל קעלמער, חייו ומשפחתו, ברוקלין תשמ"ה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התאריך לפי ערכו ב"יהדות ליטא", להלן "קישורים חיצוניים". אך לפי ש"י זוין, סופרים וספרים, ח"ב, תל אביב תשי"ט, עמ' 364, היה בפטירתו בן למעלה מ-80 ויש להקדים את שנת הלידה ל-1859 לפחות.
  2. ^ ראו על כך: מחנך לדורות, ח"א, בני ברק תשס"ו, עמ' 65–68.
  3. ^ אברהם ראבינאוויטש, ברדיטשוב, הצפירה, 26 בפברואר 1890. במקור נכתב שמו של הרב אורטנברג, האכטינבארג.
  4. ^ דב כ"ץ, תנועת המוסר, ח"ד, עמ' 186, הערה 10.
  5. ^ כרטיס הקבר של משה צבי תרשיש, באתר הר הזיתים.
  6. ^ עץ חיים: מתורתם של ג' דורות לבית אבלסון, חדרה-ירושלים, תשמ"ה. עמ' 16 הערה 2.
  7. ^ אפרים מיכאל גרבר, ‏הגיון התלמוד, ירושלים: דפוס צוקרמן, תרצ"ו, באתר HebrewBooks.